כל מה שחשוב ויפה
מיס מארוול, דיסני+
מיס מארוול, דיסני+

מיס מארוול: גיבורת העל המוסלמית ה־1 מכינה את השטח לדור חדש וצעיר

הסדרה החדשה ״מיס מארוול״ מבצעת מהלך חשוב בכך שהיא חושפת בפנינו גיבורת על מסוג אתני ופוליטי חדש, אבל גם נופלת לקלישאות של סדרות נעורים וקיטש

היצירה החדשה של אולפני מארוול, ״מיס מארוול״ (דיסני+), מנסה לעשות שני דברים בו זמנית: לברוא גיבורת על ממוצא פקיסטני ובכך לתת מקום לקבוצות מיעוטים אמריקאית; ולרענן את הרפרטואר שלה עם דרמת נעורים שפונה בעיקר, אבל לא רק, לגילים צעירים. התוצאה הסופית היא סדרה חביבה מלאה בקסם ילדותי וברעננות ויזואלית, שמספקת הופעת בכורה לשחקנית נפלאה וצעירה. למרבה הצער – זה לא מכסה על העובדה שהיא גם מצועצעת לפרקים, ומועדת לכדי פולקלור שטחי.

מלבד זאת שהליהוק היה בול פגיעה, קאמלה קאן/מיס מארוול (אימאן ולאני) היא גם תמונת מראה להרבה מעריצים ומעריצות של הזיכיון. היא אובססיבית לנוקמים, מפנטזת להיות גיבורת על בעצמה ומלאה תשוקה לבקר בכנסים לכבוד גיבורי וגיבורות על. היותה גיקית, ובנוסף גם פקיסטינית מוסלמית, לא תורמים לסטטוס שלה במסדרונות התיכונים האכזריים. ניכר שהיא שרויה בהרגשה שהיא תקועה בין שני עולמות – בין הבית המסורתי והחינוך שלו היא זוכה בבית, לתרבות הפופולרית ושאיפתה להיות חלק מהחברה האמריקאית.

אביזר מסתורי שהיא מוצאת בין חפצי משפחתה הופך להיות השער בין שני העולמות האלה, שכן הוא נושא בתוכו היסטוריה משפחתית בין־דורית אבל גם מגשים את משאלת ליבה: היא זוכה לכוחות על. הפנטזיה הופכת למציאות, אבל גם מן הסתם לנטל לא קל. להיות גיבורת על משמע לשחק תפקיד מסוים בחברה, אך גם ליצור אויבים רבים. במהרה קבוצה מסתורית מנסה לנצל את כוחה, הממשלה דולקת בעקבותיה, והיא מתמודדת עם הסתרת כוחה החדש מבני משפחתה תוך שהיא גם נדרשת להבין מה פשר הכוחות החדשים שהיא קיבלה ומאין באו.

מדובר בגיבורת העל המוסלמית הראשונה שמארוול מעלה למסך, והתרבות שלה אינה נדחקת לשוליים אלא זוכה לפוקוס ולתרומה עלילתית משמעותית. זהו מהלך הכרחי ונכון, שכן קבוצות מיעוטים לא מקבלות מספיק זמן מסך באופן כללי, ובמארוול זה לא שונה

היצירה הזו מצליחה לבדל את עצמה מגוף היצירה של מארוול במספר אופנים: ראשית, קשה להתעלם מהעובדה שהיא פונה לקהל יעד של ילדים, ילדות, נערים ונערות, ושהיא ממשיכה להכין את השטח לדור חדש וצעיר של גיבורי וגיבורות על (באלמנה השחורה מציגים את ילנה; בהוקאיי את קייט בישופ; בדוקטור סטריינג׳ האחרון את שאבז ותכף נקבל גם את איירון־הארט, סדרה נוספת שתצא בדיסני+ ובמרכזה גיבורה צעירה). הגיל הממוצע של הדמויות והעולם הפנימי של הגיבורה וגם הסגנון של הסדרה לא משאירים מקום לספק שקהל היעד לסדרה זו צומצם, והתוכן הותאם לפלח הספציפי ביותר שמארוול כיוונה אליו מאז ומעולם.

בנוסף, הסגנון של הסדרה טעון בשפה ויזואלית רעננה שטרם ראינו במארוול: עבודות הנפשה, עריכה קצבית, פנטזיות נעורים, בנוסף לקונצים נוספים כמו רשתות חברתיות שקופצות על המסך בסגנון קומיקס, גזירי נייר ומוזיקה קלילה ועכשווית. זה נראה מעולה וזה גם מחבר את הצפייה עם עולמה הפנימי של קמאלה. אפילו כוח העל שלה בנוי כמין פנטזיה צבעונית שקמה לתחייה.

פנטזיה צבעונית שקמה לתחייה

דמותה של מיס מארוול שובת לב וקוסמת. היא קלאמזית ומרושלת אבל גם מלאת תשוקה וטוב לב, עקשנית ואמיצה. קשה שלא לחבב אותה כבר מהרגעים הראשונים של הסדרה. השחקנית מתאימה לתפקיד כמו כפפה ליד, למרות שזה לא מפתיע. בראיונות איתה היא נראית ומדברת בדיוק כמו הדמות שאותה היא מגלמת. היא מעריצה של סרטי מארוול בכלל ושל קפטן מארוול בפרט, והיא גילתה התלהבות בדיוק כמו דמותה כשקיבלה את הטלפון מנשיא אולפני מארוול, קווין פייגי, שהודיע לה על שקיבלה את התפקיד.

דבר מהותי נוסף שצריך להיות עיוור על מנת לפספס הוא המטען האתני־פוליטי שהסדרה נושאת בחובה. מדובר בגיבורת העל המוסלמית הראשונה שמארוול מעלה למסך, והתרבות שלה אינה נדחקת לשוליים אלא זוכה לפוקוס ולתרומה עלילתית משמעותית. זהו מהלך הכרחי ונכון, שכן קבוצות מיעוטים לא מקבלות מספיק זמן מסך באופן כללי, ובמארוול זה לא שונה (בלשון המעטה). היוצרים גם בחרו להכניס לא מעט ביקורת על האפליה כלפי הקהילה המוסלמית בארצות הברית מצד הממסד – ומדובר בביקורת עדינה כמו פטיש במשקל טון.

 יש לא מעט קטעים מצועצעים שכאילו מכוונים לחינוך, אבל בפועל רק מחזקים את מה שאנשים כבר חושבים שהם יודעים על תרבויות זרות

למרבה הצער, לצד הייצוג החיובי והלא מצונזר, נשזרים לעייפה רגעי קיטש ומעידה לייצוגים פולקלוריסטיים סטריאוטיפים צפויים. יש לא מעט קטעים מצועצעים שכאילו מכוונים לחינוך, אבל בפועל רק מחזקים את מה שאנשים כבר חושבים שהם יודעים על תרבויות זרות.

כך גם בנוגע לצ׳קליסט סדרות הנעורים, שם סימנו וי על כל הרשימה: הילדה הלא־פופולרית, מלכת השכבה, ההידלקות הראשונה, הידיד הזה שיש איתו משהו מעבר לידידות, וההתחמקות מהבית נגד רשות ההורים. בנוסף, יש משהו בלתי עקבי במהלך העלילתי, בעיקר לקראת הסוף, אז חוזרת מארוול לאותם טריקים ושטיקים שכבר הולכים ונשחקים.

birds

למרות כל זאת, מיס מארוול עדיין מצליחה ברובה להוות תוצר חדש ומלא בקסם נעורים. היא מעניקה ייצוג חיובי וליברלי למוצאה ודתה של קאמלה, ובעולמנו היום זה לא רק נחמד – זה חשוב. מי שמצפה לסדרה רצינית יתאכזב, מי שמחפש סדרה קלילה יותר שמנסה לעשות משהו חדש (הן מבחינת התוכן והן מבחינת הסגנון) – לא ייצא מאוכזב.

הסדרה מעידה על כיוון סגנוני חדש המתפתח באולפני מארוול וגם על התכניות העתידיות שלהם. זוהי אבן דרך בבניית קהל העתיד של הזיכיון, שמנסים כבר לגדל נערים ונערות שיהפכו לדור הבא של המעריצים. אני מאמין שאפשר ליהנות ממנה בכל גיל, והיא נותנת ייצוג חשוב לקהילה בינלאומית שלמה בכלל ולקבוצות מיעוט אמריקאית בפרט. היא פונה גם לקהל הזה בתוך ארצות הברית וגם לקהילה בינלאומית שלא מצאה עד כה את בן דמותה בתכנים שלהם. זה סוד הצלחתה, שכן כל שמארוול עשתה עד כה בעלילות הרבות שהיא פרסה בסרטים ובסדרות הוא בעיקר לחרב ארצות זרות ולייצר נזק רב עבור המקומיים. במיס מארוול הגישה שונה.

עם זאת, למרות הייחוד הייצוגי והרעננות הוויזואלית שניכרת בעיקר בתחילה, הסדרה מתעצבת ככל שהיא מתקדמת לאותה תבנית ז׳אנרית צפויה ולרגעים מתקתקים וקיטשיים, קליימקס ממוחזר ודיאלוגים עבשים. זו הסיבה שגם מעריציה הגדולים ביותר אולי ישתעשעו ממנה, אבל ישכחו ממנה במהרה.


מיס מארוול
דיסני+
יוצרת: בישא ק. עלי
3.5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden