כל מה שחשוב ויפה
הדב, Hulu
הדב, Hulu

The Bear: סדרת שלושה כוכבי מישלן

למרות שחמקה מתחת לרדאר, The Bear - סדרה חדשה שעוסקת במטבח של מסעדה קטנה בשיקגו - היא יצירה ממכרת שבתפריט שלה הכל במינון מדויק, וקשה שלא לבלוע אותה בשלמותה

בעולם רווי בשירותי סטרימינג קל לפספס סדרות ראויות צפייה. The Bear (בתרגום חופשי – ״הדוב״), חמקה בצורה הזו מתחת לראדר וזכתה לתשומת לב מועטה מאוד. אבל מדובר באחת מהסדרות הטובות של השנה, שעוסקת במטבחים החמים ומלאי הלחץ של עולם הקולינריה. בשמונה פרקים קצרים יחסית (ממוצע של כחצי שעה לפרק), היא פורשת את סיפורה של מסעדה עם היסטוריה כואבת ואת קורותיהם של אלה המניעים אותה. וזו דווקא לא העלילה שתורמת לסדרה את קסמה הלא המובן מאליו; לא מדובר במתכון מפותל במיוחד, אלא בחומרי גלם מושלמים ועבודה של שף מיומן.

במרכז העלילה כרמי, שעבד במסעדות הטובות בעולם וירש מאחיו המנוח והמתוסבך את הבייבי שלו – מסעדה קטנה ומקומית בשיקגו שאותה ניהל עד שהפכה לתאונת רכבת, שקועה בחובות ומכוסה ברפש. למרות האתגרים הרבים, המכשולים, ההתנגדויות וההסתייגויות של עובדיו, הוא שואף להפוך את המסעדה הכושלת לרמה שלה הוא מצפה ממסעדת מישלן.

כאמור – לא סינופסיס מורכב מאוד. אבל הסיפור הזה הופך לכור היתוך מושלם בין דרמה משפחתית לקומדיה שחורה שאי אפשר להסיר ממנה את העיניים. הסדרה לא נותנת דקה של מנוחה ללא קונפליקטים פרועים. היא מגבירה את האש ככל שהיא מתקדמת, והתוצר הסופי? ללקק את האצבעות.

כבר שנים שהטרנד הטלוויזיוני של לבחון את עולם הקולינריה חוגג, בין אם זה במסגרת תיעודית או במסגרת בדיונית. אבל כאן מדובר בעליית מדרגה לטלוויזיית איכות, חסרת מעצורים וללא בושה. מלבד זאת שמדובר בקאסט נפלא, בכיכובו של ג׳רמי אלן וויט׳ (שיימלס), מה שהופך את המנה הזו להארה אמנותית מוגשת לכדי שלמות היא האופן שבו היא כתובה, מצולמת וערוכה.

ההתרחשות במקום סגור מושתתת על צילומי תקריב, יחד עם קצב צילום מהיר ותנועות חדות – נותנים את התחושה כאילו הצפייה נעשית לא מהבית, אלא מתוך המטבח עצמו. כל זה יוצר אינטימיות מחד ותחושת בהילות אינטנסיבית מאידך

רובה מתרחשת במטבח קטן וקלסטרופובי. העריכה קצבית, מהירה וחותכת בין דיאלוגים מתוחים לתצלומי תקריב: שעון מתקתק, ביצה מרוחה על הריצפה, סיר מבעבע וגולש, בשר צרוב, שפים צורחים באקסטרים קלוז־אפ, פנים מודאגות. קטסטרופות פוקדות את המטבח ואת העובדים שלו, שכל אחד מהם הוא הצגה בפני עצמו.

ההתרחשות במקום סגור מושתתת על צילומי תקריב, יחד עם קצב צילום מהיר ותנועות חדות – נותנים את התחושה כאילו הצפייה נעשית לא מהבית, אלא מתוך המטבח עצמו. כל זה יוצר אינטימיות מחד ותחושת בהילות אינטנסיבית מאידך.

מרגישים את הטמפרטורה במטבח

הבחירה לקרוא לסדרה ״הדוב״ עשויה להיות קריצה לקבוצת הפוטבול האמריקאית המקומית, השיקגו ברס, שכן המסעדה ממוקמת בשיקגו. אך מדובר בהבט מעמיק הקשור בקונפליקט הדמרטי של הסדרה כולה: הדוב הוא לא רק רק סמל מקומי, אלא מטאפורה המסמלת את הניסיון של כרמי לאלף חיה אימתנית, בלתי מרוסנת, מסוכנת; העולם הקולינרי כחיית פרא.

כל פרק או שניים נראה שהעלילה מגיעה לרתיחה, רק כדי לגלות שיש לה עוד משהו חדש להפתיע איתו. היא מצליחה להמציא את עצמה מחדש בכל פניה, בכל דיאלוג, אפילו ברגעים שובי לב של אדם אחד שיושב במתוך המזווה. כך לדוגמה אחד הפרקים (ובהחלטה הפקתית של הרגע האחרון), צולם בשוט אחד שבו הכל מתוזמן לכדי שלמות.

מדובר בפרק הכאוטי ביותר בסדרה, והיותו מצולם על מצלמת כתף בכוריאוגרפיה ללא רבב – על אף מורכבותו הדרמטית ושפע הדברים המתרחשים במהלכו – הוא השג טלוויזיוני מרשים מאין כמותו. צפייה בפרק לא מרגישה כמו צפייה טלוויזיונית, אלא כמו סימולציה קולינרית רוויה בחרדה. הייתי צריך לערוך צפייה חוזרת כדי לראות אם אני נותן פה יותר קרדיט ממה שראוי לפרק. אבל לא: הקרדיט במקומו.

מפרק לפרק מתקלפת הסדרה כמו בצל ומגלה את קורות חיי גיבוריה הטראגיים, את ההיסטוריה של בעל המסעדה המנוח, ואת הדינימיקה בין הדמויות והמניעים שלהן. הלב הפועם של הסדרה הוא כרמי, המגולם על ידי ג׳רמי אלן וויט שידוע בעיקר הודות לתפקידו בגרסה האמריקאית של ״שיימלס״. אבל ההופעות נפלאות מסיר לסיר (סליחה, הייתי חייב). כל דמות בסדרה היא צבעונית, מורכבת ומשוחקת לעילא.

birds

הסדרה מצליחה ללהטט במקצועיות בין רגעים עצובים וקשים, לעבודה המתוחה של המטבח ולהברקות קומיות ואמירות טעונות משמעות. ״יש שם לחוויה הזו שבה אתה מפחד שמשהו טוב יקרה כי אתה חושב שמשהו רע יקרה?״ שואל, לדוגמה, כרמי את הקולגה וחבר הילדות שלו ריצ׳י (אבון מוס־בכרך). וריצ׳י עונה: ״אני לא יודע – החיים?״.

בתפריט של The Bear יש הכל ובמינון מדויק: עצב, שמחה, חרדה, מתח, חוסר אונים, קתרזיס, סיטואציות הזויות אך אמינות והרבה מנות מעוררות תאבון. הדבר היחיד שגורע מעט מחווית הצפייה הוא סופה, שאינו הולם את התוהו ובוהו שמתרחש לאורכה, ולמעשה סוגר אותה בצורה מתקתקה מעט.

עם זאת, מדובר ביצירת מופת. עולם שכבר לא צופים בו, אלא נבלעים לתוכו. אפשר להרגיש את הטמפרטורה של המטבח ואת המתח בין עמדות ההכנה. זו יצירה ממכרת, שקשה שלא לבלוע אותה בשלמותה, והיא עדיין משאירה טעם של עוד.


הדוב 
יוצר: כריסטופר סטורר
הולו, ארצות הברית 2022
5 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden