אביטל קרסני מולאי יודעת מה מעצבים יכולים להביא לשולחן

כשאביטל קרסני מולאי הצטרפה לפני שנתיים ליוניקורן LUSHA כמנהלת תחום עיצוב המוצר (Product Design Lead), בחברה עבדו שלושה מעצבים מתוך כ־80 עובדים. ״זו הייתה חברה קטנה, אינטימית ומשפחתית עם מוצר מרכזי אחד, שהתחילה ב־2016 כתוסף לכרום בכלי סופר פשוט״, היא מספרת על לושה, שפיתחה פלטפורמה מבוססת ענן המאפשרת לאנשי שיווק ומכירות בכל העולם לקבל מידע עסקי מדויק ותובנות עסקיות על לקוחות היעד שלהם.

״המשתמשים יכלו להיכנס ללינקדאין ולקבל בלחיצת כפתור מידע על אנשים שחיפשת. זה היה השזאם של אנשי המכירות״, היא מוסיפה בחיוך על החברה שכיום כבר מונה למעלה מ־300 עובדים, 11 מהם מעצבים. ״עם הזמן יכולות הדאטה שלנו גדלו, כמו גם האפשרות להוביל את המשתמשים למידע מדויק.

״אז הבנו שאפשר ליצור פלטפורמה עצמאית שלא תלויה באתרים אחרים, אבל פה הנושא נהיה יותר מורכב: איך ממוצר פשוט של לחיצת כפתור אנחנו שומרים על הפשטות והנגישות במוצר יותר מורכב? איך גורמים למשתמשים להכניס קריטריונים נכונים של חיפוש?״.

איך באמת?

״למרות שאנחנו מוצר B2B’ המשתמשים שאנחנו רוצים לזכות באמונם הם משתמשי הקצה והם אלה שיהפכו ללקוחות העתידיים שלנו. הנגישות, האינטואטיביות והפשטות של המוצר הם במעלה הראשונה מה שהופך את נוכחות ה־UX בחברה למרכזית ומשפיעה.

״כשאיש מכירות רוצה להגיע לליד, הוא צריך להגדיר מיקום של מי שהוא מחפש, באיזו תעשייה וכן הלאה. המשתמשים שלנו לא כל כך אוהבים את התהליך הזה, וניסינו להבין איך אנחנו יכולים לחסוך להם את כל הטרחה. עשינו מחקר של עולמות אחרים – מנועי חיפוש טיסות, אייר־בי.אנד.בי, אתרי אי־קומרס כמו אמזון או אי־ביי – ובנינו מערכת שתהיה פשוטה ונגישה ליצירת לידים.

״יצאנו לדרך, עשינו אב־טיפוס ובדקנו אותו עם המשתמשים היותר כבדים שלנו, שמכירים מוצרים דומים. הם אהבו את המוצר, השתמשו בו בקלות וישר הבינו איפה צריך להקליד. הסתובבתי כמו טווס גאה, זה היה קל ואינטואיטיבי ויש מוצר״.

ומה קרה לאחר מכן?

״גילינו שיש המון משתמשים שמגיעים לעמוד החיפוש, לא מבינים מה צריך לעשות ויוצאים. הם אפילו לא הכניסו פרמטר אחד של חיפוש. הבנו שמשהו לא עובד: הם רוצים למצוא שם של בן אדם עם מייל וטלפון, ואנחנו מבקשים מהם להכניס פילטרים.

״התחלנו לחקור את הנושא לעומק וגילינו שללקוחות שמכירים מוצרים דומים, מה שבנינו עובד, אבל שבמקביל אליהם יש הרבה משתמשים שלא היו חשופים למערכות כאלו בעבר. הבנו שיש צורך ללוות אותם יד ביד, שצריך משהו מידי, ובמקום להכניס אותם ישר למסך שמלא בפילטרים וקריטריונים של חיפוש, שאלנו אותם שאלה אחת: האנשים שאתה מחפש, איפה הם נמצאים?

״זה אולי נשמע טריוויאלי שאם אני כותבת לוקיישן הם ימלאו את השדה הרלוונטי, אבל מספיק שניסחנו אחרת את השאלה וזה עבד: החברות שאתם מחפשים, כמה עובדים יש שם? השאלה שלישית עסקה התעשייה, ודרך שלוש שאלות הם כבר קיבלו תוצאות. זה פתר את הבעיה ועכשיו התוצאות הרבה יותר טובות.

״מאז יצאנו לאוויר עם הפלטפורמה העצמאית של לושה, והיום אנחנו יכולים לתפור חבילות ללקוחות גדולים יותר. הם רוצים רשימה של לידים ואנחנו יודעים לחסוך זמן ולהביא את אנשי המכירות ליעד שלהם כמה שיותר מהר״.

עובדת היי־טק מהשורה

קרסני מולאי, בת 37, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון (2012). ״לפני עשר שנים כל נושא חווית המשתמש בעיצוב לאינטראקטיב היה בחיתולים, ומי שרצה להיות מעצב ׳כמו שצריך׳ הלך ללמוד פרינט; כמו שהולכים ללמוד בלט קלאסי״.

לאחר התמחות קצרה בחברת וויקס היא החלה לעבוד במאקו, שם עבדה במשך שבע שנים ״שבהן עשיתי הכל מהכל. כשהגעתי האתר היה כולו בנוי בפלאש: היינו עושים משחקים בפלאש, מאיירים, יוצרים אינפוגרפיקות, עמודי תוכן לקשת, עובדים מול מפרסמים, כל המנעד, הכי רחב.

״עם השנים הטכנולוגיה השתכללה, האתר עבר מתיחת פנים, זנחנו את הפלאש והתחלתי להתעסק יותר במוצר. המוצר הראשון היה מאקו טי.וי, הייתי חלק מ־N12, שם הבנתי שהתשוקה שלי היא להיות מעורבת במוצר מהתחלה, משלב האפיון, עד שהלקוחות פוגשים אותו לראשונה; שם הבנתי שאני ממש רוצה לעבוד בחברת מוצר.

״חיפשתי חברת מוצר צעירה שאני יכולה לצמוח בתוכה וב־2020, תוך כדי הקורונה, מצאתי את לושה. אחרי די הרבה זמן בקריירה עשיתי את המעבר להיי־טק״. 

למה לושה ומה היא יודעת לעשות?

״לושה – על שם הכינוי של הבת של אחד המייסדים – היא כמו העוזרת האישית שלך לכל מה שאתה צריך באיתור אנשי מכירות; היא האדם שאתה תמיד צריך לצידך. והשינוי שעברה לושה בא לידי ביטוי גם בלוגו: פעם היא הייתה ממש סבתא כזאת, בת 80, והיא עברה תהליך של הצערה עד שהיא הגיעה לגיל שהיא יכולה להיות עובדת היי־טק מהשורה״.

מה את עושה?

״כיום יש תחתי חמש מעצבות, כל אחת בסקווד עם מנהל מוצר, צוות פיתוח ואנליסט. לכל מעצבת בעלות על מוצר או תחום: היא מפתחת הכרות מעמיקה עם המוצר שעליו היא עובדת ויחסים קרובים עם הצוות; היא מלווה את הפרויקט מהרעיון או הבעיה הראשונית עד לשלב הפיתוח. העבודה הצמודה יחד עם הצוות מאפשרת מעורבות שלהם לאורך התהליך, קבלת פידבקים והתגייסות מצידם לפתרון שהוצא. מנהלי המוצרים והמעצבים עובדים בצמידות כ׳פאוור קאפל׳ תוך שיתוף פעולה, פתיחות ואתגור אחד של השני.

״אני פחות עושה הנדס־און, רק בפרויקטים יותר אסטרטגיים. עיקר העבודה שלי היא ליווי המעצבים, שמירה על שפה אחידה של המוצר. כשהיינו חברה קטנה והיינו שלושה מעצבים זה היה יותר פשוט, היה מוצר אחד. היום אני קודם כל נותנת הרבה מרחב למעצבים, אבל על מנת לשמור אני נמצאת ללוות ולהנחות אותם.

״בנוסף יש את החשיבה האסטרטגית – איך משפרים תהליכי חשיבה, איך יוצרים עבודה מוצלחת מול הפיתוח, איזה אג׳נדות עיצוב אנחנו רוצים לקדם. לא מספיק שהמוצר יעבוד, הוא צריך להיות אטרקטיבי. גם המשתמש הקטן ביותר צריך להרגיש חיבור למוצר״.

איך זה בא לידי ביטוי?

״שפת המותג שלנו מאוד נגישה, כמו לושה שעוזרת לך להגיע ליעד שלך. יצרנו שפה ידידותית ופשוטה שמגיעה מעולמות ה־B2C, עם צבעוניות נעימה, זה לא מוצר כבד ומסורבל. האתר, החומרים השיווקיים שלנו והפרסומות, מלאי הומור עצמי ובעלי צבעוניות עשירה מאוד. במוצרים הפרודוקטיאליים אנחנו שומרים על פשטות ופונקציונליות עם נראות בהירה ונקייה, ומשלבים במידה את הצבעוניות של הברנד והאיורים באלמנטים שונים על מנת להדגיש אותם וכדי להקליל ולעלות חיוך בהודעות ומסכים אינפורמטיבים. 

״אנחנו מכוונים לחוויה אופטימית, כך שגם במקומות של דד־אנד נביא אותך לחיוך, זה משהו שמלווה אותנו בכל המוצר. כמובן נשתדל שלא תגיע לדד־אנד, אבל אם הגעת לחיפוש בלי תוצאות, תמיד נציע לך עוד אפשרויות וברמת הקופי נשתדל לשלב משהו פחות של איור של איקס ושפה הקשה של ׳אין תוצאות לך לחיפוש חדש׳. באופן דומה, גם ללקוחות חינמיים ניתן לחוות את המוצר ולא ישר נגיד להם שהם צריכים לשדרג, וגם שם נכניס את האיורים שלנו לתוך המוצר וניתן חוויה יותר ידידותית״.

מה הפרספקטיבה שלך לתחום אחרי 10 שנים מהלימודים?

״בהתחלה, כשנכנסתי לסטארט־אפ הייתי בהלם: הגעתי למכונה שעובדת מאוד מהר ומאוד יעיל, בזמנים קצרים, מלא באזוורדס, ואמרתי וואוו, שנייה; לאן הגעתי. אבל אז הבנתי שיש לי את כל הדברים שהבאתי עם הניסיון שלי.

״אז מצד אחד יש לי קצת ביקורת על בתי הספר לעיצוב שלא מכינים אנשים לשטח, יש משהו מנותק בתהליך האיטי והעמוק כשאתה מעצב בבית ספר, לעומת מה שקורה בפועל בעולמות הטק – דיבור יותר ביזנסי ותהליכים יותר מהירים. אבל מצד שני, דווקא פה מעצבים צריכים לשמר משהו מהיצירתיות שליוותה אותם בבית הספר״.

למה הכוונה?

״להקשיב למשתמשים זה תמיד חשוב, נורא קל ליפול לביזנס. אנחנו מנסים לעשות את המוצר שיוכל לשרת את המשתמש בצורה הכי טובה, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה עם חוויה נעימה וכמה שפחות פריקשנים; וזה משהו שמעצבים יכולים להביא לשולחן.

״כל הזמן עולה השאלה מה אנחנו מביאות לשולחן, איפה הערך שלנו בסטארט־אפים היום. יש את המפתחים, את מי שהקימו את העולם הזה, ואז הגיעו מנהלי המוצר שאחראים על הפרודקט, ואנחנו נכנסים באמצע וחשוב שנדע להביא שם ערך; שנדע לתרום את החלק שלנו בתהליך. לא צריך הרבה מרפקים כדי להגיע למצב הזה – ברגע שמנהלי המוצר רואים פיצ׳רים שאנחנו הכנסנו, תהליכים שדייקנו ושמביאים תוצאות – זה מספיק כדי לקנות אותם.

״דווקא העבודה שבאתי מכמה דיסציפלינות, שהכרתי את המקום של איור ומיתוג וקופי, זה מה שמביא לי את הערך המוסף כמעצבת וכמנהלת. וזה מה שאני מחפשת באנשים כשאני מרכיבה צוות – את המעצב שיידע להביא את הדבר הנוסף לשולחן״.