מסינדרלה עד דני אבדיה: סיפורי נעליים במוזיאון ישראל

עמית: היי אורנה, מה שלומך בימי הקיץ המהבילים האלו?

אורנה: מדמיינת שאני בקופנהגן. מתאמצת לחשוב על אמבטיות קרח

עמית: חחח. גם באירופה והסקנדינביות הקיץ הזה לא שיא הקרירות, אבל קופנהגן שווה בכל מצב

אורנה: 🎯

עמית: בואי נדבר על הארץ שלנו ועל הפעילות שלך במוזיאון ישראל

אורנה: נושא שיחה שאהוב עליי

עמית: נתחיל ממה קורה במוזיאון ונמצא תחת האחריות שלך

אורנה: אני אחראית על ספריית האיור באגף הנוער, ואוצרת תערוכות. הספרייה היא אוסף ייחודי, שמסודר לפי שמות המאיירים – מודל שכמעט ואין דומה לו. לצידה נמצא חדר ספרים נדירים, שמאפשר להכיר מקרוב את תולדות ספר הילדים המאויר, וכן אוסף של איורי מקור, ביניהם איוריו של שמואל כץ ל״דירה להשכיר״ וסקיצות ואיורים של רות צרפתי ל״דודי שמחה״.

בספרייה מוצגת תמיד תערוכת איור, ואחת לשנתיים אנחנו מפיקים את פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע״ש בן־יצחק. לצד האוסף מתקיימת פעילות ענפה של חוגי אמנות ואיור, שעות סיפור וקייטנה לילדים, ביקורים וסדנאות לסטודנטים, אנשי חינוך וקבוצות מבוגרים.

הספרייה היא לא ספריית השאלה, אבל היא מקום חי ופעיל. צוות מתנדבות מאפשר לנו לפתוח אותה גם בשבתות – דבר משמעותי במיוחד למבקרים שמגיעים מחוץ לירושלים

גם בפרקים המידעיים יותר, כמו נעלי קסם וכוח, נעליים כיצירת אמנות או נעליים שישראלים נועלים – נקודת הפתיחה היא תמיד סיפור שמתורגם לחוויה חזותית בחלל, כזו שאי אפשר להעביר במצגת או בפודקאסט

עמית: נשמע טוב. ספרי על התערוכה ״סיפורי נעליים״ שאצרת

אורנה: התערוכה מוצגת באגף הנוער (עד אפריל 2027). אוצרת המשנה היא ליאה להב קליין ועיצבה אותה לילך שטיאט. לפני כמה שנים פנתה אליי אפרת אסף שפירא, אוצרת הלבוש במוזיאון, מהאגף לאמנות ותרבות יהודית. בזמן שעבדה על תערוכת אוסף הלבוש עלתה השאלה אם לכלול בה גם נעליים, ובסופו של דבר הוחלט להשאיר אותן כנושא נפרד, בין היתר כי נעלי האוסף מעולם לא הוצגו במוזיאון כתערוכה עצמאית.

בתחילה חשבנו על תערוכה קטנה יחסית, אבל פורום האוצרים הראשי הציע לבדוק אפשרות להרחיב אותה, ולחבר את הנעליים גם לסיפורים ולמיתוסים הגדולים שכולנו מכירים – מסינדרלה ואילך. אני אמרתי כמובן ומיד כן.

אורנה: עבדנו יחד על הפרויקט במשך כמה שנים, שבמהלכן היו קורונה, מלחמה ושינויים בלוח התערוכות. בהמשך אפרת עברה לעסוק בפרויקטים אחרים, ואני המשכתי עם התערוכה עד למימושה. האתגר היה ליצור תערוכה שמחזיקה קונספט אוצרותי ברמה של מוזיאון ישראל, ובו בזמן מזמינה לחוויית צפייה פעילה ומשותפת – אותה אבקת קסם של תערוכות אגף הנוער.

התערוכה נעה בין סיפורים שבהם לנעליים יש תפקיד. מסינדרלה ודורותי ועד הרמס ונעליו המכונפות, לבין הסיפורים שהנעליים עצמן מספרות על זהות, תרבות, עיצוב והיסטוריה. גם בפרקים המידעיים יותר, כמו נעלי קסם וכוח, נעליים כיצירת אמנות או נעליים שישראלים נועלים – נקודת הפתיחה היא תמיד סיפור שמתורגם לחוויה חזותית בחלל, כזו שאי אפשר להעביר במצגת או בפודקאסט, ובשבילה צריך להגיע לקפסולת הזמן הממוזגת ששמה מוזיאון ישראל.

כ־100 זוגות נעליים מוצגות בתערוכה, בעיקר מאוספי המוזיאון, ולצידן גם נעליים מושאלות. האתגר היה להפוך אובייקט קטן יחסית ליהלום שבכתר ולבנות סביבו חוויה שלמה.

הסטודיו של נעמי גיגר, G2, עשה הרבה מעבר לעיצוב גרפי: הנעליים הפכו לאייקונים ולצלליות שמלווים את התערוכה ויוצרים שפה אסתטית, משחקית ומידענית. עבודת הקיר משרוכים קשורים ופרומים, שנראית כמעט כציור מופשט, הופכת גם היא לחלק מהחוויה בחלל.

עמית: מה כלל תהליך העבודה על התערוכה?

אורנה: באגף הנוער יש ידע מצטבר ומורשת ארוכת שנים, עוד מימי איילה גורדון ואיזיקה גאון, שפיתחו שפה ייחודית של חינוך מוזיאלי. בפרויקט הנוכחי נבנה צוות שכלל את גלית בנט דהן, האוצרת הראשית של אגף הנוער, ליאה להב קליין, אוצרת המשנה והאדריכלית והמעצבת לילך שטיאט, שעיצבה את התערוכה. העבודה המשותפת והמתמשכת אפשרה להתמודד גם עם אתגרי התקציב ולוחות הזמנים.

לאחר גיבוש הקונספט הוזמנו יוצרים מתחומים שונים לפתח פרויקטים שהם חלק אינטגרלי מהתערוכה. המטרה הייתה להרחיב את הביקור מחוויה שכלתנית בלבד לחוויה אימרסיבית, משחקית ורגשית, ובעיקר קהילתית ובין־דורית – כי ילדים הרי לא מגיעים למוזיאון לבד

עמית: מה כלל החלק של לילך בעיצוב התערוכה?

אורנה: לפני הכל, המעטפת העיצובית שיצרה לילך היא הציר שמחבר את כל מרכיבי התערוכה לחוויה אחת שהמבקר עובר בתנועה בחלל, גם ללא מילים. לצד המוצגים יש משטחי טקסטיל למישוש דרך הנעליים, סנדלרייה למשחק חופשי ומשחק דיגיטלי שמאפשר, פשוטו כמשמעו, להרגיש איך זה להיות בנעליים של מישהו אחר

כולם מתרגשים מנעליים

עמית: מי הם היוצרים שמשתתפים בתערוכה ומה הם מציגים?

אורנה: שחר מרום יצר חדר אפלולי של ״סיפורים אפלים מארון הנעליים״, מיצב של חפצים, מכונות, סאונד ונעליים שהוא מפחיד ומצחיק בו־זמנית. שרית שני חי יצרה את ״נעל סירה״, פסל רך שהוא גם מיטה ומקום לחלום בו. אלכס פרפורי יצרה עבודת וידאו על הנעליים שישראלים נועלים, שמראה כמה אנחנו יודעים לקרוא זה את זה דרך הנעליים גם בלי לראות פנים. טל מור סיני יצר עמדה אינטראקטיבית העוסקת ב־Form & Function – הדרך שבה צורת הנעל מספרת מה היא יודעת לעשות.

בספריית האיור מוצגת ״קסמן של נעליים״, תערוכת יחיד של מרב סלומון (עוזרת לאוצרת: נעמי שניידר, עיצוב: טבע שולט), עם סדרת איורים בשחור־לבן שבה היא חוזרת לאגדות ולסיפורים מוכרים, אבל הופכת את הנעל מפרט קטן לדמות הראשית ולמי שמספרת את הסיפור כולו.

בקומה הראשונה מוצגת ויטרינה של המעצב קובי לוי, שהופך נעליים לאובייקטים על התפר שבין עיצוב, פיסול והומור – מנעלי הבננה המפורסמות ועד עקבים בדמות פלמינגו ותרנגול. לצידן מוצגות גם שלוש דוגמאות לנעליים מהעולם העתיק, ביניהן זוג שמתוארך לתקופה של לפני כ־5,000–6,000 שנה.

בתערוכה מוצגות גם נעליו של דני אבדיה, מהכדורסלנים הישראלים הבולטים בעולם. הנעליים, הנושאות את חתימתו, הן הגדולות ביותר בתערוכה ומושכות מיד את העין. מעבר לממדיהן יוצאי הדופן, הן מספרות סיפור עכשווי על נעל ככלי עבודה – אובייקט שתפקידו לתמוך בגוף, בתנועה ובביצועים – ובו בזמן כחפץ שמקבל משמעות סמלית בזכות האדם שנעל אותו.

כך נעה התערוכה כל הזמן בין ידע לסיפור, בין התבוננות למשחק ובין המוצג המוזיאלי לחוויה פעילה, רגשית ובין־דורית.

עמית: איך הקהל מגיב?

אורנה: כרגע, באוגוסט, מגיעים לתערוכה כ־1,000 מבקרים ביום, ובחלל קורים הרבה דברים במקביל. לצד ההתבוננות המוזיאלית הקלאסית, העבודות המשחקיות מזמינות תנועה חופשית, מהירה ומפתיעה יותר, עד כדי התמזגות עם מרחב התערוכה.

הכי משמח זה לראות איך פתאום כולם מתרגשים מנעליים – כמוני. משחקים איתן, מתבוננים בהן וחושבים על סיפורי הנעליים הפרטיים שלהם – יפות, נוחות, אהובות או בלתי נשכחות.

אצל מבקרים מבוגרים התערוכה מעוררת לא פעם זיכרונות אישיים של נעליים מהילדות, וכך הסיפור הגדול של התערוכה מתחבר בסופו של דבר לסיפור הפרטי של כל אחד

עמית: את כבר חושבת על הדבר הבא?

אורנה: שאלה מעולה. אני גם בדברים הבאים – פרס האיור הבא עלינו לטובה לשנת 2026 ופסטיבל אאוטליין שיתקיים בירושלים באוקטובר

עמית: מה המעורבות שלך בכל אחד מאלו?

אורנה: בפסטיבל אאוטליין אני חברה בוועדה האמנותית וגם אאצור תערוכה מחוץ למוזיאון ישראל. בפרס האיור אני בתפקיד יו״ר ועדת השיפוט

עמית: תרחיבי בעוד כמה מילים על עצמך

אורנה: אני בוגרת תואר ראשון בתולדות האמנות ובחינוך מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני מאוניברסיטת סימונס בבוסטון, בתוכנית שהתמקדה בספרות ילדים ובאיור. היום אני מלמדת קורסים תיאורטיים באיור בבצלאל ובשנקר, ומרצה גם בתוכנית ללימודי אוצרות בשנקר.

לאורך השנים הרציתי בכנסים אקדמיים, שפטתי בפרסים בינלאומיים, ביניהם פרס ראגאצי ביריד ספרי הילדים בבולוניה והביאנלה לאיור בברטיסלבה, כתבתי טקסטים על איור ואצרתי תערוכות במוזיאון ישראל ומחוצה לו. אבל הכי אני גאה בתערוכת היחיד שאצרתי לעבודותיו של אבנר כץ במוזיאון ישראל

עמית: את בעצמך מאיירת?

אורנה: תמיד שואלים אותי, והתשובה היא ממש לא. אולי רק כשאני כותבת ברכות יומולדת 😊

---

סיפורי נעליים
אוצרת: אורנה גרנות
מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 ירושלים
נעילה: אפריל 2027