קידום המחקר היוצר: מעבדות ומלגות בתואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל

מזה שלוש שנים שד״ר חגית קיסר מכהנת בתפקיד ראש התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל. בשנתיים האחרונות, היא עסוקה בין השאר בקידום הפוקוס על מחקר בתקשורת חזותית. ״בדרך כלל, תארים שניים בתקשורת חזותית מאפשרים פיתוח פרויקט מעשי מעמיק, או לקדם מחקר בכלי הדיסציפלינה ולהתבונן על כוח ההשפעה שלה באופן רפלקסיבי. אנחנו, בתכנית התואר השני, עוסקים בשלושת הממדים הללו״.

החל מהשנה הקרובה, התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית תפעל כחלק מבית הספר לתקשורת חזותית בבצלאל. ״זהו שינוי שמאפשר לנו לחשוב בצורה רחבה ורב ממדית על לימודי תקשורת חזותית ועל אופנים שונים של התפתחות בתחום״. במסגרת זו מוצעות בימים אלו מלגות אטרקטיביות לעמיתי.ות מחקר בשני פרויקטים מחקריים בתקשורת חזותית הפועלים בתכנית.

״קידום מחקר יוצר בבצלאל מתקיים גם בתואר ראשון, אבל בעיקר בתארים השניים. בשנים הקרובות אנחנו מתכוונים לפתוח גם תוכניות דוקטורט יוצר, זה מאוד מסעיר ופורץ דרך בתחומי האמנות והעיצוב בארץ.

״בתואר השני בתקשורת חזותית באופן ספציפי, התכנית מקדמת מחקר יוצר דרך שני רבדים מרכזיים בלימודים – זאת השנה השלישית שבה אנחנו מתנסים בכך, כך שכבר הצלחנו להטמיע הרבה ממה שלמדנו בשנים האחרונות״.

במעבדת אנחנו מפתחים עשייה משותפת – הסטודנטים מתנסים בפיתוח של הפרקטיקה שלהם מתוך עבודה אינטרדיסציפלינרית, כשראש המעבדה מובילה אג׳נדה מחקרית ושאלות מחקר רחבות, כך שכל סטודנט.ית  יכולים למצוא בה את עצמם ואת תחומי העניין שלהם

״רובד אחד בתכנית הלימודים הוא הפרויקט האישי – מחקר יוצר אישי שמתחיל בסמסטר הראשון ללימודים, עם קורס של תקשורת חזותית מחקרית – שבו צוללים לתיאוריות ומתודולוגיות רלוונטיות לתחום של תקשורת חזותית, כמו היסטוריה ותיאוריה של המדיה, של הדימוי הצילומי, כמו גם מחקר ואמנות העוסקים בכתב וטיפוגרפיה, ביקורת הטכנולוגיה והדאטה ועוד.

״לשאול שאלת מחקר זה לא דבר פשוט. הסטודנטים צוללים לתוך המסע הזה ולומדים לרתום את הקראפט שלהם בכדי לפתח מחקר – דרך זה לומדים לחשוב, ליצור, להתפתח אינטלקטואלית, וליצור ידע דרך עיצוב״.

דוגמאות לתהליך הזה הוצגו בתערוכת הבוגרים האחרונה. הפרויקט של אלכסנדרה ארונוב, לדוגמה, שואל על ההשפעה של הבינה המלאכותית על האופן שבו רופאים וטכנאים עובדים עם דימויים רפואיים, כמו MRI מוח, מאבחנים ומחליטים על טיפול. ״באמצעות גישה שהיתה לה לצילומי מוח אנגיוגרפיים, היא התחקתה אחר היצירה, שימוש ופענוח של הדימוי דרך שלוש נקודות מבט – של הרופא, המטופל, ומומחי הבינה המלאכותית.

״העבודה החזותית שלה אפשרה להתבונן על תהליכים רפואיים המבוססים על דימוי אינדיבידואלי, אך גם על מנגנונים בלתי נראים של למידת מכונה שמעבדים נתוני עתק המבוססים על מאגרים עצומים של דימויי מוח״.

להסיט את הפוקוס מהפרויקט האישי

הרובד השני שדרכו מתפתח מחקר יוצר בתכנית לתואר השני בתקשורת חזותית הוא מעבדות המחקר. ״זאת השנה השלישית שאנחנו מפעילים מעבדות מחקר, במסגרתן הסטודנטים לומדים דרך עשייה משותפת.

״מה שמיוחד במעבדות הוא שהן מאפשרות להסיט את הפוקוס מהפרויקט האישי כאמצעי המרכזי להערכה של סטודנטים בלימודי העיצוב. ב־200 השנה האחרונות, הפרויקט האישי היה ונותר כלי מרכזי להערכה של מקוריות ויצירתיות. מאז המאה ה־18, בבוזאר (בית הספר לאמנויות יפות בפריז) היו נועלים את הסטודנט בחדר למשך 12 שעות שבסופן הוא או היא היו צריכים להציג הצעה מקורית ואותנטית לפרויקט הגמר.

״כל זה נמשך עד מרד הסטודנטים ב1968. במאה ה־20, בין השאר בבאוהאוס, פרויקט הגמר האישי התקבע ככרטיס הכניסה לשדה האמנות או העיצוב. זהו עד היום הגולד סטנדרט להערכת המצויינות של הבוגרים והבוגרות״.

אל מול ההיסטוריה הזאת, של הכשרת המעצב האינדיבידואליסט והגאון, התכנית רוצה ללכוד משהו קצת אחר, שהמסלול התחרותי דוחק הצידה. ״במעבדות אנחנו מפתחים עשייה משותפת – הסטודנטים מתנסים בפיתוח של הפרקטיקה שלהם מתוך עבודה אינטרדיסציפלינרית, כאשר ראש המעבדה מובילה אג׳נדה מחקרית ושאלות מחקר מספיק רחבות כך שכל סטודנט וסטודנטית יכולים למצוא בה את עצמם ואת תחומי העניין שלהם״.

אנחנו חייבות לחשוב היסטורית ותרבותית על תופעות וסוגיות שמעצבות את חיינו, על האופן שבו טכנולוגיה מתפתחת, על ההשפעות החברתיות והפוליטיות שלה – בכדי להבין לעומק את העולם שבו אנחנו חיים, ובטח בכדי לעצב עם כוח השפעה

אחת המעבדות הפועלות בתכנית היא המעבדה לעיצוב ביקורתי שבשנה הקרובה תפתח קבוצת מחקר תחת הנושא ״ארכיאולוגיה של כתב״ בהובלת המעצבת עדה ורדי. ״המעבדה מחברת בין ארכיאולוגיה ותקשורת חזותית ותפעל באוספים ארכיאולוגיים של כתב לאורך התקופות השמורים באוניברסיטה העברית, ובמקביל גם תצא לשטח עם הצלם שי הלוי בכדי לחשוף כתובות בשכבות האבן בירושלים באמצעות צילום ומידול. זוהי מעבדה שעוסקת בכוחה של מילה, במילה כדימוי וכמבנה טיפוגרפי וחומרי, שואלת על ההווה והעתיד דרך חקירה היסטוריוגרפית של דימויים, חומרים ומילים״.

מעבדה שנייה הפועלת בתכנית זו השנה השלישית זו המעבדה לתקשורת חזותית ובינה מלאכותית בהובלת ד״ר ליאת לביא (שכיהנה כראש התכנית עד 2023). ״לביא ממשיכה עבודה שנעשתה בשנתיים האחרונות בשיתוף פעולה עם עוד מרצים (ד״ר רועי עמית, ד״ר דנה הלר, אורי סוכרי ועומר זיו), הבוחנת איך אפשר לרתום את הבינה המלאכותית בכדי לסייע למנגנונים משותפים וקהילתיים להתפתח, לחזק את האייג׳נסי האנושי, ולאו דוקא לייתר את כוחו. בשנה הבאה, המעבדה תאפשר מחקר יותר פתוח תמטית ותזמן פרויקטים בכיוונים עיצוביים יישומיים או תיאורטיים וספקולטיביים״.

על ההשפעה של הבינה המלאכותית על תכנית הלימודים, אומרת קיסר ש״החדירה המהירה של הטכנולוגיה משפיעה באופן חסר תקדים לא רק על הדיסציפלינה, אלא גם על היכולת של סטודנטים ליצור ולחשוב באופן עצמאי במהלך הלימודים. גם כבוגרים – הרבה סטודנטים יוצאים מהתואר הראשון מבולבלים, יותר קשה להם למצוא את עצמם בשוק התעסוקה – במיוחד אלו שפחות מתחברים למרוץ אחר השינויים הטכנולוגיים״.

״לאופן שבו טכנולוגיה מתפתחת יש היסטוריה. שום דבר הוא לא בלתי נמנע או המצאה חסרת תקדים. גם הבינה המלאכותית יושבת על רעיונות בני מאות, ואלפי שנים של אוטומציה, מהאוטומטונים שפותחו בעת העתיקה, דרך פסי הייצור התעשייתי, ועד העידן הפוסט תעשייתי ופוסט אנושי שאנחנו חווים כיום. אפשר לומר ׳מהפכת הבינה המלאכותית׳ רק אם אנחנו גם מבינים את הקשר בין הצמיחה שלה למאות שנים של המצאה אנושית, השתתפות ודמוקרטיזציה של הטכנולוגיה, כמו גם קולוניאליזם ואימפריאליזם.

״אין דבר מלאכותי בבינה מלאכותית – היא עשויה מעבודה אנושית ואפשרית בזכות ניצול כוח עבודה בהיקף מונומנטלי. כשאנחנו לומדים על מדיה וטכנולוגיה אנחנו מעמיקים לתוך ההקשרים ההיסטוריים, פוליטיים, כלכליים וחברתיים ומשרטטים גם אלטרנטיבות – טכנולוגיות שמקדמות חיים משותפים ודמוקרטיים – אלו שקיימות ואולי נדחקו הצידה מהתודעה, ואלו שצריך עוד לדמיין ולהמציא״.

 מלגות במסגרת מעבדות המחקר בתקשורת חזותית

לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה, מוצעות במסגרת התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית מלגות לעמיתי מחקר בפרויקטים שהתכנית מקדמת. מלגה במסגרת פרויקט ״ארכיוני ירושלים״ מחברת עיצוב דאטה ואינטראקציה בתקשורת חזותית עם מדעי הרוח, ובאופן ספציפי היסטוריה עירונית, לימודי מזרח תיכון ומדעי הרוח הדיגיטליים (תחום שהתפתח בעקבות הצמיחה של טכנולוגיות ביג דאטה).

״בעשור האחרון ישנה צמיחה אדירה של פרויקטים במדעי הרוח הדיגיטליים שמשתתפים בהם מעצבי תקשורת חזותית. במחקרים אינטרדיסציפלינריים כאלו וויזואליזציה של נתונים אינה רק ייצוג של מידע או טענות חזותיות אלא מרחבי חקירה שמאפשרים ליצור ידע חדש, וארכיונים דיגיטליים אינטראקטיביים, עבור אקדמאים ועבור ציבורים רחבים יותר״. באירופה וארה״ב ישנן כמה מרכזי עיצוב ומחקר חשובים שעוסקים בתחום כמו מעבדת Humanities + Design בסטנפורד, ה־urban complexity lab בפוטסדאם, או density design בפוליטכניקו במילאנו.

״ארכיוני ירושלים״ הוא פרויקט האוסף מסמכים, צילומים, מפות ועוד המתעדים את ההיסטוריה המודרנית של ירושלים – הוא ייחודי כיוון שהוא לא מציג את ההיסטוריה מפרספקטיבה אחודה (ישראלית, בריטית, פלסטינית, עות׳מאנית ועוד), אלא מחבר יחד מסמכים מארכיונים שונים, שפות שונות ותקופות שונות העוסקים במרחב אחד השסוע על ידי פרספקטיבות שונות ומתחרות – ירושלים.

בהובלת החוקרות ד״ר נועה הייזלר רובין (בצלאל) ופרופ׳ אביגיל יעקבסון (האוניברסיטה העברית) הפרויקט קיבל מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, ובשיתוף פעולה עם ד״ר יעל נצר ממדעי הרוח הדיגיטליים באוניברסיטה העברית הן הקימו מאגר נתונים מקושרים (Linked Data) המציג כ־25 אלף אובייקטים שנאספו. בהמשך המחקר, ובשיתוף פעולה עם ד״ר חגית קיסר, החוקרות מציעות שארכיון ייחודי כזה, המבוסס הנתונים, יכול לחשוף היסטוריות שלא הכרנו בירושלים – ומעוניינות לבחון את הפוטנציאל החבוי בו באמצעות הכלים של התקשורת החזותית.

במסגרת המלגה קבוצת המחקר מחפשת מעצבים.ות, מפתחים.ות או כאלו שהם גם וגם, שיצטרפו למחקר ויחד עם החוקרות יפתחו ממשקים הפותחים אפשרויות חדשות חזותיות, אלגוריתמיות ואינטואיטיביות, בכדי לשאול שאלות שלא נשאלו קודם על ההיסטוריה של העיר, על ההווה והעתיד שלה.

מלגה נוספת בתואר השני בתקשורת חזותית מוצעת כיום לעמיתי מחקר במעבדה לבינה מלאכותית ותקשורת חזותית הפועלת במסגרת המעבדה הלאומית לעירוניות המוקמת בימים אלו בבצלאל בשיתוף פעולה עם משרד השיכון ו־UN-Habitat כחלק מרשת המעבדות האוניברסיטאיות הבינלאומית UNI. ״המעבדה תעסוק בנושאים מתחום התכנון העירוני בראייה רחבה״, אומרת ד״ר ליאת לביא, שתעמוד בראשה.

“שיתוף הפעולה עם המעבדה לבינה מלאכותית ועם התכנית לתקשורת חזותית נרקם סביב הרעיון של איך מגבירים את ההשתתפות האזרחית, איך מצמיחים קהילות, איך מקשיבים לקהילות. איך אנחנו חושבים על טכנולוגיה בתור מנוע שמאפשר לנו לבנות קהילות ושיתופי פעולה אנושיים, בהקשר של תכנון עירוני ומעורבות אזרחית״.

קהל היעד, מסבירה לביא, הוא בוגרים ובוגרות של תואר ראשון, או כאלה שממשיכים למסלול ישיר לתואר שני.  ״אנחנו מחפשים אנשים שאכפת להם, שרוצים לייצר שינוי לטובה וחושבים על אחריות חברתית – לא רק בהיבטים מקצועיים, אלא באופן שיהפוך אותם להיות מובילי שינוי״.

---

התוכנית לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל
קול קורא למלגת מחקר ועיצוב >>>