כל מה שחשוב ויפה
רות פתיר, אבא שלי בענן. צילומים: רות פתיר, גלריה ברוורמן, CCA
רות פתיר, אבא שלי בענן

אמת בעננים: רות פתיר מייצרת אינטימיות לא צפויה עם הצופה

בתערוכת יחיד ב־CCA, ״אבא שלי בענן״, רות פתיר מציגה עבודת וידיאו שבה יצרה דמות וירטואלית של אביה המנוח. יחד עם הגעגוע, האהבה האמיתית והרגש המתפרץ, בליבה של העבודה אמת אישית חוצת מדיומים

״אמת״ היא מושג תלוש, רעוע, ממוחזר, לא לגמרי רלוונטי. בימים כמו שלנו הוא נשמע כמו המשגה תלושה של משהו שהיה פעם (ויש שיגידו שמעולם לא היה, אבל לא אכנס לזה כעת). האמת זורמת בנתיבים ובגלים של סיבים ונתונים שמתחלפים במהירות שיא. היא משתנה ומתעצבת, הולכת, חוזרת ונעה סביבנו וסביב עצמה כל הזמן. היא כבר לא דבר אחד, היא משתנה.

עם כניסתם של האינטרנט, המדיה החברתית, הטכנולוגיה הממוחשבת והדיפ־פייק, האמת היא כבר לא מה שהייתה, או מה שביקשה להיות. אי אפשר לאחוז בה ולהבחין בגבולותיה, להחליט עליה או לבטוח בה או במי שמנסה להנגיש אותה עבורנו. ועדיין, לעיתים, בשקט בשקט, מתגנבת לה אמת אל תוך הבשר, וכשזה קורה – אי אפשר להתבלבל.

הביקור בתערוכה של רות פתיר – ״אבא שלי בענן״ – במרכז לאמנות עכשווית (CCA) בתל אביב, לא השאיר אותי אדישה. הכניסה נעשית דרך חלל ארוך מרופד בשטיח אדום מקיר לקיר, שבמרכזו מונחת ספה בצבע שמנת עם מספר כריות, הצופה על מסך לד גדול שמושען על הקיר בצורה כמעט אגבית. תחושת ביתיות ואינטימיות – ובו בזמן תחושה נקיה ומרוחקת – עולות במעלה הגרון ומכות בנוכחותן.

מאחורי הספה, משמאל לכניסה, שלוש טלויזיות מרובעות ואפורות שעומדות על שלוש קופסאות אחסון שקופות, המכילות בתוכן מה שנראה כמו שאריות או חפצים של משפחה, או אולי מארז של זיכרונות. הטלוויזיות מקרינות דימויים מעובדים של חפצים סרוקים בתלת־ממד בתצוגה גרפית אופיינית לשנות ה־90.

יחד עם הגעגוע, האהבה האמיתית והרגש המתפרץ היוצא מתוך העבודה, בליבה של העבודה קיימת אמת אישית חוצת מדיומים. אמת המשכנעת את אחרוני הציניקנים ומאתגרת את השיח על בדיה, זיכרון וטכניקות של שחזור, הקיימות ומדוברות רבות בעולם הקולנוע והאמנות העכשוויים

אחרי סריקה קצרה של החלל, התיישבתי על הספה לצד צופה נוספת שישבה שם בשקט, וצפיתי בסרט. הדמעות בגרון לא איחרו להגיע. נשארתי לצפות בו שוב (25 דקות) מהתחלה ועד הסוף.

באמצעות תוכנת מידול יצרה פתיר סרט אנימציה קצר, בכיכובו של אביה שמת ממחלת הסרטן. בסרט היא מנסה לשחזר (או ליצור) מחדש סצנות שבהן השניים רוקדים בחלל אינסופי המוקדש רק להם: לפעמים בבית, לפעמים בלימבו ריקני, לפעמים הוא לבד ולפעמים היא עם אחרים.

לטובת העניין היא אספה את הקרובים אליה ביותר (אחיה, אחותה ובן זוגה), שכנעה אותם ללבוש חליפת חיישנים מסורבלת ולרקוד יחד איתה בסטודיו. מתוך התנועות שלהם היא הרכיבה את תנועותיו של אביה, וכך יצרה הוויה די משכנעת של דמות ממוחשבת: קצת אנושית, מאד Uncanny־ית, אבל מלאה אהבה, רגש וחן.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by GuRuth (@ruthpatir)

מתבקש לדבר על אמת בהקשר של הדמיה ממוחשבת, של העידן הדיגיטלי, של קשרים אינטימיים שמתערבבים עם נתונים ופיקסלים, של מספרים וקבצים הנשלחים אלינו בתיקיות מקומפרסות המכילים לכאורה את היקר לנו ביותר. משם חודר הקסם הייחודי והחכם בעבודה של פתיר. יחד עם הגעגוע, האהבה האמיתית והרגש המתפרץ היוצא מתוך העבודה, בליבה של העבודה קיימת אמת אישית חוצת מדיומים.

אמת המשכנעת את אחרוני הציניקנים ומאתגרת את השיח על בדיה, זיכרון וטכניקות של שחזור, הקיימות ומדוברות רבות בעולם הקולנוע והאמנות העכשוויים. במאים כמו עבאס קיארוסטמי (מבמאי הגל האיראני החדש), ג׳ונאס מקאס (שנחשב לאבי הקולנוע הנסיוני), ואפילו ז׳אן-לוק גודאר (מהמשפיעים ביותר בתנועת הגל החדש בקולנוע), יצרו והעלו את השיח הזה. פתיר צללה לקרקע עמוקה ופוריה בהתעסקות עם הסיפור האישי אל מול הגלובלי, האמת אל מול הבדיה, פעולת השחזור, יכולותיו ומגבלותיו של הזיכרון.

בעולם שבו סופרו כבר כל הסיפורים, נאמרו כבר כל האמיתות, כל השקרים, הרעיונות והמחשבות, נופצו כל המיתוסים, הגבולות והמגבלות – והורכבו מחדש – לצפות בעבודת אמנות ולהצליח להרגיש מבעד לאינטלקט ולזרות, זה לא עניין של מה בכך. העבודה של פתיר מצליחה לעבור בממדים שונים: הוויזואלי, הרגשי, הרפלקסיבי והטכני. היא מודעת לעצמה ומצליחה לקפץ מעל הקלישאות והקיטש שסיפור אישי וחשוף עלול להביא איתו. דרך פריסה של תהליכי העבודה מתוך העבודה, היא מצליחה לחדור תחת הקרקע לאינטימיות לא צפויה עם הצופה.

– – – – –

איילה ברגר היא צלמת ובמאית קולנוע, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל


רות פתיר | אבא שלי בענן
אוצרת: תמר מרגלית
המרכז לאמנות עכשווית ת״א-יפו, צדוק הכהן 2, תל אביב
נעילה: 12.11

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. איתמר דר

    כתבה מוש

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden