כל מה שחשוב ויפה
שי זילברמן, היכן שלא הייתי. צילום: אלה אורגד
שי זילברמן, היכן שלא הייתי. צילום: אלה אורגד

תערוכות חדשות בבית האמנים // פתיחה: 3.11

פורטפוליו Promotion: בבית האמנים ייפתחו השבוע תערוכות יחיד לשי זילברמן, גדעון שני, יהודית בריקמן, שמעון וסרשטיין ורינת שיינה דוידוביץ

שי זילברמן // היכן שלא הייתי

אוצרת: אורלי הופמן

תערוכת יחיד של האמן שי זילברמן בעקבות זכייתו בפרס ארי ואן רוזנבלט לשנת 2022, מזמנת ביקור ביצירתו של האמן ומאפשרת התבוננות ושיטוט בתוכה ובין יחידותיה – כמעין שלם וחלקיו או כקולאז׳. קירות הגלריה הצבעוניים עוטפים ותוחמים מרחב חוויתי, חושי ורגשי, האופף את המהלכים בו. הצבעוניות מכתיבה את המקצב ואת פעימות הלב, כקומפוזיציה מתנגנת בהשראת וסילי קנדינסקי – משטחים של צבע, השולחים היטלים ונותנים סימנים בעבודות המוצגות.

במבואה מוצג קולאז׳ גדול ממדים, מעשה הרכבה של סבך צמחי, גביעי שושן צחור ופרחי ציפור גן עדן. בתוך תיבה במרכז החלל פרושה כקונצרטינה מחברת עבודות, הנראית כאוביקט תלת־ממדי. זהו מחבר של קולאז׳ים, המציגים דימויים מדומיינים של בעלי כנף ונפגשים בקו החיבור; מעין קו רישומי של גרף מזוגזג; קו המסמן ביצירתו של זילברמן דרך פעולה באמצעות מעשה החיתוך, המהווה מוטיב חוזר ומרכזי.

הקו מגדיר, מקיף או משסע, מוסיף וגורע, מפריד ומחבר בין הדימויים השונים במעשה ההרכבה. באחד הקולאז׳ים על הקירות הוא נדמה לתוואי ערוץ, העולה במעלה ההר; קו לבן משורטט, היורד לאורך ערוצי מים קולחים, מתפתל ותועה, נתיב שתחילתו היא סופו, וחוזר חלילה, בדומה לדרך המסתמנת, שמפלס זילברמן בחיפושו אחר המקום, שמעולם לא ביקר בו.

העבודות מציעות תמונה משובשת של שגרת יומיום, שבה מקורקעים, פוסעים או נוסקים הֵלֶך, גיבור־לוחם, פסל־גבר ואישה־פרפר לעבר ארץ לעולם לא. זילברמן משתמש בפיסות תצלומים כצייר המשתמש בפלטת צבעים או כפסל העובד במגוון חומרים. הפרגמנטים הצילומים הם כאותיות, המצטרפות למילים, המרכיבות משפטים, הנרקמים לכדי סיפור מסע בעקבות מקומות נעלמים מעין, תוך ערבוב בין אוביקט לסוביקט, בין אורגני לאנאורגני ובין הפרטי לציבורי. זילברמן נוטל את הצופה להרפתקה של גילוי בעקבות הדמיוני, הפנטסטי, החידתי והשרירותי ופותח דלתות לחדרים חבויים ולצפונות הלב.

שי זילברמן, מתוך התערוכה ״היכן שלא הייתי״ בבית האמנים ת״א

שי זילברמן


גדעון שני // מדבר

אוצרת: דניאלה טלמור

האמן גדעון שני מצייר תקופה מרתקת ומרגשת בחייו – תקופת מגוריו במדבר יהודה. בתערוכה ניבטים מהקירות ציורי נוף מדבר יהודה, וציורי האוכלוסייה במדבר וסביבת מגוריה. ציוריו הריאליסטיים, בשמן על בד, מבטאים קירבה לטבע ואת הערצתו לנופי הנגב הקסומים. המראות שהאמן חווה לראשונה בגיל 20 באים לידי ביטוי כ־50 שנה מאוחר יותר, לאחר פרישתו לגימלאות. בתום שנות שירות בצה״ל ובמשרד הביטחון, נשבה שני בקסמו של עולם האמנות, והוא מקדיש לציור ופיסול את מירב זמנו.

שני הוא אמן הפועל למען הקהילות שבהן הוא חי ויוצר. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בר אילן, תואר שני במדעי החברה והמתמטיקה מאוניברסיטת חיפה, בוגר בית הספר לפיקוד ומטה, מוסמך המכללה לביטחון לאומי בהצלחה יתרה ובוגר המרכז לאמנות חזותית במכללה האקדמית לחינוך קיי בבאר שבע.

המפגש שלו עם הנוף הוא מפגש של שייכות ומחוייבות, ולא של צופה מהצד. שייכות להיסטוריה של אבותינו שנדדו כאן לפני אלפי שנים, שייכות לתושבי המדבר שנדדו לכאן לפני מאות שנים, ושייכות לתושבים הגרים כאן היום. יופיים הטהור והבראשיתי של מרחבי הנגב, מהמכתש הגדול על צבעיו וצורותיו הקוסמיות ועד לנופי סדום, המטילים אימה וכישוף על המתבונן, מרתקים אותו ומזינים את יצירתו. הפעילות המבצעית במדבר כמפקד יחידת סיור קירבה את שני לעבר היהודי של המדבר. מחד מצדה, דרך מערת בר כוכבא שבה היה שותף למציאת אגרותיו, ועד להר הקנאים. שני עסק בפעילות מבצעית באותם אזורים בהם לחמו אבותיו לפני שנים.

גדעון שני. צילום: רמי זרנגר

גדעון שני. צילום: רמי זרנגר


יהודית בריקמן // מראות

אוצרת: דניאלה טלמור

יהודית בריקמן מעלה בציוריה שאלות הקשורות בפער שבין המציאות לתפיסת המציאות בשל מגבלות התכונות האנושיות. ציוריה המופשטים ברובם, הם בעלי מגמה קולאז׳יסטית, הנובעת מההכרה שאנחנו תופסים את העולם באופן חלקי ומפוזר, רק קטעי אינפורמציה ממה שהחושים והידע המצטבר שלנו מאפשר. התפיסה החלקית שלנו מעוותת במידה רבה, מאחר ואיננו מסוגלים לראות את השלם, והיא כמו פאזל המשתנה כל העת שאותו עלינו להרכיב בכל פעם מחדש. הכמיהה לשלמות – להגיע לשורש האמת – נובעת מחוסר הסיפוק הנגרם לנו מההבנה שאין בכוחנו להגיע לשלמות לשורש האמת.

מה שנותר, אם כך, הן פיסות מציאות שאין לדעת אם הן אמת או עיוות, בשל תפיסתנו הלקוייה של המציאות ומוגבלות המוח האנושי. לדברי האמנית וברוח תפיסתו של קאנט, אנחנו חושבים דרך הפריזמה של המרחב והזמן המגבילים אותנו, שכן אנו לא יכולים לתפוס את השלמות. אנו אוספים פיסות של אמיתות ובונים מהן את תפיסת העולם שלנו. הסיפורים של החיים שלנו הם פאזל הבנוי מחלקים שאנו יוצרים את הקשרים ביניהם ומנסים להעניק להם קוהרנטיות.

הציורים מורכבים מקטעי מראות, שלא תמיד נמצאים באותו מרחב. העין קולטת קטע – תמונה – מהמראה שמולה, ועל מנת לראות מעבר לזה יש צורך לסובב את הראש. או אז כבר לא רואים את התמונה הראשונה, אלא תמונה אחרת, אך המתבונן יודע שזה המשך של הקטע הקודם. עין המתבונן נודדת גם למראות שונים, לא רצופים. לאחר שמציירים לדוגמא, נוף שרואים מבעד לחלון ומסתכלים לאחר מכן לתוך החדר עצמו נגלה מראה אחר שלא קשור לרצף מראה הנוף. המראה משכפלת קטעי מציאות משתנים וכך גם העין, באותו האופן שבציורים יש קטעי השתקפות שקפאו. הציורים הם אספקלריה המשקפת את פירורי המראות, הזיכרונות והמחשבות, והם מנסים לאגד אותם לשלמות אחת בלתי שלמה.

יהודית בריקמן. צילום: מ״ל

יהודית בריקמן. צילום: מ״ל


birds

שמעון וסרשטיין // לצייר בפח ||

אוצרת: דניאלה טלמור

שמעון וסרשטיין הוא אמן רב־תחומי, חובב מושבע של קומיקס וקולנוע, המשמשים לו גם כהשראה ביצירותיו שבהן הוא נותן לדמיונו דרור חסר גבולות. בתערוכה בנה האמן מיצב של דמויות המשתרע על משטח עץ רחב ידיים, ועליו ממוקמים פסלים המאגדים דמויות מעולמות שונים של התרבות המערבית לרבות מהספרות, הקולנוע, עולם הבידור, הפוליטיקה ועוד. אלה עבודות קריקטורה בתלת מימד המורכבות מסימנים פיזיים במתכת, סימנים של נוכחות, המופיעים כהוכחות להיסטוריה של הקיום האנושי. וסרשטיין יצר את הדמויות בטכניקה של חיתוך בלוחות פח והלחמה. סיפורים מצויירים (קומיקס) אותם יצר לאורך שנים רבות שהודפסו ופורסמו בעבר, הובילו לתערוכה הנוכחית. כמו אז גם עכשיו מספר וסרשטיין סיפורים, אלא שהפעם במקום ציור על דף נייר אלה יצירות תלת מימדיות שנוצרו בכישרון של פיסול מרשים במתכת בשנים האחרונות.

שמעון וסרשטיין נולד בפריז בשנת 1951. בגיל 20 עלה לישראל ומאז מתגורר בקיבוץ רגבים בו הקים את משפחתו. עוד בפריז התחיל לפרסם את יצירותיו בעלונים של תנועות הנוער ״דרור״ ו״מחנות העולים״. בארץ החל ליצור דמויות קומיקס של גיבורי על ישראליים. הפסלים היוצרים ביחד מיצב מרתק רב עוצמה, משקפים את הלכי הנפש של האמן, כמי שעלה לפני כארבעים שנה מצרפת לישראל ונושא עימו את התרבות ממנה בא. את העבודה בסטודיו מתחיל האמן תמיד מתוך רעיון וכוונה מוגדרים, אך בסופו של דבר התוצאה תמיד שונה מכוונתו בתחילה. מהלך העבודה שלו תובע שינויים ומוביל למחוזות חדשים, ועבודתו האמנותית נטולת החוקים והמגבלות עוקבת אחר המהלך של הדמיון והחומר. שמעון וסרשטיין מספר סיפורים בציור ובפיסול בכישרון רב, כשהתערוכה כולה מציגה כלי ביטוי רב עוצמה, שפה חדשה של נוף רגשי עשיר המבקש להתגלות ולפרוץ החוצה.

שמעון וסרשטיין. צילום: אלי בעבור

שמעון וסרשטיין. צילום: אלי בעבור


רינת שיינה דוידוביץ // אדם מסכה

אוצרת: דניאלה טלמור

התצלומים של רינת שיינה דוידוביץ נעשו בחשיפה חלקית עם דגש על החוסר. בתחילה, צילמה האמנית אובייקטים המדמים מאובנים שיצרה ביציקות בטון, חול, אבן וחומרי בנייה אחרים. לאחר מכן, עברה לצלם דימויים של מאובנים אנושיים בעזרת מסכות שיצרה במו ידיה מיציקות לתבניות של ראשים יצוקים בבטון וחומרים אחרים.

בתערוכות יחיד שהציגה בפריז, תל אביב וחיפה, שיקעה האמנית ראשים יצוקים בבטון המדמים מאובנים, בתוך מסות שעווה שנוצרו בעבודה סיזיפית של טפטוף חלב נרות. בכך יצקה יסוד של נצחיות אל עולם אורגני מקובע אך מתכלה, הממוקם בתחום הביניים שבין הקיים ללא קיים. בתערוכה הנוכחית, מוצגים ראשי הבטון עצמם גלויים לעין, אובייקטים יציבים המועדים לשרוד תהליכים של בליה, לצד עבודות דו מימדיות שמקורן במסכות מחומרים מתכלים שיצרה האמנית.

שדה האמנות שבו פועלת דוידביץ הינו בתחום הביניים שבין אדריכלות לאמנות הפלסטית. האמנית, הבאה מתחום האדריכלות, עוסקת ביצירתה ביחסים בין תהליכי ייצור על ידי מניפולציות במדיומים ובחומרים שונים ומגוונים. במרבית תחומי היצירה שלה מתקיים המימד הפיגורטיבי. דימויים של פנים וחלקי גוף מתגבשים מתוך הכלאה וניסיונות בחומר. החומר המצולם מיצג את המטאפיזי, הרגשי או הרוחני ואילו התבנית והשלד מיצגים את הגשמי המוגבל, והקבוע. האמנית רואה בעבודות היבריד שאינו מאפשר הפרדה בין יסודות אלה.

רינת שיינה דוידוביץ. צילום: מ״ל

רינת שיינה דוידוביץ. צילום: מ״ל


בית האמנים תל אביב
אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה 3.11; נעילה 26.11

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. חנה

    את העבודות של רות פתיר מענין לראות. הן שונות מהרגיל ויש בהן רגש.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden