כל מה שחשוב ויפה
מיקי מן, Kadim – Modern Architypes. צילום: מ״ל
מיקי מן, Kadim – Modern Architypes. צילום: מ״ל

איינדהובן 2022 // מיקי מן

בשבוע העיצוב באיינדהובן הציגה מיקי מן (סטודיו fe) סדרה של כדים שעוצבו כארכיאולוגיה מודרנית. את חלל התצוגה היא חילקה לשלושה נרטיבים שעוסקים בקשר בין צורה, פונקציה ובזבוז

מי

מיקי מן, מעצבת, סטודיו fe. אוהבת לחקור עולמות ויזואליים, לפרק אסתטיקה לטכניקה. הסטודיו שואף לעורר ולבטא סוגיות פילוסופיות דרך עיצוב, לנסח מחדש את היומיומי, להגיש ערך מוסף באמצעות יופי, הומור וגאומטריה במרחב.

מה

התצוגה שאצרתי בשבוע העיצוב באיינדהובן היא ניסיון לספר על ערכים בני זמננו דרך עיצוב. הצגתי ארכיטיפים של כלי קיבול שמשמשים אותנו באפיזודות טריוויאליות מחיי היומיום שלנו, רישום של הרגליים אנושיים בתוך צורה, דרך חומר. הפרויקט נקרא Kadim – Modern Architypes. הכדים עוצבו כארכיאולוגיה מודרנית, על מנת לאפשר את הפרספקטיבה הנחוצה לנו כשאנו ניגשים ללמוד את עצמינו – עכשיו.

צילום: מ״ל

צילום: מ״ל

צילום: מורן אביב

צילום: מורן אביב

מיקי מן. צילום: לילה רודריגז

מיקי מן. צילום: לילה רודריגז

לפני שבוע העיצוב

חודש אחרי שהתקבלתי לשבוע העיצוב קיבלתי מייל מדהים מקרן העיצוב ההולנדית, שבו התבשרתי שלוהקתי יחד עם עוד 20 מעצבים (מתוך 2,700 מועמדים) להציג בביתן ייחודי שנקרא Things That Matter, שעוסק, חוקר ודן בתמה של צרכנות ואקולוגיה. בהתאם, נתבקשתי להתייחס לכדים שאני מציגה כ־conversation piece. הביתן כולו על שלל התערוכות היה בעייני הפלטפורמה הכי טובה שהייתה בשבוע העיצוב לדון באמצעותה באופן מקיף על ערכים בני זמננו דרך עיצוב.

קיבלתי חלל תצוגה גדול ממש, שאיפשר לי מרחב להציג את המחקר שעשיתי. במקום להתכנס לטקסט מצומצם על הקיר לצד הכדים, תכננתי שלושה נרטיבים שיספרו על הקשר בין צורה, פונקציה ובזבוז. שלושה איים של תצוגה הנושאים כדים בשלושה צבעים שונים, ומסביב טקסטים, מחקר, סטטיסטיקות, ואפילו אפליקציה שפיתחתי כחלק מהתערוכה שמאפשרת למדוד את יחסינו למצב האקולוגי הנתון.

בזמן שבוע העיצוב

וואו, היה הכי flow. פגשתי, דיברתי, חפרתי, פילטרתי, דסקסתי, הבטתי מהצד, חתכתי, שוטטתי, חלמתי, קיבלתי השראה, רקמתי תכניות. בעיקר התרגשתי להיות חלק מהדבר המופלא הזה שבכוחו להזיז הרם, ובפעם הראשונה לא רק כמבקרת.

בנוסף, הרגיש לי שהביתן היה מוצלח במובן שהוא הצליח להעביר את המסר גם בלי שתיווכתי את מעשה העיצוב. אנשים שהו, קראו את הטקסים לעומקם, צילמו ותעדו אנקדוטות. צפיתי מהצד בחיוכים של תובנות קטנות. הכי אהבתי שפנו אליי ואמרו לי שעכשיו הם מבינים יותר את הכדים, שהם לא סתם יפים – יש להם אופי :).

הקהל של שבוע העיצוב הוא קהל שמגיע כדי ללמוד משהו חדש. אין אקט של מכירה, לא מדובר באירוע צרכנות כמו שקורה בשבוע העיצוב של מילאנו או שטוקהולם. 350,000 מבקרים בתערוכה כל שנה. הרבה אנשים יפים, בוהמה שמבינה את הרעיון הכללי לפיו העולם צריך להתנער מהרגלים ישנים ולנסח מחדש שאיפות לעתיד כאינדיבידואל וכחברה.

בונוס קטן ומשמעותי נוסף היה ביקור של מסעיצוב בתערוכה שלי. קבוצה של נשים שוחרות עיצוב הגיעה במיוחד מישראל, לסקירת עומק של שבוע העיצוב. את המסע הדריכה גלית גאון, שהעבירה איתי שיח גלריה סביב Kadim. השיח היה מרתק והחלטנו לחבור יחד פעם נוספת בתל אביב, לצלם אותו לארכיון העיצוב בשנקר ולפתוח את הדיון גם לקהל ישראלי.

צילום: אלעד חזקי

צילום: אלעד חזקי

צילום: אלעד חזקי

צילום: אלעד חזקי

צילום: מ״ל

צילום: מ״ל

birds

חודש אחרי

האמת היא שחודש לפני התערוכה עשיתי עליה מהולנד לישראל. בדיוק סיימנו חמש שנות רילוקיישן. אז שמחתי ממש לתירוץ לחזור להולנד, להציג בשבוע העיצוב, ובכלל להיות על הקו. כשהתקבלתי הרגשתי גאווה גדולה, סוג של חותמת מקומית משדה העיצוב ההולנדי. מבחינתי זה היה סוג של קתרזיס כי אני בעצם גם תוצר לאומי הולנדי (עשיתי MA בדלפט). מצד שני הייתה גאווה ישראלית, כי הגשתי ייצור מקומי, עבודת יד כחול לבן.

מרגיש לי שאני מתקיימת בתווך וצריכה את שתי המדינות כדי להתקיים ולפעול כיוצרת. באחת אפשר למצוא שקט, השראה ומרחב של מחקר. בשנייה קורים דברים, חיבורים מסקרנים ללא עכבות שמאפשרים עולם יצרני מעניין. עוד דבר מגניב שקרה הוא שמפיץ בלגי ליהק את Kadim במהלך התערוכה – מה שאומר שאתחיל לעבוד עם אירופה, ואמשיך להיות על הקו.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden