כל מה שחשוב ויפה
נואל ערפאת, מעין צדקה, ליאוני שיין, משקעים. צילומים: מור אלנקוה
נואל ערפאת, מעין צדקה, ליאוני שיין, משקעים. צילומים: מור אלנקוה

״משובש.ת משותפ.ת״: תערוכה שעוסקת בשבריריותו הנפיצה של המרחב שלנו

שמונה אמניות פלסטיניות וישראליות מתייחסות בתערוכה בבית הגפן בחיפה, כל אחת בדרכה, לשיבוש במציאות החיים המשותפים במרחב הפוליטי־חברתי המקומי

האם השימוש במושג דו קיום אכן מדייק את המציאות שלנו בארץ? האם הסמנטיקה שלו עונה על המובן העמוק והכולל של חיי שיתוף שוויוניים? השאלה הטעונה, שמלווה את החיים כאן לאורך השנים עומדת בבסיס התערוכה ״משובש.ת משותפ.ת״ המוצגת בבית הגפן – תערוכה שמסתכלת על הלבן שבעיני המציאות ולא עושה לה הנחות. ״הסתכלות שטחית מנרמלת את מציאות הדו קיום, אבל הנרמול הזה מוגבל, כי העובדה היא שיש פערים, יש היסטוריה שמדברת ויש יחסי כוחות״, אומרת יעל מסר, אוצרת ומנהלת בית הגפן. ״זו מציאות משובשת, ומתוך השיבוש הזה התחלנו לעבוד. זה היה הרעיון״.

התערוכה, שהושקה במסגרת פסטיבל החג של החגים ותמשיך להיות מוצגת עד אפריל 2023, היא חלק מפרויקט של בית הגפן בשותפות עם עמותת סיכוי־אופוק – ארגון ערבי יהודי הפועל לקידום שוויון ושיתוף בין שתי האוכלוסיות. היוזמה לקיומו נולדה לרגל ציון 30 שנות פעילות של העמותה, והוא יצא לדרך במאי אשתקד, בנקודת זמן חריפה ומורכבת במיוחד – תקופת מבצע שומר חומות בעזה, שהייתה מלווה באירועי אלימות קשים שהתחוללו בערים המעורבות.

טליה הופמן, תושבת קבע

טליה הופמן, תושבת קבע

לי לוריאן, גלות

לי לוריאן, גלות

יעל מסר. צילום: מור אלנקוה

יעל מסר. צילום: מור אלנקוה

יעל מסר: נקודת המוצא הייתה שהשיבוש קיים; שצריך להכיר בו, וגם לחשוב איך אפשר לחיות איתו – עם השאיפה לחיות חיים אחרים, ובה בעת עם ההבנה שהדרך להשגתם מוגבלת ביכולות שלה

לדברי מסר, מטרת הפרויקט לא הייתה שיתוף הפעולה, אלא ״הרצון לאתגר את השיח הקיים; לייצר שיח המתייחס לכאן ולעכשיו באמצעות אמנות, שהיא מרחב המאפשר ומזמן נקודות מפגש מיוחדות. רצינו להנכיח את מורכבות הפערים וחוסר הסימטריה, ומתוכה להרחיב את הפעילות האמנותית. נקודת המוצא הייתה שהשיבוש קיים; שצריך להכיר בו, וגם לחשוב איך אפשר לחיות איתו – עם השאיפה לחיות חיים אחרים, ובה בעת עם ההבנה שהדרך להשגתם מוגבלת ביכולות שלה״.

בפרויקט לוקחות חלק שמונה אמניות – ארבע פלסטיניות וארבע יהודיות – וביניהן טליה הופמן, שגם פעלה לצד מסר כאוצרת שותפה וריכזה את קבוצת המחקר־אמנות. שנה וחצי של מפגשים חודשיים, סיורים ושיחות הניבו תערוכה שגם היא מוגדרת על ידי מסר כמשובשת – במובן של היעדר אחידות תמטית וריבוי המדיומים.

״כל עבודה היא עולם בפני עצמו מבחינת התכנים שהיא עוסקת בהם והאופן שבו היא עושה זאת״, אומרת הופמן. ״העבודות שנוצרו במסגרת הפרויקט מרתקות, הן מבחינת נקודות המבט השונות שהן מציגות והן מבחינת הנראות. האתגר בפרויקט מסוג זה, שהתגבש בתהליך של שיח, היה לא לבוא עם דרך או תכנית מוגדרת מראש, אלא עם קצוות פרומים – עם השכחה של חושים, שפה ומחשבות, ועם מוכנות להשתמש בהם מחדש״.

מרחבים מדומיינים ומטעני זיכרון אישיים

המדיומים בתערוכה מגוונים – עבודת וידאו, מיצב ארכיוני, עבודת פרפורמנס, עבודות טקסטיל, ציורי קיר המשתלבים עם פעולת מיצג, ומיצב שבמרכזו אסופת סיפורים שאוגדו בספר. בין העבודות יש שמטפלות בפערי השיבוש ישירות ואחרות באופן עקיף, יש שמתייחסות למקומות או לאירועים קיימים וכאלה שמייצרות מרחבים מדומיינים. עבודות אחרות צמחו ממטעני זיכרון אישיים שמשליכים על היבטים קולקטיביים.

העבודה של הופמן ״תושבת קבע״, היא עבודת וידיאו משולבת סאונד המפגישה חמש נשים שהאקטיביזם הפוליטי שזור בחייהן – טטיאנה הופמן, יולי נובק, איבון דויטש, מריה דה פינה והופמן עצמה. במרכזה עומד סיפורה של טטיאנה, אמה של הופמן, פעילה פוליטית ילידת צ׳כיה, שנאלצה לעזוב את מדינתה בעקבות הפלישה הסובייטית אליה ב־1968 ולגלות לישראל – מהלך שניתק את האקטיביזם שלה מבסיסו.

טקסטים אוטוביוגרפיים שכתבה על כך נקראים ומפורשים על ידי המשתתפות, תוך שהם מציפים אצלן חוויות אישיות רלוונטיות לתכני הכתובים ומעוררים את תגובתן. העריכה של הופמן אורגת את דברי המשתתפות לכדי רב שיח זורם שבו גם היא מתערבת, וברצף השיח לא תמיד ברור מי הדוברת. התמות העולות בשיחה הן אקטיביזם, שייכות פוליטית לצד היפרדות או התפכחות ממנה, וכן סוגיות על גלות ובחירה מנקודות המבט השונות של המשתתפות.

ספא קדח, אלבידר

ספא קדח, אלבידר

רחמה חמזה, דינמיקה של חילופי כוח

רחמה חמזה, דינמיקה של חילופי כוח

יארא מחג׳נה, מורשת. צילום: אלעד שריג

יארא מחג׳נה, מורשת. צילום: אלעד שריג

עבודת המיצב ״מורשת״, שיצרה האמנית הרב־תחומית יארא מחאג׳נה, עוסקת בזיכרון ובשחזור החיים בפלסטין לפני ואחרי 1948. הזיכרונות מובאים באמצעות סיפורי משפחתה ועוסקים בחיים – באורחות הבית והמשפחה, ביחסי שכנים, במסחר ובחקלאות. השחזור והתיעוד משיבים את הסיפורים־זיכרונות לחיים כשהם מאוגדים בספר, כסוג של ארכיון משפחתי פרטי שבה בעת מציג סיפור קולקטיבי. הספר, שנוצר על ידי מחאג׳נה בעבודת יד, כולל גם איורים רלוונטיים שצבעוניותם מתעתעת, ועיצובו, כמו גם אופן הצבתו בחלל, מהדהדים ספרי קודש ומרחב תפילה.

ב״דינמיקה של חילופי כוח״, עבודתה של רחמה חמזה, מיצג שבו היא מציעה לצופים להיקשר על ידה כשהם ישובים על שרפרפים, כאקט המציף מתחים ומגלם משמעויות שונות בטווח שבין יחסי כוח ואמון

״משקעים״ היא עבודה משותפת לנואל ערפאת, שגם עיצבה את חלל התערוכה ואת החומרים הגרפיים, מעיין צדקה וליאוני שיין. מאגר מים נטוש, מספר מבני אבן הרוסים וטבע פראי שנקרו על דרכן של השלוש בעת שיטוט בכרמל, ומפגש אקראי עם אדם שסיפק להן מידע על המרחב העזוב, תורגמו על ידן למיצב ארכיוני. ליצירה קדמה עבודת מחקר מעמיקה שהתחקתה אחר ההיסטוריה של המקום ושל המשפחה, שהשטח כולו היה בבעלותה ונקרא ח׳רבת דמון.

המיצב משלב סאונד וממד אינטראקטיבי. הוא מורכב משלושה חלקים, שכל אחד מהם בדרכו חושף את ריבוי השכבות של האת ר- גיאולוגיות, היסטוריות, תרבותיות ופוליטיות. מאגר המים הנטוש, שהתברר כבריכת מי גשמים להשקיית שדות הטבק של המשפחה, מוצג בתערוכה כמיני־שדה שאמור להצמיח טבק במהלך חודשי הצגתה.

גוש חומר שנלקח ממאגר המים ומרקמו חושף את שכבות הזמן קבוע על הקיר, וקונסטרוקציה אמורפית למראה שעשויה עץ בעבודת נגרות משלבת עליה ובתוכה שלל חומרים ארכיוניים וממצאים מהשטח – צילומים, מסמכים, חותמות, כלי עבודה מבית חרושת לסיגריות שהיה בבעלות המשפחה ועוד. בחיבור חלקיו לשלם המיצב מייצר את סיפור המקום כשחזור של זיכרון שאינו ליניארי או סדור, וככזה מזמין את הצופים להרכיב סיפור אחר ולדמיין מרחב שונה.

birds

ספא קדח, ילידת הכפר סנדלה, שחיה עם המשפחה שהקימה בכפר מנדא, חוזרת בעבודתה ״אלבידר״ לכפר הולדתה דרך זיכרונות שהיא רוקמת בחוט שחור על מטפחות לבנות. היסטורית הכפר לפני הנכבה ואחריה מבוססת על זיכרונותיו וחוויותיו של אביה, ומובאת באמצעות דימויים רקומים, מהם מופשטים ומהם פיגורטיביים. היסטוריה, גיאוגרפיה וזיכרון משתלבים בעבודות הרקמה של קדח למפת מקום אישית, אבל גם קולקטיבית באופן שבו היא נוגעת ביחסי כוח, בעבר והווה, במסורת וקדמה ובתחושות נתק וגלות.

״דינמיקה של חילופי כוח״, עבודתה של רחמה חמזה, עוסקת בחבל, על מכלול ההקשרים המנוגדים העולים ממהותו – מחד אלמנט מגן ומייצב, ומאידך אלמנט מונע וחוסם המבטא מרות, הגבלה ויחסי כוח. העבודה משלבת קיר השראה עם איורים המציגים מנעד סיטואציות ואפשרויות של קשירה בחבל, ומיצג שמדגים – חמזה מציעה לצופים להיקשר על ידה כשהם ישובים על שרפרפים, כאקט המציף מתחים ומגלם משמעויות שונות בטווח שבין יחסי כוח ואמון.

״גלות: ראיון״ המיצג של האמנית לי לוריאן משלב ומפגיש קהל וטקסטים, ומבוסס על ראיון שקיימה הילית ישורון עם המשורר הפלסטיני הלאומי מחמוד דרוויש בעמאן ב־1996. הראיון, שבו בולטת התייחסות לגלות וליחסי כוח, פורסם בכתב העת ״חדרים״ שערכה ישורון, והמקור המודפס שהוגדל תלוי על קיר החלל שבו מתרחש המיצג. לוריאן הופכת את טקסט הראיון לפרטיטורה, שבאמצעותה, בדומה לעבודת מנצח, היא מנתבת ומנווטת את אופן קריאתו. המיצג מלווה בתנועה שנוצרת משיבושים מכוונים של המקור הטקסטואלי, תוך שהיא מקנה לשפה ממד חי ולטקסט משמעויות חדשות. הקריאה מתבצעת כשהמציגות יושבות במעגל עם הקהל, וככזו היא הופכת את הפעולה האינטימית לאקט פוליטי קולקטיבי.

אין ספק שמשובש.ת משותפ.ת לא חוששת לגעת בשבריריותו הנפיצה של המרחב הפוליטי והחברתי, ואינה מסתפקת בהצגת מראית עין בניסיונות לנרמל את הדו קיום. טקסט האוצרות מיטיב להגדיר אותה כ״עצירה בדרך מתמשכת״ – דרך שמכירה במורכבויות ובסתירות הקשות ליישוב, אך עם זאת מבקשת לבחון, כדברי הטקסט ״כיצד יכולה פעולת האמנות להציע זוויות ראייה חדשות למרחב המסוכסך, הלא־שוויוני והאלים שבו אנו חיות וחיים, ולהרחיב את אפשרויות החשיבה והפעולה המשותפות והמשובשות״.


משובש.ת משותפ.ת
אוצרות: יעל מסר, טליה הופמן
בית הגפן, רח' הגפן 2 חיפה
נעילה: 22.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden