כל מה שחשוב ויפה

הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנת 2022

פורטפוליו News: פרס מוזיאון ישראל לאמנות ועיצוב יוענק ללארי אברמסון, מריה סאלח מחאמיד, חנה סהר, עדי פלומן, מיכל בקי ומאיה בן־דוד. הפרסים יוענקו בטקס פתוח לקהל הרחב ב־7.2

מדי שנתיים מעניק מוזיאון ישראל פרסים בקטגוריות שונות לאמנים מצטיינים ובולטים בתחומם, כהוקרה וכעידוד לפועלם ולעשייתם האמנותית. הפרסים לזוכים בתחומי העיצוב והאמנות השונים יוענקו בטקס פתוח לקהל הרחב.

לארי אברמסון: הזוכה בפרס סנדברג לאמנות ישראלית

מנימוקי השופטים – תמי מנור־פרידמן (יו״ר), אמיתי מנדלסון, יגאל צלמונה ואירית הדר: יצירתו הענפה של לארי אברמסון שואלת שאלות יסוד על הרלוונטיות של מעשה הציור בימינו. למעלה מארבעה עשורים שוקד אברמסון על ניסוח של שפת ציור מובחנת ובאמצעותה הוא מציף שאלות אמנותיות, חברתיות ופוליטיות. נוסח הציור שלו התגבש בסוף המאה ה־20, כשהאידאולוגיות המכוננות של עידן הנאורות החלו לקרוס. אפשר לראות בעבודתו פעולה אמנותית המודעת למשבר ומבקשת לעשות שימוש יצירתי בתוצאותיו.

בציוריו משמשים הישגי מורשת המודרניזם וההפשטה של ראשית המאה ה־20 לצד פירות המפנה הפיגורטיבי של שנות ה־80 – חיבור מקורי ומרתק של שברי עולמות תוכן וצורה רחוקים זה מזה. אין בו עוד משמעות להבדל המקובל בין מופשט לפיגורטיבי, בין מודרניזם לפוסט מודרניזם ובין היות הציור עולם סגור ליכולתו להשפיע על המציאות. אברמסון הרבה לעסוק בתולדות האמנות הישראלית כמקרה מיוחד בתולדות האמנות המודרנית, בזיקתה לאתוס הציוני, בהתניות שנבעו מכך ובנקודות העיוורון שפקדו כמה מאמניה הגדולים.

לארי אברמסון, פרט מתוך 1967 (ג׳רוזלם פוסט). צילום: עופרית רוזנברג

לארי אברמסון, פרט מתוך 1967 (ג׳רוזלם פוסט). צילום: עופרית רוזנברג

מריה סלאח מחאמיד: הזוכה בפרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר

מנימוקי השופטים – אמיתי מנדלסון (יו״ר), טניה סירקוביץ׳ וסאלי הפטל נוה: יצירתה של מריה סאלח מחאמיד נוגעת בחוויות חייה ובהוויה הפלסטינית־ישראלית. נקודת המבט שלה אישית אך גם כזו העולה ונישאת מעל הנקודתי והספציפי אל מחוזות הסמלי והארכיטיפי. דרך הפעולה של סאלח מחאמיד היא ציורית ישירה, אך גם מאתגרת מבחינה טכנית – על פי רוב היא יוצרת, באמצעות גירי פחם על גלילי בד הפרוסים על הרצפה, מעין מגילות ציוריות המורכבות מפרטים בחייה; כזו היא למשל עבודתה גדולת הממדים ״אָנָא הוֹן״ (2019; ״אני כאן״) שנרכשה לאוסף המוזיאון לפני כשנתיים.

אירועים וזיכרונות פרטיים, כגון תאונת דרכים שעברה או תיאור עצמה ובן זוגה בחתונתם, מתפתחים בה לסמלים בעלי משמעות דתית ונטענים בהקשרים ישירים לתולדות האמנות. בקו בטוח ובו־זמנית מהוסס, הכולל מחיקות רבות ועקבות של העשייה האמנותית עצמה, יוצרת סאלח מחאמיד סיפורים חזותיים מורכבים ומרובדים המשלבים סוגיות אוטוביוגרפיות, מגדריות, חברתיות ופוליטיות עם תהיות קיומיות אוניוברסליות החורגות מעבר לזמן ולמקום.

מריה סלאח מחאמיד, אָנָא הוֹן (פרט). צילום: לנה גומון

מריה סלאח מחאמיד, אָנָא הוֹן (פרט). צילום: לנה גומון

חנה סהר: הזוכה בפרס אנריקה קבלין לצילום על מפעל חיים

מנימוקי השופטים – גלעד רייך (יו״ר), אילנית קונופני והדס מאור: קו הפעולה של חנה סהר משנות ה־90 ועד ימינו מובהק ומובחן הן מבחינה נושאית הן מבחינה צילומית. בעבודותיה היא מתעדת בעקביות סימני שוליוּת במציאות הישראלית ומפנה את עדשת המצלמה לאזורים החבויים בחברה. יצירתה המוקדמת הותירה חותם משמעותי בשדה הצילום הישראלי, הציגה נושאים ונקודות מבט חדשות ובתוך כך טשטשה את האבחנות המקובלות של מגדר ושל זהות, של זמן ושל מקום. עבודותיה שהיא שוקדת עליהן תקופות ארוכות מורכבות מדיוקנאות, טבע דומם ונופים, ונוגעות לעיתים תכופות בתחושות של עצב, בדידות, ניכור ותלישות. שאלות של זהות ושייכות מאפיינות את המבט שלה, שהוא תמיד ישיר מאוד אך גם רווי חמלה והזדהות.

רבים מתצלומיה מבטאים רגעים שזמנם ומקומם חסרי הגדרה לכאורה, על אף שהם מתבססים תמיד על מציאות מסוימת, כואבת ומחוספסת. רובם נעשו בצילום אנלוגי, והם מערערים על הקו הדק הנמתח בין התיעודי למבוים ובין הישיר למטופל. התעקשותה של סהר להציג בשנים האחרונות בפלטפורמות מגוונות ולהעשיר כך את אפשרויות החשיפה לקהל באשר הוא – ממרחבי גלריות ומוזיאונים מוכרים ועד ויטרינות רחוב – מוסיפה על עבודתה את תחושת הגילוי והדחיפות המאפיינת אותה מלכתחילה.

חנה סהר, אליזבת׳

חנה סהר, אליזבת׳

birds

עדי פלומן: הזוכה בפרס ז׳ראר לוי לעידוד היצירה בצילום

מנימוקי השופטים – גלעד רייך (יו״ר), רותם רוף ורותם רוזנטל: עדי פלומן מאתגרת את שדה הצילום הישראלי זה כמעט כעשור באמצעות עבודה המשלבת את היגיון הפעולה של מלאכות היד עם אמצעי ייצור דיגיטליים ומחשבה צילומית. עבודותיה שואבות השראה מאובייקטים הנטועים בתרבות החומרית שלנו ויוצרות מהם דימויים מתעתעים המהלכים על קו התפר שבין התלת־ממד לדו־ממד.

האינטימיות שהן מבטאות והטקטיליות, שלרוב אינה מזוהה עם הדימוי הדיגיטלי, מעלות שאלות על האופן שבו דימויים נוצרים, על היחס שלנו לדימוי הצילומי ועל תפקיד האמן כיום. גוף העבודות שפלומן יצרה בשנים האחרונות, היקפן והצגתן מרשימים ביותר ומצדיקים את ההכרה ההולכת וגדלה שהיא זוכה לה הן מצד הקהל הן מצד הממסד האמנותי.

עדי פלומן, ללא כותרת (סיכת בגד). צילום: אלעד שריג

עדי פלומן, ללא כותרת (סיכת בגד). צילום: אלעד שריג

מיכל בקי: הזוכה בפרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי

מנימוקי השופטים – רונית שורק (יו״ר), אריק קילמניק וג׳ודי פינס־ויינגרוד: מיכל בקי מיטיבה להשתמש בטכניקות ההדפס, ובעיקר בטכניקות השקע כגון תצריב שעווה רכה ואקווטינטה משויפת, כדי לתאר סביבה מסתורית, מרובדת ולעיתים גרוטסקית ולשקף את העולמות שהיא בוראת ביצירתה. במרכזם של רבים מהדפסיה נראות לא יותר מדמות אחת או שתיים.

כך גם ברישומי האמנית וציוריה, המצטיינים כולם בהתעמקות בדמויות הבודדות, בתהליך היצירה ובבחירת החומרים. הדמויות בעלות אפיונים ילדותיים, ויש בהן מתח ותנועה פנימית סהרורית. אף שהן פיגורטיביות והקשרן סיפורי, קשה לפענח את המתרחש ביצירות.

מיכל בקי, ללא כותרת. צילום: סדנת ההדפס ירושלים

מיכל בקי, ללא כותרת. צילום: סדנת ההדפס ירושלים

מאיה בן־דוד: הזוכה במענק סנדברג למחקר ו/או פיתוח בתחומי העיצוב והאדריכלות

מנימוקי השופטים – רמי טריף (יו״ר), חיים פרנס וליאור זלמנסון: בן־דוד רואה בשלב האבולוציוני הבא הזדמנות למעצבים וליוצרים לפרוץ את הגבולות כדי ליהנות מכל היתרונות שגלומים בעולם שלא חייב לציית לחוקי הפיזיקה. היא מציעה מחקר שרותם את טכנולוגיית הבינה המלאכותית ואת הכלים מחוללי התמונה ליצירת שפה ואף תפיסה חדשה של חומר. דרך הרכבה ועריכה של טקסט שמתייחס לפרמטרים שונים של החומר – גודל, צבע, מרקם, רכוּת וכדומה – יתקבלו תוצרים שלא ייתכנו במציאות, כגון אבן נוזלית או עץ רך כספוג.

עם קבלת התוצאה אפשר לחזור לאחור ולהכניס שיפורים רצויים, להחליף רכיבים, לבטל אחרים, לשנות צבעוניות וכדומה. ייצוגי החומרים המטפיזיים ישמשו בפלטפורמה הדיגיטלית החדשה כשוק וירטואלי להשראה, לסחר ולהחלפת רעיונות בין מעצבים ויוצרים. בשיטוט בשוק שמפתה לגעת, להריח ואף לטעום את מרכולתו יוכלו המעצבים לפתח עוד את החומרים שיַבנו את סביבות החיים במציאויות החלופיות.

מאיה בן־דוד, דוגמה לדימוי שנוצר באמצעות מחולל הדימויים מידג׳רני

מאיה בן־דוד, דוגמה לדימוי שנוצר באמצעות מחולל הדימויים מידג׳רני

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. א

    מעניין שיגאל צלמונה נמצא בועדה שמעניקה פרס ללארי אברמסון… מעט מסריח

  2. א

    מעניין שיגאל צלמונה נמצא בועדה המעניקה פרס ללארי… מעט מסריח

  3. יהודית

    שאלה: מדוע חלקו של יגאל צלמונה בוועדה הממליצה על לארי אברמסון כזוכה בפרס סנדברג מוגדר כ"מסריח"?

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden