כל מה שחשוב ויפה

מנגינות למקום אחר: משולש היצירה של נועה גופר, אלון עדר וג׳לאדה

באוגדן איורים חדש של סטודיו ג׳לאדה איירה המאיירת נועה גופר משפטים מתוך שירים של אלון עדר ולהקה. המפגש היצירתי חוצה־הז׳אנרים הזה הניב תוצאה מרגשת עבור כל המשתתפים בתהליך (וגם כמובן עבור הקהל)
נועה גופר, אלון עדר, ירון מנדלוביץ. צילום: רעות ברנע‎‎

נועה גופר, אלון עדר, ירון מנדלוביץ. צילום: רעות ברנע‎‎

הסיפור של ״מנגינות למקום אחר״ הוא סיפור על משולש: משולש של יצירה, עניין שאולי קורה לא מעט בתחומים כמו מוזיקה וקולנוע, אבל באמנות פלסטית הוא יחסית נדיר. וגם באופן יחסי למה שקורה בעולם המוזיקה או הקולנוע – המקרה הזה יוצא דופן, וכמה יוצא דופן ככה מקסים. למשולש הזה יש שלוש צלעות (או זוויות. או גם וגם): המוזיקאי אלון עדר, המאיירת נועה גופר וסטודיו ג׳לאדה. התוצאה של החיבור בין הצלעות הללו הוא אוגדן איורים (כן, אוגדן נשמע כמו משהו שהמורה ביקשה להביא לבית הספר היסודי. ודווקא בגלל זה) שאיירה גופר על בסיס טקסטים משירים של עדר והלהקה.

היוזמה לחיבור הזה היא של ירון מנדלוביץ, הבעלים של סטודיו ג׳לאדה שהוקם בשנת 2007 ומאז הפך לאחד המותגים המקומיים האהובים בסצינה. ג׳לאדה אולי מוכרים בעיקר בזכות הטי־שירטים המאוירים שלהם, אבל מי שישים את פעמיו לחנות בסמטת בית הבד (ותכף נספר גם למה כדאי לכם לשים את פעמיכם), או שנתקל בהם פעמיים בשנה ביריד לה קולטור, יודע שהם מייצרים גם פרינטים ועושים לא מעט לקידום קהילת המאיירים והמאיירות בארץ.

נועה גופר, הצלע השנייה במשולש, היא מאיירת שעובדת כבר שנים עם ג׳לאדה. היא מגיעה בכלל מלימודי קולנוע, אבל משהו בקו ובהומור של האיורים שלה הוא כזה שאי אפשר להישאר אדישים לגביו. ואת הצלע השלישית אולי לא באמת צריך להציג, ובכל זאת – אלון עדר הוא אחד המוזיקאים הכי מוכשרים שצמחו במחזותינו בשנים האחרונות, עם לא פחות מ־11 אלבומים ב־11 שנים, עבודה עם להקה שמלווה אותו גם בכתיבה ובלחנים, שיתופי פעולה עם חווה אלברשטיין מחד, ועם האחיות כרקוקלי מאידך, והמון המון המון (המון) קסם אישי.

אלון עדר: בשנה וחצי האחרונות נפתח בי מקום חדש ומאוד הומוגני ואני עושה המון דברים עם המון אנשים – ממירי מסיקה ועד אסף אמדורסקי. יש משהו מאוד מעורר בעובדה שמישהו מקשיב לשירים שלך, כמו שנועה עשתה, ויוצר ממנו משהו חדש

״יום אחד אלון נכנס לסטודיו״, מספר מנדלוביץ, ״ובמבטא הבוב־דילני שלו אמר ׳מה זה המקום הזה ואיך אני יכול להיות חלק ממה שקורה פה׳. הוא הציע להופיע במקום ואז הבנו שאי אפשר לסגור הופעה למישהו שממלא את אמפי שוני בסטודיו שלנו. אז התחלנו לדבר על פרויקט אמנותי שייתן לנו תירוץ לעשות פה הופעה, והתירוץ הזה הפך למסע.

״הסטודיו התחיל בכלל כסיפור מסע – סטודיו למסעות ואיור, בגלל זה הוא נקרא בשמו המלא Fly Gelada. הוא התפתח להיות מקום שגם מוכר אבל גם מייצר ויוצא לאירועי חוץ. הרצון הוא לתת במה וגם לייצר דברים חדשים שלא קיימים. יש לנו איזו שליחות, איזו כמיהה ורצון גדול להוציא לאור דברים שאנחנו אוהבים ולחבר בין אמנים ומאיירים״.

״כשירון פנה אליי וסיפר על הרעיון זה נשמע לי נורא משונה אז כמובן שרציתי לעשות את זה״, מספרת גופר. ״לא באמת ידענו איך להגדיר את זה או איך לקרוא לחיבור הזה של המוזיקה והאיור. ואז התחלתי לשמוע בלי סוף את המוזיקה של אלון ופשוט ציירתי. יריתי הכל על הנייר. עשינו פגישות מערכת כמה פעמיים ועשיתי קצת תחקיר כדי להבין את הסיפורים שמאחורי, אבל רוב הזמן האיור היה חופשי, הלך לכל מיני כיוונים, ומה שנוצר הוא בלאגן, הר של ציורים בהשראת השירים״.

לטובת הסדר בבלאגן רתם מנדלוביץ לפרויקט את עמית בן חיים, מעצבת גרפית שהיתה הצלע הרביעית במשולש (כן אני יודעת שאין כזאת), הידקה, בחרה ואצרה את כל הפרויקט לטובת האוגדן הסופי. ״זו היתה הכרות ראשונה שלי גם עם נועה וגם עם התכנים של אלון, כך שזה היה משהו פתוח לגמרי להתמודד איתו״, מספרת בן חיים.

״התחלתי מסשן האזנה לשירים ואז נפגשתי עם נועה בסטודיו שלה והבנתי את הקף העבודה העצום שלה – פתחתי מגירות, ארונות, סקצ׳בוקים, ומזה בנינו משהו שהתאים אינטואיטיבית גם אחד לשני וגם לתכנים של אלון. העובדה שהפרויקט הזה לא נופל לשום מסגרת ספציפית וזו התנסות ראשונה עבור כולנו בדבר כזה איפשרה לעשות את זה בצורה וורסטילית, עם המון חופש״.  

ירון מנדלוביץ: לפעמים שואלים אותי איך זה שאנחנו לא מתעסקים במחאה, ואני עונה שאני עדיין בטיול הגדול שלי אחרי צבא, עוד לא חזרתי. אבל אורח החיים המעט־רדיקלי שלי הוא בעצם המחאה, וככה גם החוברת הזאת. לעשות אמנות זו מחאה

״זה הדבר שאני הכי גאה בו. יותר מהמוזיקה שלי״, אומר עדר (בקטע קצת מפתיע, מודה). ״קודם כל, נועה הצליחה להתייחס לחלק גדול מהשירים וגם כאלה שכל חברי הלהקה באים בהם לידי ביטוי. אבל מעבר לזה, אני יכול להגיד בתור מי שכתב ומבצע את השירים האלה שהתקשורת שלי דרכם היא בעיקר עם המיינסטרים. יש שירים לאורך כל הדרך שאני מרגיש שלא הלכתי בהם עד הסוף כי אני חי בישראל וצריך לחשוב על כל מיני שיקולים, ואז הספר הזה והעולם שנועה הביאה איתה נתן לשירים חיים והאיר אותם באור אחר״.

האיורים של גופר, שנראים במבט ראשון אולי תמימים וילדיים, הם לא תמיד כאלה. יש ביניהם, לדוגמה, דימוי של מישהו שמקיא את סוג של אגם או נהר שבתוכו טובעים אנשים וגם הר הבית, לצד המשפט ״רק בקול גדול נוכל לשטוף הכל״ (מתוך שיר באלבום האחרון של עדר ולהקה, ״כן כן כן כן!״); או דמות שהופכת אדם אחר לסירה ושטה בו, לצד המשפט ״את כבר כמה שנים שטה בדם שלי וכולך טידידאם״ (מתוך אלבום הבכורה של עדר שיצא בשנת 2011). ״זו פעם ראשונה שאני עושה משהו כזה, מאיירת על בסיס משפטים משירים קיימים״, אומרת גופר. ״הדבר הכי קרוב לזה היא אולי העובדה שאני תמיד מאזינה למוזיקה כשאני מאיירת, אבל זה ממש לא היה אותו התהליך״.

״יש בעיני בחוברת הזו גם מחאה״, אומר מנדלוביץ. ״לפעמים שואלים אותי איך זה שאנחנו לא מתעסקים במחאה, ואני עונה שאני עדיין בטיול הגדול שלי אחרי צבא, עוד לא חזרתי. אבל אורח החיים המעט־רדיקלי שלי הוא בעצם המחאה, וככה גם החוברת הזאת. לעשות אמנות זו מחאה, זה מעיד על העובדה שאתה לא חייב לחיות חיים נורמליים, בטח לא במקום כמו ישראל״.

birds

גם עדר מעיד על העובדה שיש לו ברפרטואר שירי מחאה, שהם לא בהכרח אלה שמגיעים אחר כך לרדיו. אבל החלק שהוא באמת נהנה ממנו הוא האפשרות לשיתופי פעולה עם יוצרים שונים מז׳אנרים שונים. ״היו הרבה שנים שגרתי בצפון, בין קרית שמונה לדעאש״, הוא מספר. ״הייתי עסוק בילדים או בלהופיע ולא היה לי זמן לשום דבר אחר. בשנה וחצי האחרונות נפתח בי מקום חדש ומאוד הומוגני ואני עושה המון דברים עם המון אנשים – ממירי מסיקה ועד אסף אמדורסקי. יש משהו מאוד מעורר בעובדה שמישהו מקשיב לשירים שלך, כמו שנועה עשתה, ויוצר ממנו משהו חדש״.

כל המסע הזה, שהתחיל כתירוץ להופעה של אלון עדר בג׳לאדה, יושק – איך לא – בהופעה של אלון עדר בג׳לאדה. ביום חמישי הקרוב (29.12) ייצא אוגדן האיורים המשותף למכירה, יחד עם חולצה שיצרו מאחד האיורים שבו, באירוע שבו יתקלט ספי ציזלינג, אחד מחברי הלהקה של עדר, ויסתיים, כמובטח – בהופעה. באירוע יימכרו גם פרינטים של גופר לצד כאלה של מאיירים ואמנים אחרים. ״המטרה היא להגיע לקהלים שונים״, אומר מנדלוביץ. ״גם לכאלה שאוהבים את המוזיקה של אלון שימצאו בחוברת כל מיני נאגטס קטנים, רמיזות ופרשנויות; גם לחובבי אמנות ואיור וגם לכל השאר, כי בעצם כולם זוכים מזה לערך מוסף״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden