כל מה שחשוב ויפה
זיו בר דוד ורון, ״פרצה״ במפעל. צילומים: ילנה קוונטי
זיו בר דוד ורון, ״פרצה״ במפעל. צילומים: ילנה קוונטי

כשנותנים לכם פרצה, פשוט תכנסו פנימה

סדרת אירועי ה״פרצה״ במפעל בירושלים מניבה תוצאות יצירתיות במיוחד בחלל הבניין, ומחזירה למקום משהו מימי הראשית שלו שבהם פעל בצורה פיראטית ואנרכיסטית

בשנת 2011, בשלהי המחאה החברתית, התקבצו בירושלים קבוצת אמנים שניסו לחשוב מה הם יכולים לעשות בהמשך למחאה. התשובה שלהם הייתה הפניית זרקור למבנים נטושים בלב העיר ירושלים והפעלם כמרחבי תרבות מחתרתיים וזמניים.

הפעולה הראשונה הייתה פלישה למבנה הנטוש של מלון הנשיא במרכז העיר והכשרתו כמרכז תרבות למספר ימים. לאחר מכן המשיכה הקבוצה לפעול תחת השם ״בית ריק״ (השם שיוחד בתחילה לפעילות במלון הנשיא) ופעלה במבנים ומתחמים שונים בירושלים. הפעילויות של ״בית ריק״ פעלו ללא תשתית חוקית ומוסדית ומטבען היו אנרכיסטיות, מה שאפשר לקבוצה גמישות גדולה ביותר, ובכל פעם הצטרפו אליה כוחות שונים שרצו לפעול יחד איתה.

ליאורה וייז

ליאורה וייז

אברהם שנקר

אברהם שנקר

אריאל קוצר

אריאל קוצר

כחמש שנים לאחר תחילת פעילותה של ״בית ריק״ קיבלו חברי הקבוצה מבנה עירוני לפעילות של שלושה חודשים. היה זה בית מידות ערבי ששכן לצד שכונת ממילא ולאורך השנים שימש כבית מגורים. החל משנות ה־60 שימש כאכסנייה לבתי ספר שונים. ״בית ריק״ קיבלו לראשונה מבנה חוקי לפעילות לטווח זמן משמעותי והמבנה הפך למרכז תרבות שוקק בשם ״המפעל״.

שלושת החודשים עברו מזמן אבל המפעל עדיין חי ובועט. הפעילות האנרכיסטית של בית ריק, לעומת זאת, התמסדה. המפעל היום הוא גוף רציני ומכובד, עם תמיכות רשמיות, ועד מנהל והמון בירוקרטיה שנוצרה על מנת לקבל אישור לפעולות במסגרתו כמו כל מוסד תרבות אחר.

לשבור את החומה

מיסוד הפעילות העלה אותה קומה והפך אותה למשהו בר קיימא, אבל המחיר שלו היה ויתור על חלק מן הרוח המקורית של המחאה ושל ״בית ריק״. בשנת 2019 התרחבה הפעילות במפעל עם תחילתו של שיפוץ הקומה השנייה של המבנה והכשרתה לפעילות. מובילי הפעילות במקום ניצלו את ההזדמנות לקרוא לציבור להשתתף בשיפוץ ביצירת אמנות מותאמת לחלל. בדיעבד היה זה הגלגול הראשון של ״פרצה״.

פרצה נועדה להחזיר למפעל משהו מימי הראשית שלו, הימים שבהם הוא פעל בצורה פיראטית ואנרכיסטית. למרות שהמפעל התמסד והפך להיות מוסד, עם היתרונות והחסרונות של הדבר – עדיין אפשר לשבור את החומה שמקיפה את עולם האמנות ולפרוץ בו פרצות.

פרצה הציעה מודל שהוא לכאורה בסיסי, אבל ייחודי ופורץ דרך. בתקופת פעילות הפרוייקט (שפעל למשך כמה חודשים בשני מחזורים שונים) בכל יום שלישי בשעות הצהריים, הזמינה הפרצה את הציבור להיכנס אליה. ככה פשוט, בואו. לא תיאום פגישה, אפילו לא עדכון. תגיעו לדלת ותגידו ״שלום, באתי לפרצה״. ומה קרה בתוך הפרצה? הכל. החוק הראשון של הפרצה הוא שלא מדברים על הפרצה. סתם, לדבר אפשר ואפילו רצוי, אבל אין לה ממש חוקים. היא פשוט מרחב אמנותי פתוח ומאפשר.

בכל יום שלישי בשעות הצהריים, הזמינה הפרצה את הציבור להיכנס אליה. ככה פשוט, בואו. לא תיאום פגישה, אפילו לא עדכון. תגיעו לדלת ותגידו ״שלום, באתי לפרצה״. ומה קרה בתוך הפרצה? הכל

בסיבוב הזה של הפרצה, שפעל במשך כחצי שנה, נכנסו בשעריו של המפעל 148 אמנים שונים, ילדים לצד זקנים, חרדים, דתיים, חילונים, אמניות בעלות שם או סטודנטים שזה עתה החלו בית ספר לאמנות. העבודה המשותפת בחלל, כל אחת ואחד על הפרויקט שלהם, אפשרה שיתופי פעולה יוצאי דופן ולמידה הדדית.

לא כולם היו מעוניינים להציג. חלקם ראו ב״פרצה״ חוג חינמי, אחרות ראו בה הזדמנות להתנסות לראשונה בכלי חדש. חלקם הגיעו לרגע, הציצו ועשו פעולה קטנה, אבל 52 מהם חזרו יותר מפעם אחת (20 מתוכם חזרו יותר מחמש פעמים). רוב האמנים לא היו אמנים פעילים במובנם המקובל, כאלה שלמדו אמנות ו/או מחזיקים סטודיו והציגו תערוכות (למרות שהיו גם כאלה). כשפורצים את הקיר כולם יכולים להיכנס – מחוקרת מוח שהציבה תבליט של ראש אריה על הקיר (שחר מוסקוביץ׳) ועד אדריכל (חיים כהן) שהציב פסל אנושי מונומנטלי שפורץ מעליית הגג של המבנה ומאזכר את דמותו של שומר הבניין שהתגורר בה לפני קום המדינה.

רומן עם מרצפות

בתערוכת הסיכום של פרצה שמוצגת בימים אלו מציגים 35 אמנים ואמניות. חלק מהעבודות יירדו בסיום התערוכה וחלק מהן יישארו על קירות המפעל כשכבה נוספת על גבי שכבות האמנות הרבות שכבר קיימות במקום. אחת האמניות שהפכה להיות מזוהה ביותר עם הפרצה היא יעל אורן, אמנית ירושלמית שעובדת בציור ובפיסול, ולרוב עובדת בתוך הסטודיו שלה בשכונת קריית יובל.

אורן הגיעה למפעל בגלגול הראשון של הפרצה בעת שיפוץ הקומה השנייה במבנה. היא יצרה בלטות יצוקות עם חיילי פלסטיק שאותם שיבצה כמעין השלמה לחורים ברצפה המצוירת של המבנה. רצפות הן מוטיב חוזר בעבודותיה, וגם במחזור הקודם של הפרצה היא ייצרה רצפות למפעל. אבל בפעם הזו הרצפות כבר לא היו עשויות בטון אלא אפוקסי, וכללו בתוכם שלל חומרים. רצפות אלה הוצבו במדרכה מחוץ לכניסה אל המפעל עם תאורה תחתית וגם הפכו לחלון חדש שפרצה אורן בקיר חדר השירותים.

יעל אורן

יעל אורן

שחר מוסקוביץ

שחר מוסקוביץ

חלק ממשתתפי פרצה

חלק ממשתתפי פרצה

אחרי פעילות ארוכה בשני המחזורים הראשונים של הפרצה, שבהם הגיעה כמעט לכל מפגש, המשיכה אורן גם למחזור השלישי שתערוכת הסיכום שלו מוצגת בימים אלה. היא המשיכה את הרומן שלה עם המרצפות המצוירות של המפעל, אבל הפעם בציור. במשך כל חודשי פעילות הפרצה הגיעה אורן מדי שבוע למפעל והפכו אותו לסטודיו המאולתר שלה, שבו ציירה סדרה של ציורי שמן המבוססים באופן מדוקדק על דוגמת האריחים באחד מחדרי הקומה השנייה.

וכך, למרות שרשמית הפרצה מציעה התערבות במרחבי הקומה הראשונה בלבד – אורן פרצה לעצמה פתח גם למעלה. כעת מוצגת במסגרת פרצה תערוכת יחיד של אורן בקומה העליונה של המפעל, והיא תערוכה רגישה, מעניינת ומהודקת הרבה יותר מהרבה תערוכות אחרות שנבחרו ונאצרו בדרכים המקובלות.

birds

רגע לפני סיום אולי זה הזמן לגילוי נאות קטן: לפני קצת יותר משנה נכנסתי בעצמי בשערי הפרצה (במחזור הקודם שלה). בתוך כל שלל העיסוקים שלי, האמנותיים ושאינם כאלו – החלטתי לנסות לראות מה קורה אם פורצים למפעל. את המפעל הכרתי שנים קודם, אבל הכניסה אליו במטרה מוצהרת למצוא מקום ולהתערב בתערוכת הקבע שלו הפעילה אותי מיידית.

לא עבר הרבה זמן ואיתרתי את הפינה שלי – תעלת חשמל אפורה שהחלטתי שאני לא רואה שום סיבה בעולם לא להזהיב אותה. חוקי הפרצה קובעים שעבודה תתערב בקיר אם היא תקבל אישור משלושת מובילי הפרויקט, והאישור אכן התקבל (תהליך של דקות בודדות, לא הוקמה ועדה לצורך העניין).

לאחר שני ביקורים שהקדשתי לצביעת התעלה ויצירת קשת מוזהבת וגדולת מימדים הגעתי לביקור השלישי מצויד בשני סנדלי מטיילים אותם הזהבתי בסטודיו שהדבקנו אחר כבוד במרכז הקשת. אז אני יודע מקרוב איך הדברים עובדים. בפעם הבאה שיהיה מחזור של ״פרצה״ במפעל – פשוט תפרצו, בפנים מחכה לכם עולם שלם. אה, ובפעם הבאה שאתם נכנסים למפעל (ואם לא עשיתם את זה עד היום אז הגיע הזמן שתתחילו) תרימו את העיניים וחפשו אותי מנצנץ מעל.

״פרצה״, כחלק מאירועי ״ברוטינה״
המפעל, המערביים 3, ירושלים
עד 3.1, לאחר מכן כמחצית מהעבודות יהפכו לחלק מתערוכת הקבע
יוצרי ואוצרי הפרצה: אלעד ירון, איתמר המרמן ויהונתן (יונוף) עפרת


דוד (דוכי) כהן הוא אמן, אוצר הגלריה השיתופית תפוז בירושלים ומבקר אמנות

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden