כל מה שחשוב ויפה
להקת בת שבע, מומו. צילומים: אסקף
להקת בת שבע, מומו. צילומים: אסקף

מומו: עוצמה ודיוק גם במחוות הגופניות הקטנות ביותר

שבעה רקדנים יוצרים ב״מומו״ מרחב פרוע, חלומי וכאוטי; מולם ארבעה גברים שנעים בתיאום ומביאים לבמה נוכחות מצ׳ואיסטית, סמי צבאית. התוצאה היא אחד המופעים היפים שיצר אוהד נהרין ללהקת בת־שבע, שלראשונה חולק את הקרדיט עם אריאל כהן ורקדני הלהקה

החשיפה הראשונה שלי ל״מומו״ הייתה בחזרה פתוחה לעיתונאים. כשנכנסנו לאולם הרקדנים היו כבר באמצע ביצוע קטעים קצרים בהנחייתו של אוהד נהרין, ומשהו בקטעי המחול לפת אותי והזכיר לי למה אני אוהבת מחול, ולמה אני אוהת את המחול של נהרין: אפשר למצוא אצלו עוצמה ודיוק גם במחוות הגופניות הקטנות ביותר.

נהרין בחר בשם ״מומו״ למופע כשם פשוט, שנשמע טוב בכל שפה. ביפנית משמעותו גם וגם, בעברית זהו שם חיבה למשה ובערבית למוחמד, אבל אל תטעו, אין שום דבר פשוט בהופעה זו. 

המחול שיוצר נהרין הוא שדה מחקר. ב״ונצואלה״ הוא חקר את האופן שבו המוזיקה משפיעה על המחול, כשהעלה באותו מופע פעמיים ברצף את אותה כוריאוגרפיה לצלילי מוזיקה אחרת. ב״החור״ בדק נהרין את הגוף הנשי מול הגברי – הרקדניות הופיעו במרכז והרקדנים על קירות האולם בחצי מההופעות, ובחצי השני התפקידים התהפכו. ב״מומו״ נהרין חוקר את האינדיבידואליות מול הקבוצה, את מרחב המבע האישי, ובה בעת בודק את הגבריות מול מגדר נשי, נזיל. 

ארבעה רקדנים גברים מופיעים כיחידה אחת מורכבת במופע, ביחד עם שבעה רקדנים נוספים מהלהקה, ארבע נשים ושלושה גברים (כך לפחות במופע שבו צפיתי). לכל אחד משבעת הרקדנים יש קו־קאסט – רקדן מקביל שמבצע אף הוא את אותו תפקיד בערב אחר. בכל מופע מופיעים אותם ארבעת הרקדנים ביחידה הגברית, ואילו שאר השבעה יופיעו בהרכב משתנה. המופע בנוי גם על החומרים התנועתיים שהביאו איתם הרקדנים, שניתן להם כאן מרחב יצירתי, ומאחר שבכל מופע הרכב שונה של רקדנים, כל מופע הוא קצת אחר. 

זהו מופע של שמונה יחידות ריקוד – שבעה רקדנים שיוצרים מרחב פרוע, חלומי וכאוטי. ומולם יחידת הארבעה שפועלת בתיאום, לרוב נעה באוניסונו (כשכל חברי הרביעייה מבצעים בתואם את אותן התנועות), ומביאה נוכחות גברית מצ׳ואיסטית, סמי צבאית. נוכחות זו נובעת גם מהתלבושות של הארבעה – מכנסיים דמויי דגמ״ח צבאי וחזה חשוף – וגם מהתנועות שהם מבצעים.

התחושה שעולה מתוך הצפייה בשתי האפשרויות, והמתח ביניהן, היא שנהרין מתייחס לגבריות תוקפנית ומוגבלת במנעד שלה וביכולת התמודדות, מול מרחב מגדרי פתוח, שבו כל רקדן יכול לנוע במרחב תנועתי חסר גבולות, עשיר ומרתק

מולם, שבעה רקדניות ורקדנים לובשים בין בגדי גוף לחצאית טוטו, כל אחד מהם נכנס לבמה עם סולו. חברי הקבוצה הזו משדרים מגדר פלואידי, גם בלבוש וגם באופני התנועה. התנועה היחידה המשותפת לשבעת הרקדנים היא הרמת יד פתאומית, מעין ״ראו אותי, אני כאן״ – נקודת ייחוס שהם שותפים לה.

התחושה שעולה מתוך הצפייה בשתי האפשרויות, והמתח ביניהן, היא שנהרין מתייחס לגבריות תוקפנית ומוגבלת במנעד שלה וביכולת התמודדות, מול מרחב מגדרי פתוח, שבו כל רקדן יכול לנוע במרחב תנועתי חסר גבולות, עשיר ומרתק. במיוחד אהבתי את הסולו של ארי נקמורה על הבר, שבו היא נראית כמרחפת ויוצרת סביבה עולם מבודד ועצמאי. 

המופע נוצר על ידי נהרין, אבל זו הפעם הראשונה שהוא חולק קרדיט עם אריאל כהן, יוצר ורקדן עבר בלהקה, שתרם הפרייה רעיונית וחומרי הזנה (קליפ יוטיוב, תמונה או מילה, לרקדנים ולנהרין). המוזיקה מבוססת על האלבום Landfall של לורי אנדרסון ורביעיית קרונוס. היא אינסטרומנטלית לרוב, יפה וקודרת ועוסקת בחוויותיה של אנדרסון מהוריקן סנדי.

שיר אחד נוסף משולב במופע, Madre Acapella מאת הזמרת הטרנסית ארקה: שיר נוגה שמושר ללא ליווי ועוסק ביחסים סימביוטיים של אהבה־שנאה עם האם. במופע הוא נראה כמו שיר של ישו, שנותר לבדו בעולם. השילוב של המוזיקה של אנדרסון ושל ארקה משאיל ליופי התנועה של הרקדנים והמתח ביניהם, אנרגיה אפלה וחזקה. התוצאה היא אחד המופעים היפים שיצר נהרין לבת שבע, על אף האפלה, שאולי מגיעה מהמציאות מסביבנו. 


״מומו״ מאת אוהד נהרין
בשיתוף רקדני להקת בת־שבע ואריאל כהן
70 דקות

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. מירה שול

    כתבה שטחית ביותר, ללא תחקיר בה ישנו רושם לא אינטיליגנטי. מדוע אם כהן כתוב בקרדיט יחד עם נהרין לא ברור כי הוא היה אינסטרומנטלי לתהליך וליצירה? הייתי שמחה לשמוע עוד על שיתוף הפעולה הזה.. במקום זאת גברת כהן חמו כותבת ביקורת הלל מתישה לאוהד נהרין. פרסומת סמויה ומתרפסת.

  2. אפי

    תודה על כתבה שמעוררת ענין ולא עושה ספוילר. כמה נהדר שיש מופע חדש של אוהד נהרין והשתפ"ים שהוא עושה מעניינים לא פחות. יש בידי כרטיסים למופע וזה רק עשה אותי מסוקרנת יותר לבאות. כיף "להרים" לאוהד וללהקה היוצאת דופן הזו שעושה נסים קטנים עבורנו.
    לפרגן- משמח!

  3. דינה

    אין חדש אצל נהרין מאז שראה את פינה באוש, הכל "אותו הדבר". אחרי 10 דק תופסים את האג'נדה ומרגע זה אין חדש.
    אפשר היה במקום זה לפרסם פוסט בפייסוש, או באינסטוש. סתם עוד מופע לא מקורי.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden