כל מה שחשוב ויפה
אהרון גניש. צילום: מיכל חלבין
אהרון גניש. צילום: מיכל חלבין

אהרון גניש מנסה להבליט קול יחודי, גם כשהלבוש זהה

מעצב האופנה אהרון גניש - זוכה פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב - שואב השראה מהעולם החרדי שבו גדל, ומתייחס בקולקציות שלו לעובדה שהורים חרדים מלבישים את ילדיהם בצורה זהה, אבל בדרך האינדיבידואלית שלו

פורטפוליו בשיתוף פרס אדמונד דה רוטשילד לעיצוב


מבין למעלה מ־200 עבודות שהוגשו השנה לפרס אדמונד דה רוטשילד בתחום עיצוב הטקסטיל, האופנה והתכשיטים, אהרון גניש היה היחיד שזכה בפרס מתחום האופנה. לקולקציה שהציג בתיק העבודות קרא ״לא ילבש״, וועדת השיפוט מצאה אותו כמייצג עתיד מבטיח לאופנה שמקורה בישראל.

בעיצוביו מושפע גניש מעולמות ילדותו: הישיבות, התורה ומדרשי חז״ל, שאותם הוא לוקח למרחב חדש, נותן להם פרשנות אישית, מביא אותם אל מי שהוא כיום. הוא אומר שהשילוב בין פריט אמנותי ובין הבגד הלביש מייצרים את הקונטרסט העמוק בין אלמנט העדר האנושי לבין הייחודיות המאפיינת כל אדם באשר הוא. הגבולות המגדריים בעיצוביו, לדבריו, מטשטשים דרך צלליות של אוברסייז, חליפות מחויטות ושמלות שקווי הגוף מקבלים בהם פרשנות חדשה ושונה; בגדי גברים קלאסיים הופכים לבגדי נשים, ולהיפך.

הקולקציה מעבירה את התחושה שמתרחשת ברחוב החרדי בליל שבת, בכניסת השבת, בזמן שקיעת השמש. מדובר ברגע רוחני. באותו הרגע יוצאות משפחות בדרכן לבית הכנסת: אבא צועד עם כל ילדיו, וכולם לבושים אותו הדבר

גניש, בן 33, סיים בשנת 2018 את הלימודים במחלקה לעיצוב אופנה בויצו חיפה. הוא גדל בבני ברק, ומאז גיל 19 מגדיר עצמו כחוזר בשאלה. בנימוקי השופטים לזכייה של גניש בפרס נכתב: ״אהרון גניש מציג גוף עבודות מרהיב ומקורי. עבודותיו מביעות סגנון אישי מובהק ומרשים לגילו הצעיר, המאתגר את ההגדרות המקובלות של יופי וכיעור, ומותח את הגבול שבין מעודן לגרוטסקי.

״גניש מטפל בנושאים רגישים ומורכבים ביותר, באמת ובתבונה ראויים להערכה, ומצליח להביא בעבודותיו יופי ואלגנטיות בלתי צפויים. בהומור וביצירתיות מצליח גניש להפיק פריטי לבוש מקומיים מאוד, הנטועים במורכבות החברתית והפוליטית הסובבים אותנו, ועם זאת נדמים כפרגמנטים ממקום אחר או מתקופה אחרת. המתח שבין המציאות לבדיה מספר סיפור מסקרן ומושך שזוכה לביטוי אחר בכל מדיום שבו עוסק המעצב״.

אהרון גניש. צילום: שליו אריאל

אהרון גניש. צילום: שליו אריאל

לא תשתוק, פרויקט הגמר בוויצו חיפה. צילומים: גיא נחום לוי

לא תשתוק, פרויקט הגמר בוויצו חיפה. צילומים: גיא נחום לוי

אני מניחה שבשונה מהרבה מעצבי אופנה גברים, אתה לא תפרת כילד בגדים לבובות ברבי, בטח גם לא ציירת.

״לא, לא זה ולא זה. אני חושב שבכלל לא ידעתי שאפשר לתפור בגדים לברבי. אבל כן אהבתי בגדים. לימי ההולדת שלי תמיד ביקשתי בגד חדש ולא צעצוע. זה היה אולי הגילוי היחיד שלי בתחום. נולדתי בנתניה וכשהייתי בן שבע עברנו לבני ברק. למדתי בחיידר ובישיבה חרדית עד גיל 17. לא היתה לי אפשרות לבחור משהו אחר. זה העולם שמסלילים אותך אליו. סיימתי משהו כמו 11 שנות לימוד ללא לימודי ליבה. הייתי צריך להתחיל את החיים שלי מסקרצ׳. אין אפליה מתקנת. יש מצב שצריך להתגבר עליו, ופשוט לשנות אותו.

״לשמחתי בני ברק היא במרכז הארץ, מה שאפשר לי לצאת ממנה מפעם לפעם. יצאתי, ראיתי ונכבשתי. לצד זה גם גיליתי את המיניות שלי ואת המשיכה שלי לגברים. כל התהליך לא היה פשוט בכלל, בטח לא למשפחה שלי. בסך הכל אנחנו תשעה אחים ואחיות. אני בן שישי אחרי חמש בנות. עברנו דרך ארוכה והיום אני ביחסים נפלאים עם האחיות שיש לי. הן מאוד גאות בי ואני בהן, אבל זה היה כרוך בהרבה עבודה. לא ויתרתי. התאמצתי להנגיש להן נכון את החיים החדשים שלי, וזה עבד. אנחנו משפחה שמאד אוהבת האחד את השני. זה כנראה המפתח״.

איך הגעת ללימודי אופנה?

״ניסיתי להתקבל רק לוויצו. מאחר ולמדתי במוסדות דתיים, לא סיימתי בגרות, והיו חסרים לי לימודים בהרבה מקצועות שלומדים בבתי הספר החילוניים. ביררתי והבנתי שוויצו יהיה המוסד האקדמאי היחיד שיסכימו בו לפגוש אותי. את הקבלה שלי ללימודים אני חייב לרן שבן, שהיה אז ראש החוג ללימודי עיצוב אופנה. הוא זה ששם עליי את היד ואת הלב.

״הגעתי לוועדת הקבלה עם תיק עבודות שהכנתי במכון אבני, שם למדתי במשך חצי שנה והוא היה המקום הראשון שבו תפרתי תפר. לא ידעתי כלום. הייתי בשוק ובהלם מעצמי. עד היום אני מלמד את עצמי דברים שלא למדתי במועד שבו הייתי צריך ללמוד״.

זה נשמע כאילו שיש לך חור בבטן. רעב מטורף ללמוד ולהשלים את כל מה שהחמצת

״כן. זו ההגדרה. יש לי חור בבטן שאני מרגיש שאני חייב למלא״.

אין אמת אחת מוחלטת

עם סיום הלימודים בשנת 2018 עבד גניש מספר חודשים אצל המעצב ששון קדם, שעליו הוא מדבר באהבה גדולה. באותו זמן הגיש מועמדות לקול הקורא של חממת מפעל הפיס. לאחר שהתקבל לחממה הקים את המותג העצמאי שלו. בתשע השנים האחרונות הוא עושה את זה מחיפה. ״אני תל אביב בכל רמ״ח איבריי, אבל בן הזוג שלי חיפאי ולכן אנחנו בחיפה״.

כשאני שואלת את גניש על ההשפעה הדתית על עיצוביו, הוא מבקש להגיד משהו שלעיתים קשה לו איתו. לדבריו, מעצבים ישראלים או יהודים, כאלה שמבקשים להתעסק בדת, לרוב בורחים לציצית ולתפילין – הסמלים הגנריים של הדת.

הקולקציות ״לא ילבש״ ו״ליל שישי״. צילומים: מיכל חלבין

הקולקציות ״לא ילבש״ ו״ליל שישי״. צילומים: מיכל חלבין

״כמי שבא מהמקום הזה לפעמים זה מרגיש לי כמו כגימיק. יש כל כך הרבה בדת מעבר לסממנים האלו. לדוגמה, הצורה שבה האימהות מלבישות את הילדות שלהן בצורה זהה. האחיות שלי הן צפופות בגיל ותמיד היו לבושות כולן אותו הדבר. זו תופעה של העולם הדתי.

״לקולקציה האחרונה שעיצבתי קראתי ׳ליל שישי׳, והיא משקפת את הדרך הזו. היא מעבירה את התחושה שמתרחשת ברחוב החרדי בליל שבת, בכניסת השבת, בזמן שקיעת השמש. מדובר ברגע רוחני. באותו הרגע יוצאות משפחות בדרכן לבית הכנסת: אבא צועד עם כל ילדיו, וכולם לבושים אותו הדבר. גם אותי ואת תשעת האחים שלי הלבישה אמא שלי בדיוק אותו הדבר. כילד נחשפתי רק לבגדים זהים, באותם הצבעים (שחור ולבן) ובאותן גזרות של חליפות. זוהי זהות אחידה קולקטיבית שמטרתה לבטל את האינדיבידואליות האישית והייחודית״.

 הבובות כרוכות בהרבה סיפורים. לכל בגד יצרתי בובה שונה. רציתי שלכל אחד תהיה הבובה שלו שלבושה כמוהו או דומה לו. אפשר גם לרכוש את הבובות בנפרד ללא בגד. יש לא מעט אנשים שרוכשים רק את הבובות

איך זה בא לידי ביטוי בקולקציה?

״בקולקציה בחנתי את מודל קוד הלבוש הזה והוספתי לו את הרצון למצוא את הקול הייחודי לכל אחד. הרכבתי אותה מפריטים זהים המבוססים על קוד הלבוש החרדי כמו חולצות מכופתרות ושמלות, שלהם הוספתי אלמנטים ייחודיים, כמו בובות. לכל בגד יש בובה מאותו הבד ומאותו הצבע. הבובה מעניקה לכל בגד את הזווית האינדיבידואלית ומבדילה אותו מהאחר.

״הקולקציה מייצגת תפיסה חדשה, פוסט מודרנית, שלפיה אפשר לחיות בחברה קהילתית ובו זמנית לשמור על מרכיבים אינדיבידואליים שבהם אין אמת אחת מוחלטת, אלא זוויות שונות ואחרות לאותה מציאות. לכל תפיסה וזהות יש מקום״.

בוא נדבר עוד קצת על הבובות שהפכו לכל כך מזוהות איתך.

״הבובות עשויות 100% רקמה שלי. הן הופיעו לראשונה בפרוייקט הגמר שלי בוויצו, שהיה אוונגרדי ואמנותי כאחד וכלל הרבה רקמות ועבודות יד. אני מנסה כל הזמן לשכלל את מה שעשיתי בעבר, אולי בגרסה בוגרת יותר. אני לא מעצב טרנדי או עכשווי. אני מעצב שפועל מהבטן ויוצר את מה שבא לי ליצור.

״הבובות כרוכות בהרבה סיפורים, לכל בגד יצרתי בובה שונה. רציתי שלכל אחד תהיה הבובה שלו שלבושה כמוהו או דומה לו. אפשר, אגב, להחליף אותן בין הבגדים. אפשר גם לרכוש את הבובות בנפרד ללא בגד. יש לא מעט אנשים שרוכשים רק את הבובות״.

birds

כמה קולקציות אתה משיק מדי שנה?

״אחת. בכל קולקציה יש 30-50 פריטים והם מתפתחים מעונה לעונה. בשבוע האופנה הקרוב אציג קולקציה חדשה לחלוטין ואני לגמרי מרשה לעצמי להתפרע בה. גם עכשיו אני עסוק ברקמות והרבה מהפריטים יכללו רקמה. זו אחת מהטכניקות שבחיים לא אוותר עליהן. ברגע שאני רוקם, יש בי התרגשות שאין בי בשום תהליך אחר. זה הזמן הכי טוב שלי עם עצמי.

״תצוגת אופנה מבחינתי הן אירוע מכונן. זה מרומם לי את הנפש. אם מעצב אופנה מחכה לרגע שיא – זה הרגע. גם היכולת להתבונן אחרי התצוגה בסרט שצולם, זה הדבר הכי מלמד בעולם. בסרטון משבוע האופנה בלונדון, שבו הצגתי במסגרת שבוע האופנה קורנית את הקולקציה ׳ליל שישי׳, צפיתי אולי 50 פעם. בהתחלה זה היה מהתרגשות, ואחר כך זה הפך לתהליך מלמד. רק ככה אני מסוגל להתייחס לניואנסים קטנים. זה פידבק עצמי״.

התצוגה בלונדון מתוך הקולקציה ״ליל שישי״. צילומים: תום מרשק

התצוגה בלונדון מתוך הקולקציה ״ליל שישי״. צילומים: תום מרשק

מיהם הלקוחות שלך?

״זו שאלה גדולה. כל מי שרוצה ללבוש את הבגדים שלי מוזמן. הסגנון שלי הוא אוונגרדי וגם רומנטי, גם עדין וגם קשוח. הוא יכול להיות אלגנטי ומחויט במידה וגם נונשלנטי״.

איפה אתה מוכר?

״בחנות ׳אוסף׳ של סהר שלו בתל אביב ובסטודיו שלי בחיפה. אפשר לקנות מתוך הקולקציה, ואני גם עושה התאמות לצורך ולרצון הלקוחות. הפריטים עולים החל מ־350 שקלים והבובות החל מ־600 שקלים. אני שואף לפרוץ גם לחו״ל אבל לא רואה את עצמי הופך להיות מעצב שמתמסחר. אני כן רוצה להיפתח לעוד קהלים, אבל לשמור על הדרך שלי. אני חי את היצירה שלי בכל רגע, אני חולם את זה בלילה וזו המחשבה הראשונה שעולה לי בבוקר. זו בערה פנימית שאני מקווה שלא תכבה לעולם״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. ד"ר מרגלית מולנר

    זה אינטרנט. צריך לתמצת. כתבו בקצרה

  2. שים אדרי

    מזמן לא נראה כישרון כזה במחוזותינו.

  3. מיכל

    אהההההה נשמטה לי הלסת !!!!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden