חדר משלי // ירון אלדד
תעודת זהות
אדריכל ירון אלדד, בוגר הפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. המשרד, שעוסק באדריכלות ובעיצוב פנים, ממוקם בפלורנטין ומונה ארבעה עובדים. זהו משרד בוטיק שהוקם לפני 13 שנים ומתמחה בפרויקטים מסחריים ופרטיים. בן 46, נשוי לשחקנית, היוצרת והכותבת עופרי פרישקולניק ואבא לשלושה ילדים.
אהבה ראשונה
מאז ומעולם עסקתי בציור ובכל הקשור לעבודה בידיים, המקצוע משך אותי מגיל נעורים על כל הבטיו. זהו מקצוע שכולל בתוכו רבדים רבים: אמנות, ידע טכני, ראייה מרחבית והרבה יצירתיות. מה שמשך אותי במקצוע הוא העובדה שאנחנו מייצרים מרחבים לאנשים. זה לא כמו ציור על קנבס או פסל, זהו תפקיד שיוצר מרחב לטובת עבודה, מגורים ושימושים שונים.
בתחילת דרכי רציתי להיות מקעקע – צייר שמצייר על הגוף. ירדתי מזה, וטוב שכך. קצת לפני הצבא החלטתי ללכת לכיוון אדריכלות, ואחרי השחרור התקבלתי לאוניברסיטת תל אביב. בעודי סטודנט בשנה הרביעית התחלתי לעבוד. כאיש חיי לילה בעברי, תכננתי ברים ומועדוני לילה. בשלב מסויים החלטתי שמספיק עם מועדונים והבנתי שמהות העבודה שלי היא אדריכלות ועיצוב פנים גם יחד.
הבנתי שאני רוצה לעבוד ברמות אחרות, להביע את מי שאני. אבל גם היום הסגנון הלילי, האפל והתעשייתי מזוהה עם העבודות שלי; סגנון שמכניס לחללים נגיעות של חיי הלילה, אבל בתכנון מדויק ומאוזן שמשלב בין העיצוב לפרקטיקה ולחמימות בחלל. לא סתם בחרתי בפלורנטין כסביבת העבודה שלי.

ירון אלדד. צילום: גיא כושי

פרויקט בנווה אטיב. הדמיה: איוון קי הדמיות

הדמיית משרדים מרחפים
אהבה שנייה
אני גולש גלים מאז גיל 13. נולדתי בתל אביב ותמיד גרתי ליד הים. הגלישה היא לא ספורט עבורי אלא דרך חיים, שפה ולבוש. סחפתי אל האהבה הזאת גם את בתי הבכורה, בת ה־14, שמשמשת היום מדריכת גלישה. אני בחיפוש תמידי אחרי הגל המושלם בעולם, בין היתר גלשתי בקוסטה ריקה, במלדיביים, בסרי לנקה ועוד.
אני בחיפוש תמידי אחרי הגל המושלם בעולם, בין היתר גלשתי בקוסטה ריקה, במלדיביים, בסרי לנקה ועוד. וכמו שבעבר הגלישה נחשבה לתחביב מחתרתי, כך גם האדריכלות שלי היא קצת מחתרתית
חילוף חומרים
כמו שבעבר הגלישה נחשבה לתחביב מחתרתי, כך גם האדריכלות שלי היא קצת מחתרתית. היא שונה בנוף האדריכלי המקומי כי אני מפרש דברים אחרת. כשאני מקבל פרויקט אני מנסה לפענח אותו בצורה שהיא פחות מקובלת, חדשה, שונה: לדוגמה, בפרויקט שאני עובד עליו בנווה אטיב, בית פרטי למרגלות הר החרמון, שבו באה לידי ביטוי המחתרתיות בחומר ובצבע. כל הבית עשוי מברזל שחור, שמכניס בדרכו המיוחדת את הנוף פנימה.
עוד דוגמה היא מתחם משרדים שאני עובד עליו בימים אלה, שבמקום שהחדרים המשרדיים יצמחו בו מהרצפה – הם תלויים מהתקרה; מרחפים. החברה עוסקת בתחום הבנייה, כך שהפרויקט מאופיין עם חומרים תעשייתיים. יצרתי קוביות שעומדות בפני עצמן, תלויות, שמהוות חדרי עבודה שקוראים תיגר על כוח המשיכה.




ריזורט האירועים קאי
מתחם ריזורט האירועים קאי בשרון תוכנן בהשראת האיים המלדיביים. הוא מציע חוויה ייחודית שכוללת אירוח לאחר האירוע, מלווה בפינוקים כמו ספא ואוכל ברמה הגבוהה ביותר, בניצוחו של השף מושיק רוט. העיצוב מביא את האיים המלדיביים במלוא הדרם לשטח ששונה מהם בתכלית. זה פרויקט שמשלב בצורה הרמונית את שתי האהבות שלי – אדריכלות וגלישה. יש בו אווירה של חופש לצד עיצוב ותכנון מוקפדים; עיצוב עשיר שכולל עושר חומרי ואינו מסגיר לרגע את הסביבה הגיאוגרפית שבה הוא ממוקם.
הטוויסט העיצובי במתחם נעשה לא רק בחומרים, אלא גם באדריכלות עצמה. כך לדוגמה הגג הלא־־סימטרי של האולמות מייצר עניין בתוך הרקע המלדיבי. עוד אלמנט מיוחד ושונה הוא החצרות שמרוצפות ברצפת בטון, עליה סומנו ספירלות שלקוחות מעולם הקעקועים האסייתיים ומרמזות על אתניות מעולמות נוספים.











