כל מה שחשוב ויפה
רות בכרך, צלקות אור. צילום: דמיר קריבוקפיק
רות בכרך, צלקות אור. צילום: דמיר קריבוקפיק

רות בכרך // צלקות אור

על וילון גדול חרכה האמנית רות בכרך בלייזר טקסטים מתוך שיר השירים, פעולה שבאמצעותה היא משאירה בו צלקות אור. את ההמשך לעבודה הזו היא רוצה ליצור בכיפת בית הכנסת היהודי בברלין

הפרטים הטכניים

״צלקות אור״ (Light Scars או בהולנדית Licht-tekens – משחק בין ״צלקות אור״ לבין ״סימני אור״). העבודה בגודל 4 על 3.5 מטרים, עשויה וילון (ואור שמש, טקסט, משי, חיתוך בלייזר), זכתה בפרס A'Design Award.

מי אני

רות בכרך, אמנית בוגרת בצלאל ואקדמית ריטוולד באמסטרדם. בהוויתי ובאופן חשיבתי אני אמנית מיצג מצד אחד (חלל, תנועה, זמן, גוף, תחושת הגוף הפנימי, האני ביחס לאחר) ורישום מצד שני (התבוננות, אוביקטיביות, קו, היסטורית האמנות, למידת האחר).

לאחר מיצג שערורייתי שזכה להדים רבים ב־1998 לא יכולתי להכיל את העבודה שלי, דבר שגרם לכך ששתקתי בגלל רגשי אשם ובושה כבדים שמהם סבלתי בגלל האמנות שלי. השתיקה נמשכה כ־18 שנים. לא יכולתי לשלב את מהותי כאמן, את הנושאים שבהם אני דנה ובמיוחד את האופן שבו אני דנה בהם, יחד עם היותי אמא ואדם שמנסה ליצור לעצמו מקום בין בני האדם, הניסיון הכושל להיות אדם ״נורמטיבי״.

צילומים: קיט קות׳ר

צילומים: קיט קות׳ר

העבודה

״צלקות אור״ היא העבודה הכי נגישה וידידותית לקהל שלי. הכי רומנטית והכי פחות כואבת ומכאיבה; העבודה מתמירה את הכאב בצורה שהיא ״נגישה בתוך נורמות המוסר המקובלות״. העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה שנערכה בבית שלי באמסטרדם לזכר המשפחה היהודייה שגרה שם ונספתה בשואה. תאריך הלידה של אחת הנשים שנספתה קודם במאה שנים ויום אחד ליום הולדתי.

בעבודה זאת התכוונתי אל הכמיהה, אל ההתמסרות. הכמיהה אל שכיחת האני. להרגשתי התקרבתי אל מהות החסידות. שיר השירים, הטקסט החרוך באובייקט, ומשאיר (כי כך בחרתי לכוון את חוזק קרן הלייזר) סימני חריכה בבד, מדבר על בית, פנימיות, בתוכי חדרים, שם מתרחש מעשה האהבה, ועל ההתרוצצות הכמהה בהרים, בעיר. שיר השירים מדבר על התמסרות מוחלטת, הכמיהה להתמסרות המוחלטת, אם לאחר האנושי ואם לאחר האלוהי.

birds

את ההשראה לאובייקט אפשר לתמצת כקדושת החיים. קדושתו של כל רגע ורגע. זאת החוויה הבסיסית של הקיום שלי. התרגום הפיזי של החוויה הזאת מתמקד בחוויית הזמן והאור: ורמיר, נערת החלב שלו, האור הנשפך מהחלון, המחווה של מזיגת החלב, מחווה פשוטה ויומיומית של האדם הכי פשוט. הרפי עין המחזיקים בתוכם אינסוף. זאת עבודת האמנות האהובה עליי. אולי כל עבודותיי הן ניסיון לאחוז בנצח בתוך הרגעי, החוויה שאורכה כהרף עין – ואז אין.

כל עבודותיי, למרות שהן שונות אחת מהשנייה במראה החיצוני שלה ובמדיום שלהן – עוסקות כולן באותה תמה נצחית: האור, הזמן, הרף השנייה הנצחי שבו אנו חיים, הכמיהה, ההתמסרות.

תעבירו את זה הלאה

אני מעדיפה שלא להציג את העבודה הזאת שוב במקום אחר, וכאן ניכרת הווייתי כאמן מיצג, כי כדי להשיג את ה״סגירות־פתיחות״ המדויקים לכל עבודה צריך למצוא עבור העבודה הזאת את השילוב המקסימלי של חלל, אור, זמן ואובייקט. לכן אני מעדיפה לדבר על ״צלקות אור 2.0, שאשמח ליצור, עבור החלל של כיפת בית הכנסת היהודי בברלין.

זהו חלל מוקף חלונות ב־360 מעלות והוא גבוה מעל לכל סביבתו, כך שהשמש במהלכה מקיפה את החלל ומאירה אותו בזויות, אורכים וצבעים שונים במהלך היום והעונות. בנוסף – הייתי שמחה להסריט את מעבר השמש בחלל דרך האובייקט, כשהוא נופל על גוף המונח/זוחל בחלל במשך היום הארוך ביותר בשנה, בטייק אחד – כלומר סרט בן 19 שעות, פחות או יותר.

מבחינה אמנותית קרה לי תהליך מעניין. כל השנים שמרתי על ״טוהר האמנות למען אמנות״. האובייקט ״צלקות אור״, שהחל כעבודה אמנותית, קיבל תהודה דווקא בתור אובייקט עיצובי. בינתיים פיתחתי את הבד, הכתב והתהליך כך שאשמח לייצר אובייקט המשמש כוילון ויטראז׳ לחלל פרטי או ציבורי, בהתאם לרצונות המזמין וצרכיו. הלקוח יוכל לבחור במידות של הווילון, בשפה ואפילו בדימוי שהוא רוצה ובצבע – בהתאם לצרכיו ולטעמו.

פלוס אחד

תל אביב, 2023 סדרת שקופיות: אחת העבודות האחרונות שלי היא סדרת שקופיות שנוצרה לאחר שקרתה לי תאונה בעת חיתוך ירקות לסלט. גם כאן המקרי, היומיומי, הפשוט – הופך למשל, לרגעי אימה ויופי.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

פרחי דם

פרחי דם

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden