תומר חדד וליאור ויגדרזון // המדורה השישית

• אנימציה
• הגשות

אוקטובר 2023 תפס אותנו בפתח שנת הלימודים האחרונה. המציאות הישראלית טרפה את הקלפים בכל הנוגע לבחירת הנושא. הרבה סטודנטים, ואני ביניהם, מצאו את עצמם במלכוד: מצד אחד, היה כמעט בלתי אפשרי ליצור סרט שלא נוגע במלחמה; מצד שני, לא מצאתי דרך לגשת אליה באופן אישי.

אני תומר חדד, בוגר המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל לשנת 2024. במשך חודשים חיפשתי כיוון לסרט הגמר יחד עם חברה לכיתה, עד שהתשובה הגיעה מאירוע שחוזר על עצמו מדי שנה: המדורה. אני ועוד חמישה חברים נפגשים כל שנה לערב מיוחד, שבו אנחנו מקימים מדורה באמצע שדה. זה נראה כמו מפגש חברתי רגיל, אבל מדובר בטקס הנצחה שמתרחש בערב יום הזיכרון. בערב הזה אנחנו מתאגדים ומנסים למצוא דרך התמודדות עם מותו של חברינו, רונן.

למרות שלא חוויתי אובדן ישיר ב־7 באוקטובר, השכול מוכר לי היטב. הכאב על רונן כבר הבשיל, ודווקא מתוך מרחק הזמן, הרגשתי שיש לי תובנות שאפשר להעביר הלאה. השותפה שלי הרגישה שהרעיון לסרט נהפך לאישי מאוד, כך שנפרדנו והמשכנו כל אחד בדרכו.

ההפקה החלה בנקודת זמן כמעט ״התאבדותית״ – אמצע שנת הלימודים. בנקודה זו ליאור חזר ללימודים אחרי חודשים ארוכים במילואים. מפאת חוסר זמן, גם הוא ויתר על הפרויקט שלו, והיה אובד עצות. כשסיפרתי לו על הרעיון של המדורה, הוא ישר התחבר והחלטנו לעבוד יחד.

הדמויות עברו תהליך של הפשטה עד למינימום האפשרי והן מרגישות שטוחות, כמעט כמו נייר. הרקע חשוך ברובו ומואר רק מאור המדורה והירח. בחירות אלה לא רק הקלו על האנימציה, אלא גם יצרו שפה ויזואלית חדשה

זה לא היה פשוט. ניסינו לכתוב מספר תסריטים ללא הצלחה. זה לא הרגיש אמיתי. אחרי ניסיונות רבים של שכתוב ועריכה, ליאור הציע גישה דוקומנטרית – לראיין את החבורה, ולפתח משם את הסיפור.

הקלטנו שיחות אמיתיות של החברים ופיתחנו את התסריט, הדמויות והמוזיקה סביבן. הסגנון הוויזואלי נולד מתוך דיאלוג בין אמנות לבין מגבלות הזמן. המטרה הייתה לשמור על פשטות בלי לוותר על עומק. הדמויות והרקע מבוססים על החבורה והמיקום המקורי.

הדמויות עברו תהליך של הפשטה עד למינימום האפשרי והן מרגישות שטוחות, כמעט כמו נייר. הרקע חשוך ברובו ומואר רק מאור המדורה והירח. בחירות אלה לא רק הקלו על האנימציה, אלא גם יצרו שפה ויזואלית חדשה וייחודית.

כשסוף סוף ניגשנו להפקה, נתקלנו בעוד מכשול – ליאור חזר למילואים. למרות הקושי, נשכנו שפתיים והמשכנו לעבוד על הסרט בכל הכח, אני בבצלאל וליאור בטנקים. חיסכון בזמן היה קריטי, ואת הזמן שחסכנו השקענו בדיוקים – בכל פרט קטן. אני זוכר שישבתי שעות על שוט קצר של דשא זז ברוח. ליאור גער בי להמשיך הלאה. ״זה רק דשא! יש לנו עוד 30 שוטים לא גמורים!״. היום הוא מודה לי על כך שלא שחררתי.

״המדורה השישית״ נוצר כנגד כל הסיכויים, וההתמדה וההשקעה מדברות בעד עצמן. הסרט הוקרן פעמים רבות בפסטיבלים בארץ ובעולם, וזכה בפרסים כמו מצטיין נשיא בצלאל, פרס סרט הסטודנטים הטוב ביותר בפסטיבל אנימיקס, ציון לשבח מטעם CILECT ועוד.

עבורנו, הגאווה הגדולה ביותר היא הידיעה שהצלחנו להפוך זיכרון פרטי ליצירה שנוגעת באנשים. אנחנו מאמינים שהסיפור של רונן, ושל החבורה שנשארה מאחור, נושא איתו מסר עמוק וחשוב, וימשיך להדהד עוד שנים רבות.