מזרח־מערב: אמנים.ות סינים עכשוויים בנסימה לנדאו

״גדלתי בסין ולמדתי בבריטניה״, מספר האמן הוֹ זִיצ׳אוּ (Hou Zichao), ״כך שקיימת בי הדואליות של מזרח ומערב. זה מה שקורה אצל אמנים נוספים בני הדור שלי מסין. נקודת המבט שלהם וגם דפוסי החשיבה שלהם הם שונים מהדורות הוותיקים יותר״. הו הוא אחד משישה אמנים ואמניות סינים שמציגים בימים אלה במסגרת התערוכה הקבוצתית ״חוצים גבולות – אמנות עכשווית מסין״ שמוצגת בגלריה נסימה לנדאו, בבעלותם של האוצרת סוזן לנדאו ואספן האמנות סטיב נסימה.

בניגוד לתערוכות קודמות, הפעם לא היו אלה נסימה או לנדאו שאצרו את התערוכה, אלא הפקידו את המלאכה בידי תמר ארנון ואלי זגורי – אוצרים עצמאיים ויועצי אמנות שמחלקים את זמנם בין לונדון לתל אביב. ברזומה של השניים למעלה מ־25 שנות פעילות שבמהלכן אצרו תערוכות ברחבי העולם, ייעצו לאוספים מוסדיים ופרטיים וצללו עמוק אל תוך סצנת האמנות בסין ושוק האמנות הסיני.

הו זיצ׳או, חוצים גבולות בנסימה לנדאו. צילום: אסקף

צילום: אלעד שריג

צילום: אלעד שריג

ארנון וזגורי היו גם אלה שיצרו קשר עם האמנים והאמניות המשתתפים בתערוכה, ברוב המקרים באמצעות הגלריות שאיתן הם עובדים בערים הגדולות בסין, בעיקר בייגי׳נג ושנגחאי. לאירוע הפתיחה שהתקיים לפני כשבועיים הגיעו שניים מהאמנים: הו זיצ׳או וג׳י שין (Ji Xin), מלווים בגלריסטים שלהם, שגם סייעו להם בתרגום לאנגלית.

על פי טקסט התערוכה, ששת האמנים המציגים ״מייצגים דור חדש של אמנים סינים הקשורים קשר עמוק לתרבותם, ובה בשעה מעורבים גם בעולם האמנות האסייתי ובעולם האמנות המערבי. הם משתמשים בקולם האמנותי ליצירת ציורים אינטימיים אך מורכבים, המדגישים ערכים רוחניים וחוקרים את זהותם התרבותית הסינית במובנה הרחב, תוך שכלול מעשה הציור שלהם וביצור מעמדם בזירה הבינלאומית״.

ג׳י שין: בהשוואה לדורות קודמים של אמנים סינים, אני חושב שהדור שלנו בעיקר עסוק בלהביע את עצמו. למרות שאני מושפע ומסוקרן מאולד מאסטרס, הציור שלי מביע יותר מהכל את החוויות האישיות שלי

הו, בן 35, חי ועובד בבייג׳ינג. הוא נולד במחוז Shanxi שבצפון המדינה, וכבר בתור ילד, הוא מספר, עסק בציור ובאמנות. בשנים 2008-2013 יצא ללמוד אמנות בבית הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון, שם נחשף לראשונה באופן משמעותי גם לעולם המערבי וגם לתחומים נוספים שהשפיעו על האמנות שלו, אחד מהם הוא ארכיטקטורה. ״הארכיטקטורה בלונדון שונה מאוד ממה שהכרתי בסין״, הוא מספר. ״ועם הזמן נכנסו לעבודות שלי הרבה אספקטים אדריכליים״.

העבודות שהוא מציג בתערוכה בתל אביב מציגות דווקא דימויים שמגיעים מהטבע, מהיערות, מהנוף של המקום שבו הוא גדל ומנופים של מקומות נוספים שביקר בהם. מבטיו על הנוף, בהשראת מסורת ארוכה של ציירי נוף סינים, נובעים מתוך איזון עדין בין דימויים כאוטיים לבין שאיפות מופשטות עכשוויות יותר. העבודות משלבות מספר טכניקות ומספר שכבות ציוריות.

״את הסקיצות המוקדמות של הציורים אני יוצר באייפד, במקום לשרטט עם נייר ועיפרון. אבל בעבודה עצמה אין שום דבר דיגיטלי. השכבה הראשונה שאני מצייר על הקנבס היא בדרך כלל הנוף, שמשמש כרקע. רק בשכבה השנייה והשלישית אני מתחיל להשתמש בטכניקות נוספות, לעיתים באמצעות סוגים שונים של צבעים, מסקינטייפ ולפעמים אני גם משתמש בצילומים״.

מסורת גלובלית

העבודות של ג׳י שין, גם הוא בן 35, שונות לגמרי. הוא חוקר את האסתטיקה הקלאסית, המזרחית והמערבית גם יחד, ומתמקד באיקונוגרפיה של הרנסנס ובצורות השאובות ממסורות הציור של שושלת סונג. בצבעוניות רכה הוא מתאר נשים בתנוחות נינוחות בחדרים אלגנטיים ומוגדרים בבהירות. בתערוכה מוצגות שתי עבודות שלו – הראשונה גדולת מימדים שבה דמות נשית במלוא תפארתה יושבת זקופה על כיסא ולצידה חתול. השנייה היא דיוקן קטן, גם הוא של דמות נשית, שכמו מישירה מבט אל הצופים.

שין חי ועובד במקביל בין שתי ערים – שנגחאי והעיר האנגג׳ואו שבמזרח סין. הוא בוגר האקדמיה לאמנות של סין שנחשבת לבית הספר הגבוה לאמנות המוערך ביותר במדינה, ובשנת 2013 בילה כשנה בלימודי אמנות בפריז במסגרת חילופי סטודנטים. שין, כמו הו, עובד עם גלריה סינית מצליחה. שתי הגלריות שמייצגות את שני האמנים נמצאות ברובע 798 בבייג׳ינג, איזור שהם מגדירים כ״קצת כמו צ׳לסי הסינית״.

ג׳י שין. צילום: אסקף

ג׳י שין, חתול פרסי. צילום: Hive Center for Contemporary Art

ג׳י שין, Blushing. צילום: Hive Center for Contemporary Art

הוֹ זִיצ׳או: כשאני מצייר, אני לא מנסה להתכוון למקום ספציפי או לנוף ספציפי. המטרה שלי היא לצייר משהו שיכול להתקיים בכל מקום, כך שכל אחד שעומד מולו בכל מקום בעולם יכול לראות בו מקומות שהוא מכיר באופן אישי

״ההשראה שלי מגיעה בעיקר מאולד מאסטרס״, מספר שין, ״אמני הרנסנס הגדולים היו הראשונים שמהם למדתי לצייר, ובעבודות שלי עד היום אפשר לראות השפעות של מוטיבים קלאסיים. במקביל אני מושפע גם ממסורות נוספות – כמו פיסול מצרי עתיק או פיסול בודהיסטי. בשנת 2019 עברתי לגור בשנגחאי, עיר שיש בה הרבה אמנות ואדריכלות מודרנית, ואז החלו להיכנס לתוך העבודות שלי גם השפעות של זרמים מודרניסטים כמו ארט־דקו״.

אתם רואים את עצמכם כמייצגים של דור של אמנות סינית עכשווית?

״בהשוואה לדורות קודמים של אמנים סינים, אני חושב שהדור שלנו בעיקר עסוק בלהביע את עצמו״, אומר שין. ״למרות שאני מושפע ומסוקרן מאולד מאסטרס, הציור שלי מביע יותר מהכל את הניסיון האישי שלי והחוויות האישיות שלי כאמן״.

״אמנים בני הדור שלנו מגיבים יותר למסורת הגלובלית מלזו הסינית״, מוסיף הו. ״בתור אמן שחי בבייג׳ינג אני כן הולך למקומות כמו הארמון או המוזיאון לאמנות סינית, שבהם אני רואה אמנות סינית מסורתית כמו קליגרפיה או ציורי דיו. אבל כשאני מצייר בעצמי, אני לא מנסה להתכוון למקום ספציפי או לנוף ספציפי. המטרה שלי היא לצייר משהו שיכול להתקיים בכל מקום, כך שכל אחד שעומד מולו בכל מקום בעולם יכול לראות בו מקומות שהוא מכיר באופן אישי״.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

החיבור של הו לטבע, נופים ויערות מגיע גם מתוך התחביב המרכזי שלו – רכיבה על אופנוע. ״אני רוכב במקומות מסוג כזה, לא פעם באופן אקסטרימי במיוחד. לא מזמן אפילו שברתי את הרגל באחת הרכיבות. אבל מה שהן מאפשרות לי הוא לקחת דימויים שאני רואה במציאות ולהפוך אותם לסמלים, כאלה שגם מכווינים אותי בדרך. כשאנחנו רוכבים או נוהגים בתוך עיר יש לנו תמרורים שמורים לנו לאן לנסוע. כשאני רוכב במקומות כאלה, מה שמורה עבורי את הדרך הם עצים מסוימים או פירות מסוימים, שאחר כך גם מופיעים בעבודות שלי״.

עבור שני האמנים מדובר בביקור הראשון בישראל. ״אני שמח להיות פה״, אומר שין. ״למרות שאני לא חושב שאני יכול לייצג את האמנים הסינים כולם אלא רק את עצמי, אני חושב שזה חשוב שנוכל לחשוף את העבודות שלנו לקהלים שונים ולייצר קשרים עם מדינות אחרות. ממה שהספקתי לראות בינתיים התרבות הישראלית נראית לי מרתקת. בעיקר הארכיטקטורה תפסה את תשומת הלב שלי, אני נהנה ומסוקרן להסתובב ברחובות תל אביב ולהתרשם מהבניינים״.

חשבתם על איך תיתפס האמנות שלכם בעיני הקהל הישראלי?

״אמנות היא שפה בינלאומית״, אומר שין. ״וזה מה שטוב בה. זה לא משנה מאיפה אתה מגיע ומה הרקע שלך. כולם יכולים ליהנות מיופי. ברור שאנשים ממקומות שונים יראו בעבודות שלנו דברים שונים, אבל אני שמח שכל אחד מצליח לקבל מה שהוא רוצה מתוכן״.

חוצים גבולות: אמנות עכשווית מסין
אוצרים: תמר ארנון ואלי זגורי
נסימה לנדאו, אחד העם 55, תל אביב
נעילה: 30.7