מגדל דוד: הסיפור של ירושלים בעיצוב מדויק, נגיש ומזמין

בחודש שעבר, לאחר תהליך התחדשות שתכנונו ארך למעלה מעשור ושלוש שנות בנייה, פתח ״מגדל דוד מוזיאון ירושלים״ את שעריו עם מופע מחודש ומרשים. התהליך רחב ההקף כלל שימור של המצודה העתיקה ושיפור הנגישות אליה, שיפוץ הצריח (המינרט), חידוש הגן הארכיאולוגי וחשיפת חפירות ארכיאולוגיות נוספות, חידוש תשתיות, הקמת ביתן כניסה חדש, חנות ובית קפה, וכן תצוגת קבע חדשה בעשר גלריות. מטבע הדברים, בפרויקט החידוש נטלו חלק בעלי מקצוע רבים מתחומים רלוונטיים כאדריכלות, עיצוב, שימור, ארכיאולוגיה ועוד. על התכנון האדריכלי היה
אמון משרד קימל אשכולות, ומלאכת העיצוב הופקדה בידי סטודיו דה לנגה.

״בשנת 2017 הוזמנו להיות אמונים על עיצוב חדש למכלול תצוגות הקבע שבמצודה, כחלק מפרויקט התחדשות של האתר כולו״, מספר המעצב חנן דה לנגה, מייסדו של הסטודיו המשותף לו ולרעייתו האדריכלית טל דה לנגה. ״על בסיס הפרוגרמה והתוכן שקיבלנו ואחרי שחווינו את המקום, התחקינו לעומק אחר כלל הבטיו ההיסטוריים והאדריכליים ולמדנו את הגישה האוצרותית, גיבשנו תפיסת עיצוב שנשענה על כמה עקרונות יסוד מהותיים. המשמעותי ביניהם הייתה ההבנה שהמצודה היא ערך שהיה לפנינו ויהיה גם אחרינו, וככזה עליו להיות המוצג המרכזי בתצוגה״.

״הפיכת תוכן לתצוגה ותרגומה בהתייחסות למרחב אדריכלי נתון היא ככלל אחד האתגרים המורכבים בעיצוב חללים מוזיאליים״, אומרת טל. ״ואין ספק שהוא מקבל משנה תוקף כשמדובר במבנה אדריכלי יוצא דופן כמו המצודה, מבנה רב שכבות ארכיאולוגיות ותכנים שמקורם בתקופות היסטוריות״.

בתוך כך, הקונספט הרעיוני שנרקם על ידם חתר להעצים את חוויית החלל הכה ייחודי באמצעות ניסוח שפת עיצוב מינימליסטית, חדשנית ונגישה, ובכלל זה תכנון, עיצוב, פיתוח וייצור ייעודיים של כלל אמצעי התצוגה ופיקוח על ביצועם. יישומו התנהל כדיאלוג פורה עם אילת ליבר, מנכ״לית המוזיאון והאוצרת הראשית שלו, עם טל קובו, אוצרת תערוכת הקבע, ועם יואב כהן, יועץ אמנותי למולטימדיה ואינטראקטיב, לצד שיתוף פעולה רב תחומי עם מנעד רחב של אנשי מקצוע.

הגלריה הראשונה

גלריה 2, יהדות

גלריה 3, נצרות

גלריה 3, נצרות

גלריה 4, אסלאם

סטודיו דה לנגה זוקף לזכותו, בין היתר, מספר רב של פרויקטי תכנון ועיצוב תערוכות וחללים מוזיאליים נחשבים בארץ ובעולם. ״כל פרויקט הוא סיפור חדש שמזמן עניין משלו ותמיד מאתגר לייצר תוצאה מיטבית״, אומר דה לנגה. ״אבל כאן העניין והאתגר היו גדולים במיוחד – עיצוב מוזיאון שלם ועבודה מורכבת במבנה היסטורי ייחודי״. בתיק העבודות של הסטודיו אפשר למצוא עיצוב תערוכות במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל ,יד ושם, תערוכת הקבע בביתן היהודי במוזיאון אושוויץ־בירקנאו בפולין ופרויקטים רבים נוספים.

״כשמעצבים תערוכה צריך להסתכל עליה דרך עיני המבקרים שחווים אותה״, הוא מוסיף. ״מוזיאונים היסטוריים עלולים להיות כבדים וקשים לעיכול. לפיכך, ובהתאמה לקונספט האוצרותי, הרעיון היה לייצר את התצוגה כתערוכה חווייתית ולא דידקטית. לשלב את התכנים עם אסתטיקה ולספר את סיפורה הייחודי והיחיד מסוגו של ירושלים באמצעות עיצוב מדויק, נגיש ומזמין לכל״.

תפיסת העיצוב באה לידי ביטוי במינונים המאוזנים שנשמרים בקפידה בין אוביקטים (ממצאים ארכיאולוגיים, חפצי אמנות ועוד) ומודלים פיזיים, לבין אמצעי מולטימדיה חדשניים ששולבו בכל אחת מגלריות המצודה: מסכי מגע, מסכי מגע עם משחקי הרכבה וזיהוי, מסכים שקופים שאינם מסתירים את הקירות, מסכים אינטראקטיביים, הקרנות על התקרה או הקירות, וידאו מאפינג ועוד.

כשמעצבים תערוכה צריך להסתכל עליה דרך עיני המבקרים שחווים אותה. מוזיאונים היסטוריים עלולים להיות כבדים וקשים לעיכול. לפיכך, ובהתאמה לקונספט האוצרותי, הרעיון היה לייצר את התצוגה כתערוכה חווייתית ולא דידקטית

״המסכים והאמצעים האינטראקטיביים מייצרים שפה תקשורתית וחוויה ויזואלית משתנה ודינאמית המקרבת את הקהל לתוכן המוצג. הם מושכים, מעוררים סקרנות ועניין וגורמים לו להשתהות על ידם. בתכנון העמדות האינטראקטיביות שמנו דגש על גבהים נגישים המבטיחים התאמה לטווח גילים רחב וגם למי שנאלצים להתנייד בכיסאות גלגלים, ומאפשרים להם וגם לילדים להתנסות בהם בעצמם״.

״אמצעי המולטימדיה שימשו אותנו ככלים להארת התכנים והנגשתם בדרך עדכנית וחווייתית, ואף חסכו צורך במקום פיזי״, מוסיפה טל. ״השילוב שלהם בתצוגה היה כרוך לא פעם בניסוי וטעייה על מנת לוודא שהאפקט שנוצר אכן עונה על המבוקש. לדוגמה, במקומות ששילבנו וידאו מאפינג – הקרנה ישירות על קירות ומשטחים – עשינו הרבה טסטים, שכללו גם שכיבה על הרצפה כדי לבדוק איך ההקרנה מתקבלת בחלל, את איכותה, והאם היא מעבירה נכונה את התוכן״.

המצודה כמוצג מרכזי

את פרויקט ההתחדשות הובילה דיים ויויאן דאפילד באמצעות קרן קלור ישראל ובתמיכתם של עיריית ירושלים, משרד ירושלים והמסורת יהודית, משרד המורשת, משרד התיירות, קרן פטריק ולינה דרהי, קרן היסוד, קרן ירושלים, ידידי המוזיאונים האמריקאים בישראל וקרן פיי אוסטין. תפיסת המצודה כמוצג המרכזי בתערוכה תורגמה באמצעות מהלכי תכנון ועיצוב שנועדו לשמר את מופעם האותנטי של חלליה ולהנכיח את האדריכלות ההיסטורית ״ללא הפרעה״, כדברי טל.

״רצינו ששפת העיצוב לא תסתיר אותה או תכפה את עצמה עליה. לדוגמה: הטקסטים שמלווים את המוצגים מותקנים תוך הותרת מרווח מהאבנים כך שהם כמו צפים בחזיתן ולא מחוברים אליהן. השילוב שנוצר בין החלל הישן – קירות האבן, הנישות והקמרונות, לבין העיצוב החדש שמערב חומרים עכשוויים ואמצעים דיגיטליים, מייצר מתח של עניין: הוא מעניק לכל אחד מהם מרחב מחייה, כשבמקביל הם מדגישים זה את זה״.

החללים השונים – הגלריות – אינם זהים באופיים, בממדים ובפרופורציות שלהם, וכל אחד מהם עוצב לגופו כסייט ספסיפיק בהתאמה לנתוניו ולתוכן שנועד להכיל, תוך שמירה על שפת העיצוב; ״שפה מינימליסטית ודקה״, כפי שהיא מכונה על ידי השניים. לדבריהם, ״שימור מינימליזם כשיש כל כך הרבה שכבות תוכן מציב אתגר לא פשוט״.

חנן טל דה לנגה. צילום: מ״ל

גלריה 5, מעגל השנה

גלריה 5, מעגל השנה

לא בכדי את העבודה במבנה ההיסטורי בעל רגישות השימור הגבוהה הם מדמים ל״עבודה כירורגית, שנדרשת להיות זהירה ומחייבת תשומת לב רבה למניעת פגיעה או ׳לכלוך׳ חלליו. לצורך העניין עבדנו עם אנשי רשות העתיקות, ובתכנון הצנענו את כל המערכות הטכניות והטכנולוגיות הנדרשות כמו רשתות החיווט, סיבים אופטיים, תקשורת ומולטימדיה בפוגות של קירות האבן באופן שאינו גלוי לעין, אינו מכביד על החלל ואינו פוגע בקירות האבן״.

באופן זהה טופלה גם התאורה שעוטפת את החללים באור נעים לעין. תכנונה נועד לשרת אותם ואת המוצגים ולספר את הסיפור, ולא כמוקד בפני עצמו או אמצעי ליצירת דרמה, והוא שהנחה את קבלת ההחלטות לגבי אופני שילובה: תאורה רצפתית הוטמעה בניתוק בין רצפת הבטון החדשה לבין קירות האבנים, כשהיא מאירה כך את יסודותיהם בכל הקפי החללים, תאורת קמרונות שמתקבלת באמצעות גופים אופטיים זעירים שפותחו ייעודית לתצוגה ומפיצים את אורם כלפי מעלה, ותאורת ויטרינות התצוגה שנשענת על גופים זעירים תוך יצירת תאורה ממוקדת, פנימית ונסתרת. תאורת הטקסטים המתייחסים למוצגים פותחה אף היא אד־הוק לחללים כתאורה פנימית הבוקעת מתוך לוחות זכוכית שצידם החיצוני מודפס בגון מט למניעת השתקפויות והחזרי אור.

המבטים שמאפשרים פתחי החללים החוצה אל העיר, וממנה לכיוון המצודה, מעשירים את חוויית החלל בשכבת תוכן נוספת ומהווים חלק אינטגרלי מהתצוגה באופן שבו הוויטרינות משתלבות בחזיתם תוך הותרת מבט גלוי לנוף

פתחי החללים, שכתוצר של תשתיות קודמות נאטמו, נחשפו במסגרת העיצוב החדש כך שאפשר לחוות דרכם את הקשר אל העיר. ״המבטים שהם מאפשרים החוצה אל העיר, וממנה לכיוון המצודה, מעשירים את חוויית החלל בשכבת תוכן נוספת ומהווים חלק אינטגרלי מהתצוגה באופן שבו הוויטרינות משתלבות בחזיתם תוך הותרת מבט גלוי לנוף״.

מעמדי התצוגה עוצבו ייעודית ובהתאמה לתוכן שיוצג בכל אחד מהם. שילוב של זיגוג אנטי רפלקטיבי (למניעת החזרי אור) ופרופיל בלגי דקיק מקנה להם מופע מינימליסטי ביותר, עד כי הם נדמים כצפים מהרצפה, כמעט נעלמים, ומפנים את מלוא תשומת הלב לאוביקטים המוצגים בתוכם. ״האתגר היה לספר את הסיפור ההיסטורי אבל בתמצות מידתי, וההתייחסות אל האוביקטים הייתה כאל תכשיטים. נמנענו מעומס והקפדנו על מינון מדויק, מועט ועדין, שמאפשר להתרשם מהם לעומק״.

על בסיס תפיסת האוצרות של ליבר וקובו, מסלול התערוכה תוכנן כסיפור תמטי ולא כציר זמן כרונולוגי. תחילתו בביתן הכניסה בשער יפו היא חלק בלתי נפרד מכך וממטרת הפרוגרמה שביקשה להפוך את מוזיאון ירושלים החדש לשער לחקר ירושלים. ככזה הוא מעניק מבט נרחב המיטיב לספר את סיפורה של העיר על מכלול רובדי התוכן הגלומים בתוכו – היסטוריים, תרבותיים ודתיים – ומאפשר להעמיק בו.

האולם הראשון מהווה מעין מבוא לפרקים העתידים להיחשף בהמשך המסלול באמצעות קיר מסכים אינטראקטיביים ארוך באורך 12 מטרים, המציג את 12 התקופות שעברו על העיר, מודל מוקרן, סרט אנימציה מתובל בהומור שיצר הקולנוען ארי פולמן, ויטרינות תצוגה ועוד.

שלוש הגלריות הבאות הן גלריות הקדושה, שמוקדשות לשלוש הדתות המונותיאיסטיות – יהדות, נצרות ואסלאם – ומכילות תכנים רלוונטיים לכל אחת מהן: פסיפסים בעלי משמעות למיתוס הדתי שלהן ששוחזרו על ידי אנשי מקצוע מיומנים של רשות העתיקות, מודלים של אתרים קדושים, ויטרינות אוביקטים, הקרנת וידאו מאפינג ואמצעי מולטימדיה ואינטראקטיב. כך לדוגמה, בגלריית היהדות מוצגים פסיפס משוחזר של רצפת בית הכנסת בבית אלפא ומודל של בית המקדש; בגלריית הנצרות מוצגים מודל של כנסיית הקבר ופסיפס משוחזר של מפה ביזנטית שמבליטה אתרים נוצריים ומקורה בעיר מידבא בירדן; ובגלריית האסלאם מודל של מסגד כיפת הסלע ועותק של פסיפס שנחשב כמייצג את חוזק הדת ומקורו בארמון הישאם, הסמוך ליריחו.

הגלריה החמישית, מעגל השנה, היא גלריה חווייתית המזמינה לאתנחתה במסלול התערוכה, ומשרטטת את מורכבות העיר שבה חיות בכפיפה אחת שלוש דתות. מיצב וידאו אנימטיבי עשיר בקול ובצבע שיצר האמן דוד פולונסקי מוקרן בה על התקרה והקהל יכול לחוות את אירועי החגים של שלוש הדתות על פי מחזור הזמן השנתי – אם בישיבה ואם תוך שכיבה על ספסל, שבדומה למכלול אמצעי התצוגה עוצב על ידי סטודיו דה לנגה.

מסע מסעיר

הגלריה השישית מתמקדת במצודה ובגלגולים האדריכליים שחוותה במהלך תקופות ההיסטוריה השונות באמצעות הקרנה שמציגה את ההשתנות והשינויים, אוביקטים שנמצאו בה המוצגים בוויטרינות ומידע נוסף הכולל עדויות צליינים שהגיעו אליה. חלק נכבד מהאוביקטים נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו באתר המצודה במסגרת פרויקט ההתחדשות, ומדגיש־מעצים כך את המשמעות האותנטית של סיפורה ההיסטורי.

הגלריה השביעית מוקדשת לירושלים במאה ה־19 ולמודל איליש, שנבנה על ידי סטפן איליש עבור ביתן האימפריה העות׳מאנית בתערוכה העולמית שהתקיימה בשנת 1873 בווינה – מודל מרשים בפרטיו המדוקדקים, שנחשב לתיעוד קרטוגראפי ייחודי לזמנו. סביבו מסכי מגע אינטראקטיביים המאפשרים להעמיק את הלימוד עליו באופן חווייתי־פעיל, ובחלל גם סרט המספר את קורותיו וכן הקרנה של המודל עצמו, בהתאמה לנרטיב הסרט.

אתנחתה נוספת במסלול מזמנת הגלריה השמינית שתוכנה עוסק בירושלים בעת החדשה, ממחצית המאה ה־19 ועד ימינו. בחלל מוקרנים סיפור התפתחותה בשנים אלה (שביים בן שני) שמשלב קטעי ארכיון וסרטים המייצרים מארג נושאי ויזואלי; וכן המודל עצמו, בהתאם לנרטיב של הסרט.

גלריה 6, המצודה

גלריה 8, ירושלים בעת החדשה

גלריה 9, העידן המודרני

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

מסלול הביקור מסתיים בתצפית ממגדל פצאל המעניק מבט פנורמי על ירושלים, ומשלים את סיפורה המרתק של העיר הבנויה שחוברה לה יחדיו כפי שנפרש ונחווה בתערוכה. בנוסף לשמונה הגלריות שמציגות את ההיסטוריה, כולל המוזיאון המחודש שתי גלריות לתערוכות מתחלפות בנושאים עכשוויים, שעוצבו בשפה מינימליסטית ברוח הזמן.

״לראות איך העקרונות הבסיסיים שניסחנו ב־2017 נשמרו וקרמו עור וגידים מסב לנו סיפוק רב״, מסכמים טל וחנן. עם כל הרזומה העשיר שהם נושאים איתם בתחום תכנון ועיצוב תערוכות וחללים מוזיאליים, הם לא מסתירים את התרגשותם.

״לכל החללים שאנחנו מעצבים אנחנו תמיד מתייחסים ממקום של כבוד ותחושה שאנחנו בחזקת מתארחים בו. אבל להתארח במבנה כל כך אותנטי ומיוחד היה בעבורנו מסע מסעיר, מורכב ומרובה רבדים, מרתק ומרגש, ואנחנו מודים על ההזדמנות לקחת בו חלק. מעבר לאתגרים הרבים והמורכבים שזימן תהליך העבודה, ההרמוניה שליוותה את שיתופי הפעולה הרבים שנדרשו במסגרתו ראויה לציון וכלל אינה מובנת מאליה. לדידנו היא העניקה לו ולנו ערך מוסף ומעצים של תחושת זכות״.