כל מה שחשוב ויפה
לימור פרץ סמיה. צילום: ברק דנין
לימור פרץ סמיה. צילום: ברק דנין

לימור פרץ סמיה רוצה שיהיה לנו כיף לנהל את העסק (עד כמה שאפשר)

ראש מחלקת העיצוב ב־Morning (לשעבר חשבונית ירוקה), לא מאמינה בשפה של רואי חשבון (אבל גם לא בפאן פאן פאן), ורואה קווים מקבילים בין עיצוב מוצר ואוצרות: התמצאות במרחב, הסללת דרך וצמצום עקומת הלמידה

כשלימור פרץ סמיה, ראש מחלקת עיצוב (head of design) ב־Morning (לשעבר חשבונית ירוקה), עסקה במיתוג החברה בשמה החדש ובאפיון מחדש של המערכת, אחד האתגרים שניצבו בפניה היה איך לייצר ויזואליזציה שתשקף מגמות בפעילות העסק, כך שהלקוחות יוכלו לקבל החלטות על בסיס דאטה.

בשלבי האפיון, העיצוב והפיתוח, הכל נראה טוב: ״התבססנו על מבנה רשימת מסמכים מוכרת, ומעליהם מיקמנו גרפים צבעוניים ובולטים״, היא מספרת. אבל, בין התגובות שהתקבלו מהלקוחות היו תגובות כמו ״אני משתמש במערכת שלכם על בסיס יומי, ואני חייב להגיד שעכשיו במסך שבו אני מפיק את כל החשבוניות הסכומים שלי גדולים וחשופים. אני עובד מול הלקוחות במקומות הומים, וזה ממש מפריע לי, איך אפשר להסתיר בלחיצת כפתור?״.

״הטעות הראשונה שעשינו הייתה כשיצאנו יותר מפריעים מעוזרים, כי רשימת המסמכים נשארה under the fold והלקוחות שיקפו שהם באו לעבוד ולא לשחק בגרפים. הטעות השניה הייתה שהתאהבנו ברעיון ולא בדקנו עד הסוף את כל המשמעויות, כמו זה שחשפנו מידע פרטי במצבים שלא נוחים ללקוחות״.

מה עשיתם? איך מתקנים?

״במקרה הזה התיקון היה קצת מורכב, כי הרכיב כבר הוטמע לרוחב המערכת, כך שהיינו צריכים למצוא פתרון רוחבי במחיר פיתוח מינימלי – והגענו לפתרון שיציג את הגרפים בלחיצת כפתור למי שרוצה. כמו שהלקוח ביקש…״.

ומה הבנת מזה?

״שהדבר הכי חשוב זה לעבוד סביב הצרכים של הלקוח, להבין את הלקוחות. זה לא רק לקרוא את הפידבקים, זה לשבת איתם, עם האנשים של התמיכה.

״זו הסיבה לדוגמה, שכל מעצב בצוות נותן חצי משמרת בחודש בתמיכה, יושב על טיקטים. מהצד השני יש מישהי בתמיכה עם אורינטציה לעיצוב והיא מתגברת אותנו פעמיים בשבוע, יושבת בזמן האפיון ונותנת את הצד של הלקוח. הפתרונות ככה מדויקים יותר, מהירים יותר ויושבים על השטח. כל הזמן צריך לזכור את הלקוח״.

תקרת זכוכית ירוקה

morning הוקמה בשנת 2011 כ״חשבונית ירוקה״ – בוטסטראפ בתחום הפינטק שמבוסס על פיתוח שהוא 100% ישראלי. החברה התחילה במטרה לתת מענה לחשבוניות דיגיטליות אונליין, להיפרד מהניירת. ״זה הלב של המוצר: ניהול מסמכים חשבונאיים, כל מה שהעסק צריך, ממה שמדווח למס הכנסה דרך הזמנות עבודה והזמנות רכש״. 

כיום החברה מתמחה בפתרונות טכנולוגיים לעסקים קטנים ובינוניים בכל הנוגע לניהול העסק, ומפתחת מוצרים דיגיטליים נוחים ואינטואיטיביים לניהול העסק, משירותי הליבה כמו הפקת חשבוניות, ניהול הכנסות וריכוז נתוני פעילות העסק, ועד פתרונות תשלום דיגיטליים, ניהול הוצאות, אינטגרציות ו־API לאוטומציות.

לאחרונה, עם קבלת הרישיון לעסוק בבנקאות פתוחה מהרשות לניירות ערך, הורחבו תחומי הפעילות גם לפתרונות פיננסיים מתקדמים, הנמצאים בימים אלו בחשיפה הדרגתית ללקוחות. כחברה הגדולה בארץ בתחום, היא נותנת מענה למעל 150 אלף עסקים קטנים ובינוניים בישראל.

״המטרה היא לתת לעצמאיים את כל הכלים לנהל את העסק בצורה הכי קלה, נעימה, זורמת, אינטואיטיבית, כדי שהם יוכלו להתפנות למה שהם אוהבים. עצמאים הם לא רואי חשבון, הם תמיד ידחו עד הרגע האחרון את העיסוק בכספים, ואין להם את המבט הכולל על העסק. הרבה אנשים נרתעים מלטפל בצדדים הפיננסיים של העסק שלהם. קשה להם אפילו לעשות תכנית איך להרוויח ולצמוח יותר.

״יש לנו את הרצון לתת את כל המעטפת וללוות אותם; אני לא אתיימר להגיד לחנך, אבל כן להיות חבר לדרך, לתת ידע מסביב למה שהם צריכים; שהעסק הזה של לנהל את העסק לא יהיה מטלה אלא כיף עד כמה שאשפר.

ואיך כל זה מתקשר לשם ולמיתוג החדשים?

״חשבונית ירוקה הפכה להיות שם גנרי כמו פריג׳ידר, זה לא היה יכול להיות שם רשום, וכולם רכבו על זה. זו גם הייתה תקרת זכוכית: הפקת חשבונית היא רק חלק קטן מהשירותים הפיננסיים שאנחנו נותנים. אנחנו החברה הרביעית בארץ שקיבלה רישיון לחשבונאות פתוחה, לקוחות יכולים להתממשק עם חשבון הבנק שלהם״. 

ולמה מורנינג?

״בתהליך המיתוג שעשינו עם ׳פירמה׳, הבנו שבבוקר יש את הצבעים אחרי הלילה, בבוקר הכל אפשרי; הבוקר הוא תמיד התחלה חדשה, אתה קם רענן, הכל פתוח. גם ברמה הפרקטית רצינו שם שאפשר לכתוב בעברית בצורה מובנת, שמביא אופטימיות והבטחה. נשארנו קצת עם הצבעים הירוקים אבל הרחבנו את הפלטה לעשרה צבעים נוספים. אנחנו לא רק ירוק, והעלה מיצה את עצמו, זה לא שיקף אותנו.

״זה גם קשור לאחד האתגרים שאנחנו שמים עליו דגש מהיום הראשון: השפה, הטון אוף וויס. המערכת צריכה להיות אינטואיטיבית וצריכה לתקשר את מה שאתה עושה באותו זמן. היא נותנת שירותים לכל מני לקוחות וצרכים, אנחנו לא רוצים שבאמצע התהליך הם יתחילו לחשוב ולהיתקע. לכן אנחנו מאוד מילוליים – בגובה העיניים, בשפה של אנשים״.

את יכולה לתת דוגמה?

״ביטול חשבונית מס קבלה הוא תהליך שמייצר בסוף שלושה מסמכים, זה נורא מבלבל. היו על זה המון פניות לתמיכה, כי יש אנשים שבטוחים שאם הם עושים טעות מחר הם מקבלים טלפון ממס הכנסה; דרמה. בנינו פלואו, צעד צעד, בשפה נורמלית, בגובה העיניים.

״השפה גם חשובה, ויש את העניין של עברית, ושל מגדר. אנחנו לא ׳שלח׳ או ׳בחר׳, אלא שליחה או בחירה. אנחנו רואים חשיבות גדולה בפניה לכל המגדרים, ובעניין הזה השפה העברית מאתגרת, ולכן מרמת הכפתור ועד המסרים השיווקיים – נעשה כל מה שאפשר כדי להתנסח ברבים, או בשם הפעולה.

״במהלך השנים פיתחנו שפה שכבר מזוהה איתנו, שיח פשוט וישיר שנועד לתקשר עם הלקוחות בשפה שאנשים מדברים, ולהנגיש בקלות מסרים מורכבים. אנחנו לא משתמשים בשפה של רואי חשבון שאנחנו לא מבינים, ומצד שני גם לא פאן פאן פאן שיכול להיות יותר מדי. זה לא פשוט כשמדובר בהסברים חשבונאיים יבשים, כי קל מאוד ליפול לניסוחים של רואי חשבון, ונעשית סביב זה המון עבודה״. 

המעצב הוא סוג של אוצר

פרץ סמיה החלה לעבוד עם מורנינג, אז חשבונית ירוקה, לפני תשע שנים, כשהחברה כללה בסך הכל ארבעה אנשים שעבדו מהבית. היא בוגרת המחלקה לעיצוב טקטסטיל בשנקר (1991), ולאחר שלוש שנים כמעצבת בדלתא יצאה לעצמאות והחליטה לעשות הסבה לעיצוב גרפי. ״מיציתי את התחום, ועולם הטקסטיל בארץ התחיל להתמסמס; זו תעשייה קשוחה ומאוד בעייתית. מפעלים וחברות התחילו לעבור לחו״ל ואני חיפשתי את דרכי״.

מה זה אומר?

״עשיתי עיצובים לטקסטילים שמכרתי לחו״ל, עשיתי יודאיקה, עיצבתי כתובות אלטרנטיביות, עד שפגשתי מישהו שהיה צריך עבודה גרפית וככה זה התחיל; אני די אוטו־דידקטית. אחרי עשר שנים שהדיגיטל התחיל להרים את הראש הבנתי שזה מה שמעניין אותי לעשות. היה לי המזל להיות במקום הנכון, בזמן הנכון; בתקופה שבה הכל התחיל לצמוח. כך לאט לאט הסטודיו עבר להתעסק יותר ויותר בעיצוב דיגיטלי ובחווית משתמש״.

ומתי התחלת לעבוד עם חשבונית ירוקה?

״זה היה ב־2014. הם רצו שאעצב להם באנרים שיווקיים ושאלו אם אני יכולה לעצב את דף הבית. הסתכלתי על האתר: לא הייתה שם שום וחוויה ושום משתמש. אמרתי חבל על הכסף, צריך לעצב את הכל מחדש, גם את המערכת. 

״המזל הוא שזו חברה עם אורינטציה וחיבור מאוד חזק לעיצוב. זו זכות וזה כיף: אתה לא צריך לעשות פיצ׳ינג׳ למה זה חשוב; אתה צריך לבוא עם הפיתרון הטוב. יש לי חופש פעולה בכלל לא מובן, וזו גם אחת הסיבות שהצטרפתי כשכירה לפני שנה. עד אז נתתי שירות כסטודיו חיצוני. התאים לי להעמיק: מ־40 איש גדלנו ל־100, הצרכים השתנו, והם אמרו ׳בואי, תקימי את הסטודיו׳״.

כיום פרץ סמיה מנהלת את מחלקת העיצוב של החברה, שכוללת שבעה מעצבי מוצר ומרקטינג המספקים שירותי עיצוב לכל המחלקות. עיקר עבודת הסטודיו היא פיתוח הברנד ועיצוב חוויית המשתמש, והמעצבים שותפים לכל תהליכי העבודה על המוצרים – מאסטרטגיית המוצר, המחקר, האפיון, ועובדים בשוטף כחלק מצוותי הפיתוח.

״ברמה האישית אני לגמרי הנדס־און: שם הלב שלי ואני לא מוותרת על זה. בפן הניהולי אני שותפה לתהליכי תכנון אסטרטגיים ומתמקדת בפיתוח אישי של המעצבים ובמתודות עבודה בסטודיו ומול צוותי החברה״.

בשנה האחרונה היא גם עוסקת באוצרות, לאחר שלמדה בתכנית לאוצרות בשנקר, והיא חלק מ״זמנתגובה״, קולקטיב יוצרים שהציג בשנה שעברה בשבוע העיצוב ירושלים ובשבוע העיצוב איינדהובן, ומציג כעת עבודה בתערוכה ״אוכל״ במוזיאון העיצוב חולון.

״האוצרות פתחה לי את הראש להבין שיש המון קווים משיקים בין עיצוב מוצר לאוצרות: ההתמצאות במרחב, הסללת הדרך וצמצום עקומת הלמידה. מאיפה שלא תתחיל אתה צריך להבין איפה אתה נמצא ומה אתה עושה, במרחב פיזי או דיגיטלי, ופתאום שני העולמות התחברות לי – מסע לקוח, עוגנים, איך אתה רוצה לתפוס לו את תשומת הלב, איפה, מתי, כמה ולמה. אני נורא אוהבת את החיבורים בין העולמות״.

birds

זה מתקשר לעבודת העיצוב?

״התפיסה שלי לגבי תפקיד המעצבים בחברה ובכלל, היא שמעצבים, קצת כמו אוצרים, אחראים לתוצר הסופי, על כל מה שכלול בו. הם אלו שאורזים את כל האלמנטים, מעניקים להם צורה ומוודאים שהם חיים יחד.

״ההתמקצעות מחייבת נקודת מבט רחבה מאוד והבנה של הקונטקסט, ומגיעה עם אחריות – לחשוב על המרקטינג בעיצוב הפיצ׳ר, להיות רגישים לקופי ולזהות חריקות גם באלמנטים שכביכול לא בהגדרת התפקיד שלנו. להגדיל ראש. אנחנו גם סוג של ברנד קיפרס, בשפה, בצבעוניות, בתקשורת מול הלקוחות. זה התפקיד שלנו, להגיד ׳אנחנו לא מדברים ככה׳, ׳אנחנו לא מסבכים ככה׳, זה לא אנחנו״.

מה הפרספקטיבה שיש לך היום על התחום לאחר 30 שנה?

״העולם משתנה כל הזמן, אני חושבת שמה שנדרש היום ממעצב וזה השינוי הכי גדול, זה להבין הרבה בהרבה דברים. יש שתי מגמות שצוברות תאוצה בשנים האחרונות. הראשונה היא הרחבת העולמות שהעיצוב נוגע בהם. כדי להיות מעצב שמביא ערך, ללקוחות שלו או לחברה כבר לא מספיק להתמחות בשדה עיצוב צר או בכלים ספציפיים, אלא להבין ולהעמיק בעולמות שמשיקים.

לדוגמה, מבחינת חוויית המשתמש, אין אצלנו הפרדה בין מעצבי ui, ux ומחקר – מעצב המוצר עושה הכל פלוס פלוס. אני מאמינה שתהליך עבודה נכון ושלם הוא לא לינארי, אלא לוקח בחשבון את כל נקודות המפגש של המוצר עם הלקוח. גבולות התפקיד נשברים, היכולת להמציא את עצמנו מחדש ותכונות כמו פתיחות, סקרנות ויכולת לימוד עצמי גבוהה ומתמשכת הם מאסט לכל מעצב״.

והשנייה?

״המגמה השניה היא הקצב הגבוה שבו הטכנולוגיה רצה קדימה, מה שמחייב אותנו להיות מאוד גמישים לשינויים, לא להתאהב בכלים שהתמקצענו בהם ולהיות פתוחים לחידושים. עם זאת חשוב לשמור על הרגישות ועל מצפן פנימי שמבדיל בין אופנה חולפת למה כאן כדי להשאר.

״הטכנולוגיה משתנה, התפקידים של מעצב בין חברה לחברה משתנים. אולי העיסוק באוצרות הדליק לי את זה, המעצב הוא סוג של אוצר. הוא צריך להבין חלל, פרספקטיבה, אנשים, הוא לא יכול לעשות דבר אחד. כדי להתפתח הוא צריך לגעת בהרבה תחומים ואת זה אף אחד לא מלמד. אתה צריך להבין את זה לבד״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden