כל מה שחשוב ויפה
ינעם צימבליסטה, Fifth stage of labour
ינעם צימבליסטה, Fifth stage of labour

RCA 2023 // הדר צרפתי, ינעם צימבליסטה, אופיר אמיתי

הקשר שבין כתיבה ודיבור, תהליך הפונדקאות וייצוגים עכשווים של גוף הם חלק מהנושאים שהיוו השראה לפרוייקטים של הדר צרפתי, ינעם צימבליסטה ואופיר אמיתי, שמסיימים השנה את לימודיהם במחלקה לאמנות עכשווית ברויאל קולג׳ בלונדון

הדר צרפתי

מי אני

הדר צרפתי, בוגרת התואר הראשון באמנות באקדמיית Gerrit Rietveld באמסטרדם. בימים אלה מסיימת את הלימודים לתואר שני ברויאל קולג׳, בתכנית Contemporary Art Practice. במהלך התכנית עבדתי דרך הדפס על טקסטיל וכתיבה, במחשבות על שפה וכוח. במרץ האחרון, בשיתוף הפעולה של התכנית עם מוזיאון הטייט, התאפשר לי להציג עבודה בטייט מודרן, המתקשרת לעבודות שאני מציגה כעת בתערוכת הגמר.

דגלים; Harmful Speech

בתערוכת הגמר אני מציגה שלוש עבודות המתייחסות לקשר בין כתיבה ודיבור, כשהכתיבה מוכתבת על ידי דיבור, דרך הזמניות שלו והיכולת שלו להשתנות. גם הכתיבה וגם הדיבור מסתמכים על התגלמות השפה בחומר, ובאמצעות העבודות אני בוחנת התגלמות זו, שהיא תמיד משא ומתן ציבורי, אף על פי שהיא מתחילה כהתבטאות אישית. המילים בעבודות ניצבות בין ההתגלמות שלהן ובין הנוכחות של העומד לפניהן, כשדיבור וכתיבה מוצגים ומממשים.

בחלל התערוכה דגל משי עליו מודפסת בהדפס רשת ההצהרה reconsidered possibility. בכניסה לתערוכה דגל נוסף העשוי כותנה עליו מודפסת פעמיים בהדפס רשת ההצהרה sharing intentions. סדרה זו שקיבלה את המונח דגלים, שבה התמקדתי בשלוש השנים האחרונות, היא מחשבה סביב המימוש של שפה בחומר תוך כדי שיבוש וחיבור מחדש של תהליך קריאה, בעת שתהליך הקריאה עצמו מוביל לחזרה על הכתוב. שפה המתממשת במרחב ציבורי היא הצהרה אישית המשתנה להצהרה ציבורית, כשההתמקדות שלי היא בשפה העוסקת בדינמיקה של הכוח של הפרטי כנגד הציבורי, או הציבורי אל מול הפרטי.

הדר צרפתי, (Mutuality Wanting (Flag. צילומים: מ״ל

הדר צרפתי, Flag – Wanting Mutuality . צילומים: מ״ל

Flag (Reconsidered Possibility)

Flag – Reconsidered Possibility

Speech Harmful, עיצוב גרפי: פיליפ רנקריב

Harmful Speech, עיצוב גרפי: פיליפ בירקנר

בנוסף אני מציגה את הספר Harmful Speech שנוצר בשיתוף פעולה עם פיליפ בירקנר, בוגר תואר שני בעיצוב גרפי באוניברסיטת ייל. הספר מכיל ארבעה מאמרים קצרים שנכתבו על ידי. העיצוב של פיליפ מוליך את הטקסט בין שני צידי הספר, כשהמאמרים אינם רציפים אלא מתחילים בצד אחד של הספר ומסתיימים בצדו השני. גם הכריכה מתפקדת באותו האופן, בעת שסיכות השדכן הכורכות את הספר משלימות את האותיות בעמוד הכריכה הקדמי. הספר נכתב בלונדון, עוצב בניו יורק, הכריכה הודפסה בהדפס רשת בלונדון, והספר נדפס ונכרך באמסטרדם.

אחד המאמרים עוסק בתיעוד של שפה כאקט של סיום וקיבוע, אל מול השאלה מה נשמר כארכיון שפתי ואיך רגעים של שתיקה בתוך רצף השיח מאפשרים שינוי של מבנה הארכיון ומה שנכלל בתוכו. שתיקה רגעית נבחנת לא רק כמעבר בין מה שהיה למה שאפשרי, כרגע המקשר בין זמנים שונים והחלטות שנלקחו בעבר לאלו שילקחו בעתיד, אלא גם בין מי שמחפשים קשר לאחר דרך שפה.

מאמר נוסף עוסק בכוח של דיבור כמייצג וכבעל יכולת להניע שינוי, כשהוא משנה את הדבר אליו הוא מתייחס ואותו הוא מתאר. דיבור פועל כנגד הקיים תוך כדי שימוש בו, בזמן ששטף הדיבור אינו בר השבה, כמו הפעולות היוצאות ממנו, מהייצוג לאפשרי. דיבור המקושר לפעולה הוא כלי שדרכו אפשר לדבר בהתאם לפעולה ולפעול בהתאם לדיבור.

עתידות

עכשיו כשהתואר מסתיים אשאר בלונדון, תוך כדי שימור הקשר שיש לי לאמסטרדם. בעתיד אני מאמינה שאמשיך לדוקטורט.


ינעם צימבליסטה

מי אני

ינעם צימבליסטה, בן 23 מתל אביב־יפו, בוגר התואר השני ברויאל קולג׳ בתכנית Contemporary art practice. הגעתי ל־RCA כמה חודשים אחרי שסיימתי את הצבא. בזכות השירות שלי כצלם צבאי ביחידת ההסרטה של חיל האוויר, בית הספר הסכים לראות את שלוש השנים של השירות שלי כניסיון מקצועי שווה ערך לתואר ראשון, ובכך ״לדלג״ ישירות לשני. את התכנית Contemporary art practice אני רואה כ־misfits או ״הבעייתיים״ של בית הספר. אנחנו מקבץ של אנשים שהמדיום שלהם קצת פחות מוגדר. הבעייתיות (לכאורה) הזאת משחקת רק לטובתנו – יצאה לנו תערוכה בלאגניסטית וצבעונית שקשה להתעלם ממנה.

Fifth stage of labour

פרויקט הגמר שלי, Fifth stage of labour (צעד חמישי ללידה), הוא אינסטליישן שמתעמק בדינמיקה המורכבת בין פונדקאית ותינוק, הורה וילד, והיות אזרח במדינה. העבודה שואפת לתפוס רגע ״קצר״ בתהליך הלידה, ולשפוך אור על אופייה הרב־גוני של הפונדקאות, במיוחד בהתמקדות בשלב שלאחר הלידה. דרך הנרטיב של שיר שהולחן כשיר ערש ״בוא ואשק לך״, היא בוחנת את הקשר של הפונדקאית והתינוק במהלך ואחרי תהליך ההריון.

ינעם צימבליסטה, Fifth stage of labour

ינעם צימבליסטה, Fifth stage of labour

המיצב כולל שלושה אלמנטים, המחקים תנועה מעגלית רפטטיבית: תיבת נגינה, שיר ערש ועבודת וידאו המוקרנת על גבי פיסות שונות של בד חיתול. הוא משלב אטריבוטים סמליים שונים, כמו התייחסויות לסיפור התנכי של הגר וישמעאל, דימויים של באר זמזם, וכן שיר ישראלי שנכתב בשנת 1940 עם הבטחות לעתיד מפואר. בכך העבודה מנסה למקם את המקרה של ישראל בתוך שיחה רחבה יותר על תהליך הפונדקאות.

עתידות

לפחות כרגע אשאר בלונדון ואנסה את מזלי (עם המון געגועים לארץ). המטרה הראשונית שלי היא לטייל עם העבודה כמה שיותר, עם רצון לחלל שיעניק לה את הצרכים שהיא מבקשת. לצד זה אני בתהליכי סיום של כתיבה של יצירה שגם מתקשה עם לשבת תחת מדיום ברור – מחזמר/פסל קינטי/מיצג/תיאטרון בובות, שנראה אם לונדון תדע איך לאכול אותה (;.


אופיר אמיתי

מי אני

אופיר אמיתי, בת 26, בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל ובימים אלה מסיימת את התואר השני בתכנית לאמנות עכשווית (Contemporary art practice) ברויאל קולג׳. ללימודים בבצלאל הגעתי בתור ציירת שמתעניינת במבט במובנים האופטיים המסורתיים. עם השנים התחלתי להעמיק את העניין שלי במבט להבטים הפילוסופים והפוליטיים, תוך התעמקות במשמעות שביצירת דימוי ותפיסתו האישית והקולקטיבית.

המחלקה שבה למדתי ברויאל קולג׳ מתמקדת בהבטיים הקונספטואליים של יצירת אמנות תוך גישה פוסט־מדיומלית. למרות שנרשמתי גם למחלקת ציור, הרגשתי שהמחלקה לאמנות עכשווית נכונה יותר עבורי ויכולה להכיל את הטרנספורמציה הדיגיטלית שהציור שלי עבר, תוך מתיחת גבולות המדיום.

הלימודים ברויאל קולג׳ איפשרו לי להבין לעומק את עולם האמנות העכשווי ולבחון מחדש את היחס שלי ליצירה שלי. פגשתי אמנים מכל העולם שיוצרים אמנות בכל המדיומים האפשריים, ולכולם משותפת החקירה הקונספטואלית. בנוסף ללימודים, החיים בלונדון מציעים שפע בלתי נגמר של אמנות ותרבות. בכל יום יש עשרות פתיחות של תערוכות, המוזיאונים חינמיים ועבורי זו הקרקע הפוריה ביותר שאפשר לדמיין.

השנה גם הצגתי עבודת וידאו במוזיאון טייט מודרן כחלק מאירועי Late Tate שהתקיימו בשיתוף פעולה עם המחלקה – אירוע שבו המוזיאון פתוח בשעות הלילה לציבור. העבודה שהצגתי היא של שטח פנים גופני שמדמה נשימה מלאכותית, שמתמזגת בעת הצפייה עם הנשימה של הצופה.

הגוף השלישי

פרויקט הגמר שלי נקרא ״הגוף השלישי ״והוא המשך ישיר של פרויקט הגמר שלי בבצלאל. העבודה עוסקת בייצוגי גוף עכשוויים והשפעתם על החוויה האנושית בעידן פוסט־אנושי. בתרבות ראווה שבה דימויי הגוף מציפים באופן בלתי פוסק את התודעה, תפיסת העצמי מתעוות ונוצרת דיסואציציה גופנית כפויה. התפיסה החדשה הזו מולידה ייצוג גוף חדש, גרוטסקי וחולני שמכיל בתוכו את האלימות שבמבט העכשווי.

אופיר אמיתי, הגוף השלישי

אופיר אמיתי, הגוף השלישי

לגוף החדש אני קוראת הגוף השלישי. הוא נכנס לתודעה כאורח לא רצוי, לעיתים שקוף, ומעוות את החוויה האינטימית והחושית לכדי חוויה חומרנית ופתולוגית. בעבודה שלי אני מבקשת ליצוק גוף מלאכותי ולהפיח בשרניות לאותה תפיסת גוף חמקמקה. הגוף השלישי מכיל בתוכו אנושיות מלאכותית, ייצוג אלים ופרוורטי שמתהווה מעודפות ומסחור. הייצוג הפתולוגי משתלט על המבט וחודר עד כדי כך לחוויה האנושית עד שנהיה המחולל שלה.

בתערוכה הוצגו טקסט, עבודת וידיאו וסאונד. עבודת הווידיאו נוצרה בתוכנת תלת ממד בשילוב עם ציור שמן. הווידיאו מציג מבט פנימי על הגוף, המצלמה מטיילת בנבכי גוף מלאכותי וחושפת את הקרביים שלו. המבט המהופנט מכיל בתוכו פיתוי ודחיה, תוך שימוש בבזותי כמפעיל של הצפייה.

עד לא מזמן העבודות עסקו בייצוג העור כמעטפת, כשטח הפנים, כאינדיקטור של חיים. העור בתור החיץ שבין האובייקט לסובייקט, בין הפנים לחוץ. תוך כדי העבודה הבנתי שאי אפשר לייצג עור בלי להיכנס לשיחה על זהות ספציפית וכך עברתי לאפיין את החלקים הפנימיים של הגוף, אלו שנשכחים בתוך אובססית המבט החולנית.

birds

המבט הפנימי, המציצני, הרפואי, מעורר חוויה בזותית שמהדהדת את המורטליות. המבט המפשפש בנבכי הגוף בא לחשוף את המודחק, העבודה מתפקדת כממנטו מורי – מבקשת להזכיר לצופה את היותו בר גוף, בר חיים ובר תמותה. את הדימוי אפשר לאפיין בתור דימוי לעוס, מעובד, שמאבד את הממשיות שלו בעולם. העבודה מזמינה את הצופה להציץ ואף לגלול אל תוך נבכי הגוף המלאכותי, חי־מת, מוצג לראווה בתור ייצוג מיני מפתה, אך עקר מממשות.

תהליך העבודה על הפרויקט התחיל מציור שמן בשרני. טקסטורת התעלה היא ציור שמן שאותו סרקתי ויישמתי על התעלה הדיגיטלית. העבודה נוגעת בהיסטוריה ארוכה של צבע שמן כבשר, ציור כמחולל חיים. צבע השמן מתפקד כבשר, הציור כמעשה גופני שעובר דיגיטציה ומתנקז למבט מהפנט – מושך ומחליא כאחד.

את הסאונד יצרתי יחד עם חברי הטוב אלעד חמרה, גם הוא בוגר בצלאל. הסאונד מכיל צלילים גופניים שמבקשים להסתנכרן עם גופו של הצופה. במציאות שבה הצפת הדימויים הגופניים מעוותים את החוויה האנושית, ייצוג הגרוטסק מציע עוררות חושית מחודשת, כזו שמאתגרת את הדיסוציאציה הגופנית וקוראת לעוררות חושית מחודשת.

עתידות

אחרי הלימודים אשמח להמשיך ולפתח את הגוף השלישי, דרך עשיה אמנותית, כתיבה ומחקר. אני מתכננת להישאר בלונדון ולהמשיך ללימודי דוקטורט בתחומי האתיקה הדיגיטלית והאמנות. חשוב לי להמשיך לפעול ולאפשר מקום לעשייה האמנותית שלי לתפקד כמחקר מעשי ותיאורטי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נלי

    האם לינעם צימבליסטה יש קשר לזוכת פרס ישראל הידועה עופרה צימבליסטה? אשמח לדעת. תודה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden