כל מה שחשוב ויפה
מישר וטרקסלר, ״תמיס״ במוזיאון חיפה
מישר וטרקסלר, ״תמיס״ במוזיאון חיפה

הוואדי מספר את שעל ליבו: המעצבים האוסטרים מישר וטרקסלר במוזיאון חיפה

צמד המעצבים האוסטרים קתרינה מישר ותומס טרקסלר מציגים במוזיאון חיפה מיצב שחושף בפני הצופים את רחשי ליבו של הוואדי. כמו בפרויקטים קודמים, גם הפעם הם מצהירים באמצעות עבודתם שבני האדם והטבע - שווים הם

בצהרי יום קיץ חם של חודש יוני בחצר של מוזיאון חיפה, המעצבת האוסטרית קתרינה מישר, לבושה בבגדי עבודה, כורעת על ברכיה, רכונה מעל לוח לביד ומרוכזת בצביעתו. מישר והמעצב תומס טרקסלר, בן זוגה בחיים ושותפה לסטודיו העיצוב הווינאי מישר טרקסלר, הגיעו לארץ לשהות קצרה של מספר ימים לצורך עבודה על פרויקט שהוזמן מהם לתערוכה ואדי, שתיפתח בסוף השבוע.

את ״ואדי״ אצר ההיסטוריון וחוקר האדריכלות דן הנדל, וכפי שמעיד שמה היא מוקדשת לוואדיות מתוך תפיסה שמעבר להיותם תצורה גיאולוגית הידרולוגית, הם מהווים יקום מקביל, ובחיפה – גם מצב תודעתי. התערוכה רותמת את הממד המקומי־יחודי של הוואדיות בעיר, ומרחיבה דרכו את השיח והדיון במופעים השונים של הוואדי כעולם מקביל: באופן שבו הוא מעצב גיאולוגיות, משפיע על תופעות תשתיתיות, מגדיר גבולות תרבותיים ופסיכולוגיים ומאפשר התרחשויות טבעיות ואנושיות המטשטשות את גבולות ההתיישבות העירונית.

בתוך כך, ואדיות כתמה מקומית, אוניברסלית ומטפורית, פוגשת את מישר וטרקסלר כסוג של בינגו. היקום ועולם הטבע, מגוון ביולוגי ומערכת יחסי האדם איתם, שבים ומופיעים בפרויקטים שהם יוצרים ומעצבים בסטודיו שבבעלותם מאז תחילת דרכו – הן כמקורות השראה, והן כגילום של תפיסת עולם הומניסטית ודמוקרטית החותרת לשוויון.

העבודה שיצרו עבור התערוכה נושאת, ולא בכדי, את השם ״תמיס״, שמה של אלת הצדק היוונית, והיא חלק מפרויקט מתמשך שבמסגרתו הם מייצרים אווטארים כדרך לתת קול לאינטרסים של מערכות טבעיות בחתירה לשוויון. ככזו, לדברי הנדל, תמיס מייצגת שיח עכשווי הדן באתיקה סביבתית שתכליתה להגן על מערכות אקולוגיות ייחודיות על ידי הגדרתן כישויות חוקיות עם זכויות, בדומה לאופן שבו יש לתאגידים זכויות בבתי משפט.

תמיס. צילום הצבה: מ״ל

תמיס. צילום הצבה: מ״ל

״המערכת הסבוכה והמורכבת שבין האדם והטבע והחשש מעתידו או מאובדנו הם נושאים שקרובים לליבנו ויש לנו עניין מיוחד בהם״, מספר טרקסלר. ״באמצעות פרויקטים כמו תמיס ונוספים שעוסקים בתמות מסוג זה, אנחנו מנסים לתקשר את חשיבות הקיום והשימור של קשר ראוי ושוויוני בין האנושות לבין המערכות הטבעיות, על כל המגוון הביולוגי שהן מכילות״.

״תמיס היא עבודה רגשית, שמגלמת ממד מהותי ביותר מבחינתנו״, אומרת מישר. ״העיצובים שלנו מכוונים להצגת רעיונות, מצבים ותופעות שיניעו את הרגש, יעוררו עניין ושאלות ויגבירו מודעות. תגובות כאלה הן משמעותיות עבורנו כמי שמתרגמים רעיונות לאובייקטים או מיצבים, ומאמינים שלהיות מעצב פירושו לתקשר ולתווך; לחבר דברים שנתפסים ומקובעים בתודעה כנפרדים לחלוטין ולארוג אותם זה עם זה, ו/או להציע זווית מבט אחרת לקיים המוכר והידוע״.

לעצב תקשורת בתלת ממד

מישר וטרקסלר נפגשו בשנת 2003 כסטודנטים לתואר ראשון בעיצוב מוצר באוניברסיטת סנט פולטן באוסטריה, והמשיכו ללימודי תואר שני באקדמיה לעיצוב איינדהובן בהולנד. כבר מתחילת הלימודים, לדבריהם, הם הרבו לשתף פעולה בפרויקטים, והדיאלוג המוצלח שהתקיים ביניהם הביא אותם להקים סטודיו משותף בשנת 2009, שנה בלבד אחרי סיום לימודיהם.

את הדיאלוג הפורה הם ממשיכים לקיים בו כבר 14 שנים. הם מעצבים אוביקטים, רהיטים, מיצבים ועוד, ומשלבים טכניקות קראפט מסורתיות עם טכנולוגיות עכשוויות תוך שימת דגש על אקספרימנטליות, קונטקסט וחשיבה קונספטואלית. ״להציג את הטבע, לספר סיפור, להעלות שאלות ולייצר אווירה״ – הם מנסחים את הרעיונות העומדים בבסיס עשייתם באתר הסטודיו, שמאז הקמתו רשם לזכותו רזומה מרשים: השתתפות באירועי העיצוב הנחשבים בזירה הבינלאומית, זכייה בפרסים ובציונים לשבח, ועבודות שנכללות בתצוגות קבע של מוזיאונים בעלי שם ברחבי העולם.

קתרינה מישר: פרויקטים כאלה מעצימים את התודעה החשובה שכל אחד ואחד מאיתנו בני האדם הוא גם חלק מהטבע. היום, אם נוחת עלי יתוש מטריד אני בקונפליקט אם לסלק אותו בדרך שמרבית האנשים נוהגים לעשות זאת או לא, כי אני מרגישה שאנחנו שייכים לאותה מערכת

״האוביקטים והפרויקטים שאנחנו מעצבים הם אמצעים ליצירת תקשורת״, אומר טרקסלר, ״שבאמצעותם אנחנו יכולים לדבר על רעיונות או להוות נקודת מוצא לדיון. לתפיסתנו יש להם ערך פונקציונלי לכל דבר ועניין. ככאלה הם נותנים לנו חופש בדרך החשיבה והעיצוב, ולא פעם אנחנו אומרים שהעבודה שלנו היא לעצב תקשורת בתלת־ממד. בעיצוב הפרויקטים אנחנו משלבים עובדות, מידע ונתונים רלוונטיים, ומנסים להציג אותם באופן מוחשי וברור, שיהיו קלים להבנה רגשית ויחלחלו פנימה״.

כמי שחיים ונושמים את עשייתם על מלא, וכמי שבעת שהותם הקצרה בארץ עבדו על תמיס פיזית, 12 שעות ביום ללא לאות, לא מפתיע לשמוע שמה שמרתק אותם במיוחד הוא, לדבריהם, ״הנושאים והרעיונות שאנחנו עוסקים בהם. אנחנו מתעמקים בהם ומקדישים להם חשיבה רבה, באותה מידה ולפעמים אפילו יותר מעל התוצאה – העיצוב עצמו. הרבה מהפרויקטים שלנו הם מיצבים אינטראקטיביים, שנועדו להצגה במסגרות תרבותיות, כך שאנחנו תמיד סקרנים, ואפילו חוששים משהו, מתגובת הקהל – מאיך הוא יתקשר איתם ואיך הוא יגיב אליהם. התגובות הראשונות לפרויקט הן תמיד רגע מיוחד מבחינתנו״.

קתרינה מישר ותומס טרקסלר. צילום: דניאל גבהארט קואקק

קתרינה מישר ותומס טרקסלר. צילום: דניאל גבהארט קואקק

מהעבודה תמיס, המהווה עבודה מרכזית בתערוכה, יהיה אפשר להתרשם כבר מהכניסה לחלל שבו היא מוצגת. זוהי מעין אבן שעל פני שטחה מוקרן אווטאר שדמותו האנימטיבית מבוססת על חי וצומח שנמצאו באחד מוואדיות הכרמל. ה״אבן״ מעוצבת כקונסטרוקציית עץ גדולה למדי ומעוגלת קמעה, עטופה בלוחות לביד מחופים בחומר מליטה שמקורו באחד מוואדיות הכרמל.

מישר וטרקסלר נועצו עם מומחית לאקולוגיה לגבי מגוון החי והצומח שקיים בו, ועל בסיס זה דגמו מינים של חיות, צמחים, פטריות, מיקרובים ובקטריות, שאותם ערבבו עם חומרים נוספים ואבנים בגימורים שונים ליצירת החיפוי. פני האווטאר המוקרן על פני האבן נרקמו אף הם על בסיס מינים אלה, כשהם מייצרים כך סוג של קטלוג המציג מגוון ביולוגי מקומי־אותנטי.

כמייצג של הוואדיות על המכלול שקיים בהם, האווטאר מדבר אל הקהל בגוף ראשון רבים ושוטח בפניו את אשר על ליבות הוואדיות. הטקסטים, שנכתבו על ידי עיתונאית הסביבה נטע אחיטוב, מושתתים על תוכן שיחות שקיימה עם מישר וטרקסלר, והם מוקראים בשלוש שפות – עברית, אנגלית וערבית.

״היום, לראשונה מזה 500,000 שנים – כלומר, מאז שהתחלתם לאכלס את ביתנו, הר הכרמל – אנחנו בוחרים לדבר אליכם בשפתכם. עד היום דיברנו בשלל השפות שאנחנו דוברים – שפת המינרלים הדוממים, שפת המים המפכים, שפות הצמחים ובעלי החיים – אבל נוכחנו שלא די בכך. על כן, החלטנו לצאת בהצהרה משותפת בשפת בני האנוש… הסירו יוהרה, הפעילו ענווה, ראו בנו ישויות, הרעיפו עלינו זכויות, ובעיקר הניחו לנו להיות, רק להיות…״.

תומס טרקסלר: המערכת הסבוכה והמורכבת שבין האדם והטבע והחשש מעתידו או מאובדנו הם נושאים שקרובים לליבנו. אנחנו מנסים לתקשר את חשיבות הקיום והשימור של קשר ראוי ושוויוני בין האנושות לבין המערכות הטבעיות, על כל המגוון הביולוגי שהן מכילות

כך, תוך שהם משלבים פנייה אל הרגש עם אמירה נחושה המוכיחה את האנושות באי הבנה של משוואת ההדדיות שנדרשת בינה לבין הטבע, הטקסטים קוראים להגדרה מחודשת של יחסים אלה וליצירת אקולוגיות חדשות של אחדות וקיום. ״נכון לעכשיו, אנחנו עדיין כאן״, נאמר בהם עוד.

״הסלע שנוצר לפני 90 מיליון שנה וגם הפרפר שרק אתמול בקע, המים שזורמים פה עידנים וגם טיפות הגשם שאך נוצרו וכבר חלפו, השמיים הנצחיים וגם האדמה הגוועת. אבל אתם חוצבים, חופרים, מטים, כורתים, מייבשים, מרסקים, מפנים, בונים או מבייתים. אתם רואים בנו מכשול בדרך לקדמה או משאב אינסופי, כשלמעשה אנחנו הבסיס, הקיום והעתיד. אנחנו אחדות, אנחנו נדיבות, אנחנו חסד וחיוּת. אתם רשאים להצטרף או לחדול״.

שיוויון תפקידים במערכת האקולוגית

גוף העבודות של מישר וטרקסלר לאורך השנים כולל פרויקטים רבים השואבים מהטבע ומדברים על מערכת יחסים שוויונית עם האנושות. עבודה שנושאת מסרים דומים היא Embodied Nature, שיצרו השניים בשנת 2021 כפרויקט מוזמן עבור חברת היינות הצרפתית Maison Perrier Jouet. הם גיבשו את עיצובה כספרייה שבה הוצגו מעל ל־100 מינים שונים של חי וצומח בקנה מידה זהה, שנועד להדגיש את שוויון התפקידים במערכת האקולוגית. כשהצופים.ות התקרבו לעבודה, הם פגשו את עצמם במראה, אך מה שהשתקף בה לא היה אלא מגוון ביולוגי ששרטט את צלליתם.

״פרויקטים כאלה מעצימים את התודעה החשובה שכל אחד ואחד מאיתנו בני האדם הוא גם חלק מהטבע״, אומרת מישר ומוסיפה בחיוך, ״היום, אם נוחת עלי יתוש מטריד אני בקונפליקט אם לסלק אותו בדרך שמרבית האנשים נוהגים לעשות זאת או לא, כי אני מרגישה שאנחנו שייכים לאותה מערכת״.

Embodied Nature. צילומים: Maison Perrier Jouet

Embodied Nature. צילומים: Maison Perrier Jouet

Access במוזיאון העיצוב חולון. צילום: פרנצ׳סקו אלגרטו

Access במוזיאון העיצוב חולון. צילום: פרנצ׳סקו אלגרטו

״תמיס״ אינה העבודה הראשונה שמישר וטרקסלר מציגים בארץ. בשנת 2018 הם הוזמנו להשתתף בתערוכה ״ערכת הדרך: עיצוב עכשווי של חפצי טקס יהודיים״ שהתקיימה במוזיאון ישראל. העבודה שעיצבו עבורה היא ערכה חכמה להכנת מצות, הכוללת כוס מדידה מותאמת לכמות של המתכון, אביזר חיתוך, מערוך, סינר ושעון חול שהקצב שלו עומד על 18 דקות לדיוק זמן האפייה. קיפול הסינר הפך אותו לתיק לנשיאת קופסת הערכה, ששימשה גם כקערה, וידיות המערוך התפרקו והפכו לאביזרי חירור הבצק למניעת תפיחתו. כדי לחבור לסיפור פסח עד הסוף, אמצעי החירור עוצבו בדמות אדם רץ המהדהד את יציאתם החפוזה של בני ישראל ממצרים.

birds

שנה לאחר מכן הם השתתפו בתערוכה ״אי זוגי״ שהתקיימה במוזיאון העיצוב חולון, ובימים אלה הם שוב מתארחים בו, במסגרת התערוכה ״אוכל״. העבודה שמוצגת בה, Access, הוזמנה מהם לטובת תערוכה שעסקה בצורות שתייה והתקיימה בשנה שעברה במרכז תרבות באי מורנו בוונציה. עבורה הם עיצבו מערכת של שש כוסות המשלבות בסיס צבעוני אטום וחלק עליון מזכוכית, וכדרכם שילבו בעיצובה האסתטי נתוני מידע הנושאים מסרים, שתכליתם לעורר מודעות לבעיות קיומיות אוניברסליות.

״אופן שילוב החומרים מעמת את חוויית השתייה האישית עם מציאות קולקטיבית הנוגעת לזמינות מי שתייה נקיים באזורי עולם שונים״, הם מספרים. ״כל כוס מייצגת אזור אחר בעולם ומציגה את זמינות המים בו באחוזים. ככל שהבסיס גדול יותר כך גם זמינות מי השתייה הנקיים בו נמוכה ורחוקה מהנדרש. אנחנו נוהגים לקחת את זרימת המים מהברז כמובנת מאליה, אבל מן הראוי שנחשוב על חלקי עולם שבהם זה לא כך ונשתמש במים בצורה אחראית יותר״.

על רקע העיסוק המעמיק והמתעמק שלהם בטבע ובמשאבי היקום, רק מתבקש לשאול את מישר וטרקסלר איזו תמה מאתגרת נמצאת אצלם בקנה. התשובה שלהם מפתיעה ולא צפויה בעליל: ״היינו שמחים לעצב במה לריקוד או בלט עכשווי. זה משהו שלא נגענו בו אף פעם, והוא מעניין אותנו – לבחון את הקשר שמתקיים בין תנועת הגוף לבין החלל, והאם עיצוב יכול לתמוך בקשר כזה״.


ואדי
אוצר: דן הנדל
מוזיאון חיפה
פתיחה: 3.8; נעילה: 1.1

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden