כל מה שחשוב ויפה
כרמית גלילי. צילום: איריס דומני
כרמית גלילי. צילום: איריס דומני

מגלים אוצרות // כרמית גלילי

הרעיון לתערוכה הראשונה שאצרה כרמית גלילי נבע מהעיסוק של בנה, כשהיה בן 4, בביטוי ״חוזר חלילה״. התערוכה האחרונה שאצרה במגזין III יפו, ״בריקדות״, עוסקת בניסיון לערער על מבני הכוח, שכרוך תמיד גם בפעולת ערעור פנימית

הפעם הראשונה

לתערוכה הראשונה שאצרתי, ב־2012 בגלריה בנימין, קראו ״חוזר חלילה״ והיא עסקה בחזרתיות: במופעים של חזרתיות, באופנים שבהם היא באה לידי ביטוי, בחרדות ממנה, וגם ואולי בעיקר, במה שלא חוזר.

הרעיון לתערוכה היה של הבן שלי שהיה אז בן 4 וחזר מהגן עסוק בביטוי הזה, ״חוזר חלילה״. מתוך השיחה איתו בלט לי פתאום ה״חלילה״, הזה שלפני כן לא חשבתי עליו בכלל, זה הרי ביטוי. אבל למרות שהחלילה בביטוי הוא מלשון מחול, ולא החלילה של החס וחלילה, עדיין היה קשה שלא לחשוב על האלמנט החרדתי של החזרתיות, ועל השאלה מה מפחיד אותנו יותר, מה שחוזר או מה שלא.

קארין אליהו, ללא כותרת

קארין אליהו, ללא כותרת

מיכל הלפמן, מגפה. צילום: מ״ל

מיכל הלפמן, מגפה. צילום: מ״ל

שחר יהלום. צילום: מ״ל

שחר יהלום. צילום: מ״ל

לאוצרות הגעתי אחרי שנים בעולם עריכת הדין, מתוך תשוקה גדולה ואמונה בהשפעה שיכולה להיות לתרבות בכלל ולאמנות בפרט. למדתי במדרשה לאמנות בבית ברל, וגלעד מלצר שהיה מרצה שלי שידך ביני ובין דינה לוי ושאר האמנים המקסימים של גלריה בנימין שנתנו לי יד חופשית והזדמנות מרגשת.

בתערוכה השתתפו קארין אליהו, ניב בורנשטיין, שרון גלזברג, אורי דרומר, מיכל הלפמן, הדס חסיד, שחר יהלום, יעל יודקוביק, נעמה מילר, רבקה קוה, אנג׳לה קליין ואפרת קליפשטיין, כולם אמנים נפלאים שהייתי שמחה לעבוד איתם בכל רגע נתון. מרגש לראות שאחת מהאמניות היא שחר יהלום, שמציגה ב״בריקדות״, התערוכה הנוכחית שאצרתי במגזין III יפו.

התחנה האחרונה

התערוכה האחרונה שאצרתי, ״בריקדות״, נפתחה בחודש יוני האחרון במגזין III יפו, חלל לתצוגת אמנות שהוא שלוחת קבע של מגזין III, מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם, שוודיה, שאותו אני אוצרת ומנהלת מאז שהוקם ב־2018. דרך עבודות אמנות של אבשלום, גסטון צבי איצקוביץ, שחר יהלום וסאהר מיעארי, התערוכה עוסקת ביחסים שבין התנגדות לבנייה. 

למרות שבריקדות, זגוגיות מנופצות, שריפה והרס הם הדימויים הוויזואליים האסוציאטיביים שמעלה בנו מושג ההתנגדות, בפועל התנגדות קשורה בקשר הדוק לבנייה: החל מהצורך לבנות אותה בתוכנו ובעולם החיצוני, ועד לאופן שבו היא פועלת מול מבני הכוח. גם כשאנחנו פועלים כנגד מבני כוח אנחנו חלק מהם, ותנועת התנגדות חולקת עם מבני הכוח שיטות, חומרים וצורות, מתקיימת בשוליהם או משכפלת אותם בתוכה.

בריקדות, מגזין III. צילומים: נועם פריסמן

בריקדות, מגזין III. צילומים: נועם פריסמן

הניסיון לערער על מבני הכוח כרוך תמיד גם בפעולת ערעור פנימית. ההתנגדות לכוח דורשת התנגדות לכוח שמקונן בנו – היא מאתרת את עקבותיו בתוכה, ויוצאת נגדו בפעולות מתמשכות של בנייה והתחדשות. החודשים האחרונים והימים האחרונים במיוחד ממחישים את כל זה היטב.

העבודות בתערוכה עוסקות בהתנגדות כתהליך שיש לבנות אותו קודם כל באופן פנימי. גבס, קרטון, ברזל ובטון הופכים בעבודותיהם של אבשלום, איצקוביץ, יהלום ומיעארי למסמן כפול, הן של הדיכוי הן של ההתנגדות לו, ונבדק הגבול הדק והמתעתע בין שניהם.

מכל מלמדיי השכלתי

ב־2013 עבדתי כעוזרת אוצרת של רותי דירקטור שהייתה אז האוצרת הראשית של מוזיאון חיפה לאמנות. הצטרפתי לצוות האוצרות בשלב העבודה על התערוכה ״במעגלים אחרים. אאוטסיידרים, נאיביים, אוטודידקטים״, תערוכה קבוצתית שסיכמה מחקר רב שנים של רותי. התערוכה הביאה לראשונה לארץ, באורך פלא כמעט, עבודות של אמנים אאוטסיידרים מפורסמים שקשה לראות גם במקומות מרכזיים יותר בעולם, ביניהם אדולף וולפלי, הנרי דארג׳ר, אלואיז קורבז, קרלו זינלי, ביל טריילור, ויליאם הוקינס, וסם דויל, לצד אמנים נאיביים ועממים מישראל כמו גבריאל כהן, עפיה זכריה, שמשון למברגר ומשה אלנתן. 

דרך העבודה עם רותי דירקטור (בכלל) ועל התערוכה הזו בפרט, למדתי המון על מה שאנחנו אוהבים לקרוא לו ״שדה האמנות״: על המרכיבים שלו – אמנות, אמנים, מוסדות, אוצרים, קהל (רשימה חלקית בלבד); על מערכי הכוחות שבו – מי נכלל ומי קובע; על האופן שבו השדה תופס את עצמו, וגם על האופן שבו הוא נתפס על ידי מעגלים אחרים. העבודה על התערוכה, כמו גם התערוכה עצמה, לימדו אותי על תפקידו של המוזיאון בעידן הפוסט מודרניסטי ועל היחסים שלו עם אמנים מחד ועם הקהל מאידך.

על עבודה עם חלל למדתי מדיויד נוימן, יו״ר מגזין III, בעיקר בעבודה על התערוכה ״גברים שלא יכולים לשבת על סוסים״, תערוכת יחיד של הצייר טל ר., שהוצגה ב־במגזין III יפו ולאחר מכן במגזין III בשטוקהולם. בתערוכה הוצג ציור אחד בלבד, שממדיו הם 3.49×7.77 מטרים. תצוגה של עבודה בודדת בגודל כזה המחישה את היחס המשולש בין גוף הצופה – לעבודת אמנות – לחלל התצוגה, ואת ההשפעה שיש לחלל, למידות העבודה ולאופן התצוגה על התוכן שאנחנו צורכים.

בריקדות, מגזין III. צילומים: נועם פריסמן

בריקדות, מגזין III. צילומים: נועם פריסמן

birds

תערוכת החלומות

לפני שנה וחצי פתחנו את מגזין III יפו ספרים, חנות לספרי אמן מקומיים, היחידה מסוגה בארץ. התמיכה של מגזין III והקרן המשפחתית של רוברט וייל מאפשרת לנו לתמוך בקהילת האמנות המקומית ולחשוף את הקהל למבחר יוצא דופן של יותר מ־500 ספרי אמן מסוגים שונים, כש־80% מהתמורה עוברת ישירות לאמנים.ות. אנחנו מקיימים בחנות מפגשים והשקות, ובחזית החנות מוצגת הוויטרינה, שבה מוצגות עבודות אמנות של אמנים.ות מקומיים. 

אמנות וספרים הם שילוב מנצח: ספרי אמן מרחיבים את האפשרות שלנו לחוות אמנות, להתרשם ממנה ולהכיר אותה מקרוב. ספרי האמן נמכרים במחיר שווה לכל נפש ומאפשרים לכולם לרכוש אוביקט שהוא אמנות ולהנות ממנו בבית באופן אינטימי. חלק מהספרים הם אוביקטים אמנותיים ולצדם ספרים שהם סקירה עמוקה ורחבה של עבודת האמן. יש ספרים שמלווים פרויקט מסוים או תערוכה ויש ספרים שהם פרויקט עצמאי העומד בפני עצמו. עבור חלק מהאמנים.ות יצירת ספר אמן היא דרך פעולה, ועבור חלק זהו פרויקט חד פעמי.

החלום הנוכחי שלי הוא להפוך את החנות לניידת ולבקר עם ספרי האמן שמוצגים בה ברחבי הארץ, כדי לאפשר גם למי שלא מזדמן ליפו להנות מספרי אמן. שיתוף פעולה כזה כבר מתוכנן בצפון הארץ, ואני מקווה שיהיו עוד רבים.

בקרוב אצלך

בימים אלה אני עובדת על תכנית אירועים שתתלווה לתערוכה הנוכחית ותכלול הופעות מוסיקליות, הקרנות של סרטים ומפגשים עם אנשי קולנוע, אדריכלים ואקטיביסטים. התערוכה הבאה שלנו היא תערוכת יחיד של אמן שוודי בשם Jockum Nordström, ואני רק אצטט את מגזין ווג שכינה אותו ״הרוק סטאר של סצנת האמנות השוודית״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden