כל מה שחשוב ויפה
אורי יששכר, פסטיבל אסיף במרכז כלים. צילומים: קרן קרייזלר
אורי יששכר, פסטיבל אסיף במרכז כלים. צילומים: קרן קרייזלר

פסטיבל אסיף למחול: לחוות, להשתנות, לדמיין

בפסטיבל מחול שיתקיים השבוע במרכז כלים בבת ים יציגו כוריאוגרפים.ות צעירים עבודות שיצרו במהלך רזידנסי במקום - ביניהן כאלה בהשראת נאומים, תמהיל בין מחול אתיופי מסורתי למחול מזרחי ועכשווי, ועבודה השואלת איך אפשר לחיות יחד בישראל של היום

בבוקר באמצע השבוע במרכז ״כלים״ לכוריאוגרפיה, החלל המרכזי – מחסן צבאי שהוסב לסטודיו למחול במרוצת השנים – משתנה בכל רגע. לפרקים המרחב שטוף השמש מהווה רקע ניטרלי, מאפשר, לתנועות האיטיות והמהורהרות שאז מאיצות ומתפרצות של עידו גרינברג, רקדן ושחקן בוגר התואר השני מטעם האקדמיה למוזיקה ולדרמה בשוודיה. גרינברג עובד במרכז על הסולו החדש שלו, ״אחיזת עיניים״, יצירה הבוחנת את השפעתם של המסכים הרבים המלווים את חיינו בעידן הטכנולוגי על השפה התנועתית של כל אחד מאיתנו ועל ניסיונותינו לתקשר זה עם זה.

״בשורה התחתונה, גם כשאנחנו מקיימים אינטראקציה עם המסך, בסוף המטרה שלנו היא לפגוש את האחר״, הוא אומר. ״הכוריאוגרפיה נוצרה מתוך מחשבה על תנועות שנכנסו לרפרטואר האנושי שלנו לאורך התקדמות הטכנולוגיה: מתנועת היד המנתקת את הטלפון של פעם, עם המחוגה, ועד לתנועות המאפיינות את ימינו. עניין אותי לבדוק מה כוחן של התנועות האלה בהיעדר מסך, איך אני יכול לגלם את המסכים בגופי וכיצד הם משפיעים עלי בכל רגע נתון, גם כשהם לא נוכחים״.

שרון ולבסקי

שרון ולבסקי

אורי יששכר

אורי יששכר

בתום החזרה גרינברג ממהר לפנות את החלל, והבמה נהפכת בבת אחת לזירה פוליטית כשעולה הנערה השוודית פעילת האקלים גרטה תורנברג. ובכן, כמעט. מדובר ברקדנית, אמנית הפרפורמנס ואשת החינוך שרון ולבסקי, שמשננת משפטי מפתח מנאום איקוני של תורנברג עד שלפתע היא הופכת למצביאה ישראלית. היא מחייכת חיוך רך, אומרת מילות ניצחון אבל גופה גורר בתבוסתנות כמעט משעשעת פודיום גדול לאורך החלל עד שהיא שומטת אותו ואת עצמה, צונחת לרצפה.

״הרעיון לעבודה התפתח יום אחד כשצפיתי בסרטון ביוטיוב שבו ראיתי את אלכסנדרה אוקזיו קורטס (AOC) נואמת בקונגרס, בתגובה לכך שחבר קונגרס אחר כינה אותה ׳כלבה׳ על מדרגות הבית הלבן״, מספרת ולבסקי. ״לא הכרתי אותה וגם לא הייתה לי היכרות עם הפוליטיקה בארצות הברית, אבל זה היה סוחף ומרגש. לא האמנתי שכך פוליטיקה יכולה להיראות. הבנתי שהסאונד שלה מפעיל אותי. זה היה ב־2020, ומשם יצאתי לדרך ארוכה. הנחתי על הסאונד שלה תנועות שבניתי מהקשר אחר. בהמשך התהליך, כשכבר נכנסה מחשבה דרמטורגית, התחלתי לעבוד עם עוד נאומים״.

שרון ולבסקי: בשבילי, העבודה הזו היא אפשרות להביע את החוויה שלי כאזרחית בישראל, שהיא חוויה של היעדר משילות אותנטית והיעדר של נשים מנהיגות. היא מביעה את הרצון שלי לדמיין ולפנטז מציאות אחרת

בימים שבהם הסטטוס הדמוקרטי של המדינה הולך ונשחק, ולבסקי מבקשת להזכיר למתבוננים שגם מחול יכול להיות פוליטי, בעיקר משום שהגוף שמפעיל אותו הוא תמיד כזה. ״בשבילי, העבודה הזו היא אפשרות להביע את החוויה שלי כאזרחית בישראל, שהיא חוויה של היעדר משילות אותנטית והיעדר של נשים מנהיגות. היא מביעה את הרצון שלי לדמיין ולפנטז מציאות אחרת״.

גרינברג וולבסקי הם שניים מתוך שבעה יוצרים.ות שמשתתפים בפסטיבל ״אסיף״, שזו השנה השנייה לקיומו. הפסטיבל, שיפתח בסוף ספטמבר ונחנך בשנה שעברה על ידי מרכז ״כלים״ לכוריאוגרפיה, הוא נקודת הסיכום החגיגית של תכנית רזידנסי קיצית בת שלושה חודשים העונה לשם ״סיפתח״.

לצידם יעלו, בין היתר, גם ״הלך רוח״, עבודתה של הרקדנית והיוצרת סאומהון טגבה, שמבקשת לחקור תנועה הנובעת מבית החזה ששורשיה נעוצים בריקוד האתיופי המסורתי; ״מה יוליד יום״, יצירתה של גילי אינגלס שעוסקת בתהליכי פרידה ואבל, בשבריריות ובאנושיות של הגוף; ו״יאללה מרי כריסטמס״, עבודתו של הפרפורמר אורי יששכר שאותה הוא מגדיר כ״מכתב אהבה לחיים, למופע החי, לטירוף החושים״.

גופים מכל הרקעים והתרבויות

מגוון נקודות המבט הוא היבט חשוב של הפסטיבל ושיקול מהותי בבחירת היוצרים.ות המשתתפים.ות בו. איילה פרנקל, כוריאוגרפית, רקדנית והמנהלת האמנותית של מרכז ״כלים״, מסבירה שהגישות המגוונות לפרפורמנס ולמחול כפי שהן משתקפות בתוכניית הפסטיבל הן חלק מרכזי מהאג׳נדה שהיא מעוניינת לקדם.

״בגלל שמדובר ברזידנסי עם אופי ניסיוני, עודדתי את המשתתפים.ות להיפרד מהתצוגה הפרונטלית הקלאסית של מחול, מהרעיון שיש מקום אחד לכניסת וליציאת הקהל ומקום אחד שהוא הבמה. אורי יששכר, לדוגמה, נודד בכל המרכז. אני לא רוצה לעשות ספוילרים אבל אציין שבאיזשהו שלב אפילו המכונית שלו נכנסת לכאן. כל הגישה שלו למהו אקט פרפורמטיבי היא מרעננת ומעניינת. גם מבחינת מהות וטכניקה, הוא בוחר להתמקד בסגנון הווגינג, שמגיע מעולמות ההיפ הופ. לעומתו, עבודת הסולו של גילי אינגלס, שהיא רקדנית וכוריאוגרפית פעילה, היא משורטטת ומכוראגרפת, אך גם היא ניסתה לפתוח את המרחב ולחשוב עליו אחרת״.

איילה פרנקל. צילום: יאיר מיוחס

איילה פרנקל. צילום: יאיר מיוחס

מחקר כוריאוגרפי אחר, שהתחיל מתוך חקר של מסורת היסטורית ואישית, הוא של סאומהון טגבה, שלדבריה של פרנקל ״מביאה קול אחר שחשוב לי להשמיע במרכז ׳כלים׳. סאומהון היא רקדנית יוצאת דופן, אני מכירה אותה כפרפורמרית שהופיעה כחלק מהאנסמבל של הכוריאוגרפית אורלי פורטל בפסטיבל ׳נפגשות׳, שאותו אני מנהלת אמנותית. היא מעלה הרבה שאלות על חיבור בין העולמות; את חלקן היא אומרת ואחרות היא רוקדת״.

איילה פרנקל: אפילו הפרזנטציות שהם מתבקשים.ות לעשות לאורך התהליך שונות ממה שנהוג לדמיין במעמד כזה. הם מפדבקים אחד את השנייה, הכל באווירה שיתופית ונעימה. בעיני, זה חשוב שנוצר כאן מרחב קהילתי בתוך שדה ומדיום שהוא קשוח, בודד ולעיתים קרובות מאוד תחרותי

לצד מופעי הסולו, יעלו בפסטיבל גם עבודות קבוצתיות, ובהן ״עכשיו כולם ביחד״ שיצרו בשיתוף פעולה אורי גלסברג, רקדן וכוריאוגרף, וענבל אור־כהן, אמנית רב תחומית. השניים הם ממייסדי תנועת תרבות, תנועה חברתית המבקשת להשפיע על החברה הישראלית דרך תרבות ואמנות. ״אורי וענבל יוצרים בקולקטיב, מבנה שלא מאוד נפוץ בארץ״, אומרת פרנקל.

״כשאת נכנסת לחזרה שלהם את מבינה שהם באמת מקבלים החלטות יחד, לא מדובר ביחסי כוריאוגרף־רקדן קלאסיים שבהם בסופו של דבר הכוריאוגרף הוא מקבל ההחלטות. המשתתפים בעבודה הם חברי קומונה שחיים יחד, המבנים המשותפים הם חלק מהיומיום שלהם. העבודה שלהם מתעסקת בתלות וביחסים בתוך קבוצה, נושאים שפוגשים באופן רחב יותר את השאלות הרלוונטיות שאנחנו שואלים כיום בישראל על איך אפשר לחיות יחד״.

נשמע שיש כאן הכל מהכל. מה היה הקו האוצרותי שרצית לקדם?

״עבורי, כלים הוא מרכז שמתעסק בכוריאוגרפיה בצורה מורחבת. לכן זה הגיוני שתראי גם בפסטיבל הזה וגם בשלל תוכניות הלימוד והיצירה שלנו כל מיני פרשנויות למושג ׳כוריאוגרפיה׳ או ׳מחול׳. מופיעים ולומדים כאן כל מיני גופים מכל מיני רקעים ותרבויות.

אורי גלסברג וענבל אור־כהן

אורי גלסברג וענבל אור־כהן

מיכל פרידלנדר

מיכל פרידלנדר

״בפסטיבל הקרוב זה ניכר בעבודות כמו של פרופסור מיכל פרידלנדר, מוזיקולוגית וראש תחום המוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב שתציג עבודה הכוללת שירה נוצרית קלאסית, תיפוף ותנועה. מתרחשת כאן פרימה חזקה של מדיומים והמחיצות שכביכול ניצבות ביניהם, זה לגמרי המקום שבו ׳כלים׳ נמצא וגם מכוון אליו. לצד זאת, יש כאן מקום לעבודות תנועתיות שמהותן העמקה במחקר גופני, כמו המחקר שעידו (גרינברג) עושה בעבודה שלו״.

birds

במהלך חודשי השהות במרכז מקבל כל אחד מהיוצרים זמן סטודיו לחקור וליצור, ונקודות מפגש עם פרנקל, שמעניקה להם פידבק על ההתקדמות שלהם ועל התוצרים המתבשלים. בנוסף לפרנקל, השנה קיבלו המשתתפים.ות פידבק או ליווי חיצוני מנשות מקצוע כמו הדרמטורגית והיוצרת נטלי צוקרמן; הכוריאוגרפית תמי ליבוביץ׳, ראשת התוכנית החדשה של התוכנית הדו־שנתית לכוריאוגרפיה במרכז; והכוריאוגרפית והרקדנית הישראלית־אמריקאית נטע ירושלמי.

״הרזידנסי הוא ממש לב העניין״, אומרת פרנקל. ״זו מסגרת מאפשרת שנותנת מקום לתהליך ניסיוני ופתוח, לגיוון, להשהייה של מחשבות מקובעות על מה מחול צריך להיות ואיך הוא צריך להיראות. אפילו הפרזנטציות שהם מתבקשים.ות לעשות לאורך התהליך שונות ממה שנהוג לדמיין במעמד כזה. הם מפדבקים אחד את השנייה, הכל באווירה שיתופית ונעימה. בעיני, זה חשוב שנוצר כאן מרחב קהילתי בתוך שדה ומדיום שהוא קשוח, בודד ולעיתים קרובות מאוד תחרותי״.

האמנים המתקבלים לרזידנסי מוגדרים כ״יוצרים.ות בתחילת דרכם.ן״. מה זה אומר, יוצרים.ות בתחילת הדרך? איך את מקיימת את האבחנה? כי מההיכרות שלי את השדה, יש רקדנים וירטואוזים שצברו עשרות שעות במה אבל אין להם הרבה ניסיון כיוצרים אלא כמבצעים; ומצד שני, יש גם כוריאוגרפים עם הרבה מאוד דמיון ומעט ניסיון טכני. ובין לבין יש מנעד שלם ומעניין.

״זאת אבחנה מדויקת. כשפירסמנו את הקול הקורא עבור תוכנית השהות, החלטנו שהוא לא מיועד אך ורק עבור יצירות בבכורה. מה שעמד מאחורי ההחלטה הזו היא גישה בת־קיימא שבה אנחנו דוגלות, שמנסה להציע חלופה למערכת הכל כך יצרנית שנפוצה בשדה המחול בישראל. אני רוצה לאפשר לאמנים.ות להגיע לכאן עם הצעות, בין אם הן מגובשות או יותר ראשוניות. מצידנו, אנחנו חושבות מה את צריכה כאמנית ומנסות להבין מה אנחנו יכולות להעניק לך. אולי אני יכולה להציע לך התחלה חדשה לגמרי.

״בתור דוגמה, אני יכולה להצביע על עידו גרינברג. הוא אמנם יוצר צעיר אך הוא הגיש לכאן עבודה קיימת שהיו לה התחלה, אמצע וסוף, יצירה משויפת ומגובשת שהוא עבד עליה יותר משנה. עם זאת, הייתה לו סקרנות גדולה להיות כאן ולפתוח מחדש לגמרי את היצירה שלו, וזה מה שמשנה. מצד שני, יש לך את פרופסור פרידלנדר, גם היא יוצרת צעירה. לא בגיל, לא בידע העצום שלה, אבל כן בהתנסות כוריאוגרפית. היא הגישה הצעה חזקה ומרתקת וכאן היא קיבלה הזדמנות לצלול לעולמות הכוריאוגרפיה״.

סאומהון טגבה

סאומהון טגבה

את מדברת על גישה בת־קיימא, שזה נהדר, ולאור זאת אני רוצה רגע לתהות איתך: למה צריך עוד פסטיבל מחול בישראל? הרי כבר יש כל כך הרבה – הרמת מסך, אינטימדאנס, צוללן, בין שמיים לארץ, ריקודי חדר, תל אביב דאנס וכמובן פסטיבל הדגל של המרכז שלכן, פסטיבל ״כלים״. וזו אפילו לא רשימה מלאה.

״כשפרסמנו השנה את הקול הקורא לפסטיבל כלים במשותף עם הקול הקורא לתוכנית השהות שמסתכמת בפסטיבל אסיף, קיבלנו 120 הגשות. זה המון. שדה המחול המקומי פשוט ענה בתשובה חד־משמעית לשאלה שלך, הוא הצביע על כך שאנחנו צריכים וצריכות את המסגרת הזאת.

״אני נכנסתי לתפקידי כמנהלת אמנותית של המרכז ביוני 2021. זו הייתה כניסה לתוך מבנה פיזי אך גם רעיוני, ומההתחלה ניסיתי למפות מה קיים ומה חסר בשדה המחול בישראל. הרגשתי שמסגרת שתומכת ביצירה צעירה זה דבר שצריך וחסר בשדה שלנו, ושלנו יש את היכולת לפתח, להכיל ולתמוך בו כמרכז לכוריאוגרפיה. הצורך הזה גם הושמע לא אחת על ידי הסטודנטים שלנו בתוכנית הדו־שנתית לכוריאוגרפיה, שאיתם אני נפגשת לאורך הלימודים שלהם באופן קבוע, בדיוק כדי לשמוע מהם מה הם צריכים שלא קיים בשדה ואיך אנחנו, כמרכז כלים, יכולות להמשיך ולתמוך בהם.ן.

״מעבר לכך, יש את העניין של ההתמודדות הקונקרטית והכלכלית שהיא מציאות חייהם של כוריאוגרפים בישראל. כדי לקבל תמיכה כלכלית ממפעל הפיס, לדוגמה, יוצרי מחול צריכים להציג מספר מסוים של עבודות בכמות מסוימת של פסטיבלים ובמות. להרבה יוצרים צעירים זה מרגיש כמו מחסום, מעין חומה בלתי אפשרית שהם צריכים לטפס עליה. אז הנה, כאן יש במה מאפשרת גם עבורם״.

מה ההבדל בגישה וביחס שלך לעבודות שמוצגות בפסטיבל אסיף לעומת העבודות שעולות בפסטיבל כלים? את תופסת אותן אחרת מבחינה אמנותית ודרמטורגית, אם בכלל?

״המשתתפים.ות באסיף הם.ן יוצרים.ות בתחילת דרכם.ן, אז אני מציעה להם.ן מקום של מרחב, זמן ולמידה. מהבחינה הזו, אין לי רצון לסגור את העבודות שלהם.ן, לדייק ולשייף. לא נכנסתי איתם.ן לתדרים האלה. יש הרבה כוריאוגרפים בתחילת דרכם שהרעיונות שלהם לא מנוסחים עד הסוף, אבל יש להם מחשבה אסתטית וידע אינטואטיבי ופרפורמטיבי שהם צברו.

״כמנהלת אמנותית, אני לא רוצה לקבע אותם ולסגור את המחשבה שלהם, כי אם אעשה זאת אני רק אתרום לכך ששדה המחול המקומי ישאר באותו הלופ. למה לא לשמר את הטריות שלהם? הם דור העתיד, ומה שאנחנו עושות איתם עכשיו יחלחל הלאה. אנחנו מעניקות להם מקום מכבד ומפתח ככוריאוגרפים, ובה בעת זו גם הצעה עבור הקהל לגשת למחול וליצירה קצת אחרת, לחוות, להשתנות ולדמיין״.


פסטיבל אסיף לכוריאוגרפיה חדשה 
ניהול אמנותי: איילה פרנקל
20-22.9; מרכז כלים, יצחק נפחא פינת הקוממיות בת ים
כוריאוגרפים.ות: גילי אינגלס, סאומהון טגבה, עידו גרינברג, אורי יששכר, שרון ולבסקי, מיכל גרובר פרידלנדר, אורי גלסברג וענבל כהן אור

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden