כל מה שחשוב ויפה
טניה מרמולוחו בנסימה לנדאו. צילומים: אסקף
טניה מרמולוחו בנסימה לנדאו. צילומים: אסקף

אין יור פייס: דיוקנאות הנשים של האמנית טניה מרמלוחו

פורטפוליו Promotion: באמצעות פורטרטים גדולים של נשים, טניה מרמלוחו מזכירה את העובדה שאי אפשר להתכחש לנוכחותן יותר. במסגרת תערוכה קבוצתית בנסימה לנדאו היא מציגה שתיים מהעבודות, שהפכו לפופולריות הודות לדור המילניאלז

מציורי השמן של טניה מרמולוחו (Tania Marmolejo) ניבטים דיוקנאות גדולי ממדים של נשים, שתופסים את הבד כולו. הנשים, בעלות עיניים גדולות ומלאות הבעה, כמו מתבוננות אל הצופים ישירות ומספרות להם על המצב הנוכחי שבו הן נתונות.

שניים מהדיוקנאות מוצגים בימים אלה בתערוכה ״מתח גבוה 4״ בנסימה לנדאו (אוצרים: סוזן לנדאו וסטיב נסימה), הסבב הרביעי של תערוכת הדגל בגלריה שמבקשת לסמן אמנים.ות מבטיחים מרחבי העולם – רגע לפני שהם זוכים להכרה רחבה בעולם האמנות. לצדה של מרמלוחו מציגים עוד 11 אמנים ואמניות, ביניהם כאלה מארצות הברית, צרפת, גרמניה, קוריאה הדרומית והונג קונג.

מרמלוחו עצמה חיה ב־20 השנים האחרונות בניו יורק, אבל היא נולדה ברפובליקה הדומיניקנית לאב מקומי ולאמא שוודית. ״אני באה ממסורת מעורבת, מה שכנראה גורם לי היום להרגיש כמו זיקית – אני מרגישה בנוח בכל מקום שבו אני נמצאת״, היא מספרת בעת ביקור בארץ לרגל פתיחת התערוכה. ״גדלתי ברפובליקה הדומיניקנית באזור שהיה יחסית מגוון תרבותית, ובכל קיץ הייתי נוסעת לכמה חודשים לשוודיה – מקום שהוא כמעט ההפך הגמור.

״עוד מגיל צעיר נצרב בתודעה שלי ההבדל בין היחס לנשים בשני המקומות: ברפובליקה הדומיניקנית הייתי שומעת הרבה פעמים את זה שאני לא יכולה לעשות משהו בגלל שאני ילדה, ולעומת זאת בשוודיה זה אפילו לא עלה פעם אחת. נהייתי פמיניסטית בגיל קטן. הייתי עומדת על כסא בבית הספר ומחלקת הוראות לבנים. זה נהיה חלק משמעותי באישיות שלי. זה גם מה שגרם לי ׳לנפח׳ את הפנים של הנשים בציורים שלי. הן לא מאפשרות לצופה להתחמק מלהסתכל עליהן, אי אפשר להתכחש אליהן״.

את דרכה החלה מרמולוחו כמעצבת גרפית ומאיירת. בשנת 1998 קיבלה מלגה ללימודי איור בניו יורק ומאז היא חיה ועובדת שם. בהמשך למדה לתואר שני באיור ואמנות בבית הספר פרסונס בעיר, שאותו סיימה בשנת 2000. במשך למעלה מ־15 שנה עבדה כמאיירת ומעצבת במגזינים, בעיקר כאלה בתחום האופנה, וגם עיצבה דמויות עבור רשתות הטלוויזיה האמריקאיות MTV ,PBS ואחרות. היא יצרה איורים עבור חברות טקסטיל שהופיעו על ביגוד – בהתחלה על פיג׳מות לילדים ובהמשך גם על בגדי מעצבים שנמכרו ברשתות הגדולות ביותר כמו מייסיז.

במקביל, החלה בשנת 2005 ליצור אמנות ולהציג בגלריות – בניו יורק וברפובליקה הדומיניקנית. ״זה לקח הרבה שנים עד שיכולתי להגיד על עצמי שאני אמנית. אהבתי את העבודה כמעצבת ומאיירת ולמדתי ממנה הרבה, אבל בשלב מסויים החלטתי שאני משקיעה את כל כולי במה שהיה עד אז עבודת סוף השבוע שלי. ואם זה לא יילך – לפחות אדע שניסיתי״.

את תערוכת היחיד הראשונה שלה הציגה בשנת 2015 ברפובליקה הדומיניקנית, ובארצות הברית החלה להציג בשנת 2017. אבל רק במהלך תקופת הקורונה, היא מספרת – העסק התחיל להתפוצץ. ״אנשים בילו שעות אונליין והעבודות שלי הן כאלה ששמים אליהן לב בקלות, גם ברשת. דור המילניאלז, שהתחילו להיות אספני אמנות וגלריסטים – הם אלה שאחראיים לזה שהעבודות שלי זוכות להצלחה. גם תנועת MeToo# ומה שהיא יצרה השפיעה על הבאזז סביב העבודות שלי. בלי שהתכוונתי, הן הפכו לדוגמה. אנשים השתמשו בהן כדי להעביר מסרים והן קיבלו חיים משלהן״.

אנשים רואים בדמויות משהו שמשקף את הדרך שבה הם מרגישים בעצמם. מישהי שעוברת תקופה קשה תראה את הקושי שמשתקף מהדמות, ומישהי שמתרגשת תבחין בריגוש. זה בדיוק מה שרציתי שיקרה, שכל צופה בחדר תרגיש מהעבודה משהו אחר

דמויות הנשים שמציירת מרמולוחו הן לא פורטרטים של נשים ספציפיות. ״אני מייצרת כל דמות על בסיס רגש או זיכרון, ומתייחסת אליה כמו אל סנאפ־שוט בסצנה קולנועית, רגע לפני שהיא הולכת להגיד משהו. לרוב הן משקפות את האופן שבו אני מרגישה ביום הראשון של הציור. אני לא עושה סקיצות, אלא מציירת ישירות על הבד, וההבעות הן אקספרסיביות לחלוטין. לפעמים הן משתנות מעט תוך כדי הציור. יש פעמים שהדמות מתחילה כועסת אבל אז היא מרגישה לי כועסת מדי. הדמויות מפתיעות גם אותי, כמו שהן מפתיעות אחרים.

״שמתי לב שאנשים רואים בדמויות משהו שמשקף את הדרך שבה הם מרגישים בעצמם. מישהי שעוברת תקופה קשה תראה את הקושי שמשתקף מהדמות, ומישהי שמתרגשת תבחין בריגוש. זה בדיוק מה שרציתי שיקרה, שכל צופה בחדר תרגיש מהעבודה משהו אחר. זה מה שמרתק אותי באמנות״.

איך גברים מגיבים אליהן?

״אני מקבלת המון תגובות מגברים. חלקם אומרים שהם בכלל לא שמו לב שמדובר באישה והבחינו רק בהבעה, ברגש, בתחושה. חלק סיפרו שזה גרם להם לחשוב על נשים מרכזיות בחיים שלהם ולהתעמק במה שהן עוברות. יש בעבודות משהו שגורם לגברים להסתכל עליהן ללא ההבחנה המובהקת במגדר.

סוזן לנדאו, טניה מרמולוחו, סטיב נסימה. צילום: אסקף

סוזן לנדאו, טניה מרמולוחו, סטיב נסימה. צילום: אסקף

את מתכוונת להעביר באמצעותן מסר פמיניסטי?

״אני אהיה פמיניסטית כנראה עד יום מותי. אני לא אקטיביסטית או פעילה בתנועות, אבל באמצעות האמנות אני מדגישה את העבודה שאי אפשר להתעלם ממה שיש לנו להגיד. עולם האמנות לא צריך להיות מוכרע על ידי קבוצה של גברים לבנים, אמנות היא התרמומטר של האנושיות, והיא צריכה להביא לידי ביטוי את מה שהאנושות עוברת באותה התקופה.

״הרבה נשים מציגות היום באמצעות אמנות את היומיום שלהן. האמנות של נשים לא חייבת להיות מחאתית או ישירה, אלא פשוט להראות את מי שאנחנו, מה שהחבאנו במשך כל כך הרבה שנים״.

מה לגבי כל האירועים שלוקחים אותנו שנים אחורה, כמו לדוגמה הביטול של פסק הדין של רו נגד וייד?

״תהליכים כאלה לוקחים את העבודות למקומות חברתיים אפילו יותר. הן לפעמים תגובה למה שקורה. הביטול של רו נגד וייד הוא מפחיד מאוד עבור נשים וזה סוריאליסטי שאנחנו הולכים אחורה, אבל במקביל בדברים אחרים אנחנו גם הולכים קדימה״.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Tania Marmolejo (@tanitam)


בשנה שעברה יצרה מרמולוחו עבודה שבה דמות אישה שגוזרת את שיערה – עבודה שהגיבה ישירות לאירועי מחאת החיג׳אב באיראן (מחאת נשים שהוצתה מחדש בספטמבר 2022 וכללה אירועים רבים שבהם גזרו נשים את שיערן כאקט מחאתי). את העבודה היא הציגה בין השאר גם בתערוכת יחיד בדובאי בשנה שעברה. ״הייתי קצת לחוצה לגבי זה אבל הגלריה שבה הצגתי נתנה לי גב ואמרה לי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה. היו בתערוכה עוד שתי עבודות יחסית ישירות – באחת אישה עם חזה חשוף ובשנייה אישה מאגרפת את ידה. היה לי איזה חשש שזה יגרור תגובות מסוימות – אבל הם בעיקר היו סקרנים שם לגבי זה״.

״אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש לנו את האפשרות לראות אמנות שמגיעה מהקהילה הגאה, מאמנים שחורים, מאמניות נשים. גם האנשים שנמצאים בתפקידים בכירים בעולם האמנות הם כבר לא רק גברים לבנים. זה לא היה ככה תמיד, ולפעמים אנחנו שוכחים את זה. אני אסירת תודה להיות חלק מהתהליך הזה, ואני חושבת שאנחנו נמצאים באחת התקופות הכי כנות באמנות״.


מתח גבוה 4
אוצרים: סוזן לנדאו וסטיב נסימה
נסימה לנדאו, אחד העם 55, תל אביב
נעילה: 24.11

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. גבר

    גב. מרמולטו היקרה, עבודותייך מוזרות בלשון המעטה. מקווה שלנדאו לא תציג עבודות מוזרות במוזיאון אליו חזרה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden