מהאמנים לילדים: מערך ערכות היצירה של ת״א תרבות המחוגה

כבר כמעט שנתיים שמשמש ת״א תרבות המחוגה שבפלורנטין מרכז שמטפח ומייצר יוזמות עצמאיות של אמנים ואמניות. התא, פרויקט של המחלקה לאמנויות של עיריית תל־אביב-יפו, הושק במקביל לאחד נוסף בקרית המלאכה, ורגע לפני פרוץ המלחמה נוסף להם גם אח קטן (אבל גדול) ברחוב דה וינצ׳י.

בשלושת השבועות האחרונים קורה בו משהו אחר, אבל ברוח דומה, תחת השם ״עזרה ביצירה״: עשרות מתנדבים מגיעים מדי יום, בין השעות 10:00 בבוקר ל־20:00 בערב, ומכינים ערכות יצירה מושקעות לילדים בכל הארץ – כאלה שפונו מבתיהם או שנמצאים באזורי עימות ושוהים שעות רבות במרחבים המוגנים. עשרות ידיים של מתנדבים מבלות שעות על גבי שעות בגזירה, הדבקה, צביעה ואריזה, והכל מתנהל בסדר מופתי ובאווירה שקטה ונעימה, כזו שקצת משכיחה את הזוועות שמתחוללות בחוץ.

צילומים: יום עומר

עומר שיזף. צילום: יואב וינפלד

את ת״א תרבות המחוגה מנהל מאז פתיחתו עומר שיזף, אמן, אוצר, מורה ומעצב תאורה. יחד עם יואב וינפלד, שהכיר במהלך הלימודים של שניהם בתואר השני בבצלאל, הריץ במקביל בשנים האחרונות את ״אופנובנק״ – חלל תצוגה שעבר כמה לוקיישנים, ולאחרונה התמקם סופית בגלריה העירונית החדשה תער בגינת אלוף בצלות.

ב־7.10 היה שיזף בסין, במסגרת נסיעה של עשרה ימים לפרויקט של עיצוב תאורה. זה היה היום האחרון לנסיעה שלו, וכשחזר למחרת ארצה התחושה שהוא צריך לעשות משהו כבר היתה שם. ״אף פעם לא היה לי את הצורך ׳להתגייס׳, בתור אדם עם דעות מאוד אנטי־מלחמתיות״, הוא מספר. ״אבל כבר ביום שני לפנות בוקר התחלתי לארגן את הדברים, לבדוק שהם אפשריים ולכתוב לכמה אנשים שאולי ירצו לקחת בזה חלק. בשעה 11 בבוקר כבר היו פה אנשים שהתחילו לעבוד״.

אנחנו טובים במצבי לחץ. אני בא מעולם ההפקה, הייתי מעצב תאורה ובמה ובתיאטרון כל שעה היא יקרה. אי אפשר להתלבט, צריך לעבוד. כמוני, הרבה אנשים בעולם האמנות הם כאלה. אנחנו אנשים של הפקות

שיזף קיבל את אישורם של צלילית בן נבט, מנהלת המחלקה לאמנויות בעירייה ושל גיורא יהלום, מנהל אגף התרבות, להקים בת״א התרבות מרכז להכנה, אריזה ושילוח של ערכות יצירה לילדים. הדבר הראשון שייצרו היה דפי צביעה. לי ברבו, אמנית ובשוטף חברה בצוות ת״א תרבות קריית המלאכה, חילקה לאנשים דפים והנחתה להשתדל לא לצייר דימויים קשים מדי או כאלה שקשורים לבית. ״תוך יום יצאה החוברת הראשונה״, מספר שיזף, ״שהיו בה דפי צביעה שחלקם נעשו על ידי אמנים, חלקם על ידי סטודנטים וחלקם על ידי אנשים שאנחנו לא באמת יודעים מי הם. כל מי שהיה קיבל עיפרון ונכנס לחוברת״.

אחד הדגשים החשובים מההתחלה היה לשנע את הערכות לבד. ״התחלנו לפנות לכל מיני אנשים, לקבל אנשי קשר מחמ״לים אחרים בעיר. היה חשוב לנו לשנע את הערכות בעצמנו כי רצינו לדעת מי מקבל אותן, ולא לראות אותן אחר כך תקועות בלובי של מלון כמו ארגזים של בגדים שנערמים עכשיו בכל מיני מקומות. בתוך כל ערכה כזו יש 5-6 פעילויות יצירה, שתי חוברות צביעה וחומרים. היא יקרה גם בגלל הכסף שהיא עולה וגם בגלל הזמן של האמנים והמתנדבים שיצרו אותה״.

התקציב לכל המערך מגיע ברובו מהמחלקה לאמנויות של העירייה, שנענתה בצורה מהירה ותמכה בפרויקט, לצד תרומות נוספות שהתקבלו ממקומות שונים – מחברות גדולות, דרך מיזמי הייטק וכלה בחנויות עצמאיות קטנות לציוד אמנות. ״גם מחלקות אחרות בעירייה נרתמו. אגף קהילה דרום־מערב ארגנו לנו אוכל שמגיע מדי יום למתנדבים מאנשים פרטיים שמבשלים בנווה עופר ומבתי מאפה שונים, שגם מביאים אותו לכאן בעצמם״.

בסיס ששומר על האנשים

השדרה הארגונית של המקום התארגנה גם היא בצורה מהירה מאוד, ויחד עם שיזף עובדים עוד כ־15 שכל אחד יודע בדיוק את תפקידו בכוח. ״זה התחיל מהצוות של תאי התרבות, שרובם אמנים בעצמם. לי ברבו מנהלת איתי את כל המערך ואחראית על השינוע של הערכות לילדים ברחבי הארץ; דנה חרס אחראית על כל המתנדבים; אלכס הספר, שהוא הדפס שלנו בת״א תרבות, אמון יחד עם איילת בן דור ואריאל בראון על חדר הפרינט; וגם נועה מור, נועה יצחקי, רחל לויאן, מיקה חזן בלום, קמיע סמית, יעל בן כנען, זיו בשור, רחל בן דויד ועוד – כולם הפכו להיות חלק משמעותי מהעניין״.

עד כה יוצרו, נארזו ונשלחו מת״א תרבות המחוגה כמה אלפים של ערכות יצירה, בפורמטים שונים. בתוכן נמצאות פעילויות יצירה שונות שיצרו בהתנדבות אמניםות, מעצביםות, מאייריםות במהלך השבועות האלה, שהגיעו למקום ורצו לקחת חלק פעיל בפרויקט, בין השאר בעזרת הפסיליטיז שמספק המקום. ״המון אמנים פשוט הגיעו לעבוד פה ולייצר פעילויות משלהם: אדם יקותיאלי, אלי פטל, נעמה בר־אור, רותי דה פריס, קלון, דורין פרנקפורט ועוד. חמ״ל האיור שמונה כמה מאות מאיירים שיצרו חוברות צביעה פעלו פה חלק מהזמן. יש פה סדנת רשת שבנינו בדיוק לפני פרוץ המלחמה וזו הפעם הראשונה שאנחנו משמישים אותה, לדוגמה״.

״אנחנו טובים במצבי לחץ״, אומר שיזף. ״אני בא מעולם ההפקה, אני מעצב תאורה ובמה ובתיאטרון כל שעה היא יקרה. אי אפשר להתלבט, צריך לעבוד. כמוני, הרבה אנשים בעולם האמנות הם כאלה. אנחנו אנשים של הפקות. כשהייתי בסין חשבתי רק על לחזור לעבוד כבר בסטודיו, עכשיו אני יודע שאין לי שום דבר יותר טוב לעשות חוץ ממה שאנחנו עושים פה, וככה מרגישים גם רוב האמנים שמגיעים לעבוד פה״.

צילום: אבירן פז

צילום: רום ברנע

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

לצד אמנים ואמניות שבאים להתנדב, נוצרה בשבועות האלה במקום סוג של קהילה שבנויה מסוגים שונים של א.נשים שבאים לתת יד, בכל יום ובכל שעה. סטודנטים מבצלאל, בעלי ברים בפלורנטין, פנסיונריות, צעירים, מבוגרים, ילדים – כולם עובדים יחד, בשקט ובמסירות.

״זה נהיה בסיס שגם שומר על האנשים. בשבוע הראשון היו פה אנשים שהתפרקו, אני בעצמי הייתי בתוך התקף חרדה מתמשך, אבל בגלל שאני מורה וגם הודות לשאר התפקידים שלי באוצרות אני תמיד מרגיש שאני עושה גם קצת מנטורינג לאנשים צעירים שצריך רגע להחזיק אותם. זה בעיני גם התפקיד שלנו בתור המבוגרים יותר״.

לגבי התכניות להמשך אומר שיזף: ״עדיין יש התגייסות גדולה מאוד והמון אנשים שמבקשים ערכות, אבל במקביל יש גם הרבה אנשים שחזרו לעבוד ולהתחיל לחשוב גם על עצמם, שזה דבר מעולה. אנחנו עייפים אבל עדיין קיים הצורך ולכן אנחנו בינתיים ממשיכים, אני לא יודע עד מתי. אני חושב שלמוסד הזה, שגם ביומיום הוא מרכז לאמנים שמטרתו למלא את הצרכים שלהם, אין כרגע שום דבר טוב יותר וחשוב יותר לעשות״.