כל מה שחשוב ויפה
אורי בן ישי, כרזות של תקווה
אורי בן ישי, כרזות של תקווה

כרזות של תקווה: איור ישראלי אופטימי ומרים

פרויקט הכרזות של ״אסופה״ מפיץ מסרים חיוביים להעלאת המורל, ״בלי מחאה, בלי מחנות, בלי פוליטיקה, בלי ביקורת ובלי מסרים מדכאים״

כמו רבים, גם צוות העובדים של אסופה, ישב בשבוע הראשון וניסה להבין מה חנות של עיצוב ישראלי יכולה לעשות כדי להגיב למצב. ״חשבנו על כרזות המלחמה של פעם שהיו מעודדות את החיילים ומעלות את המורל״ מספר הבעלים, ליאור ימין. ״חשבנו של הפוסטרים שתלויים על לוחות המודעות, אלו שבדרך כלל משמשות להופעות, הצגות, פסטיבלים וכו׳, ושבגלל המלחמה הופסק הפירסום מהסוג הזה.

״חיברנו הכל ביחד והחלטנו לפנות למאיירים ולהזמין אותם לעצב כרזה להעלאת המורל ולמתן תקווה. כרזות עם מסר חיובי: בלי מחאה, בלי מחנות, בלי פוליטיקה, בלי ביקורת ובלי מסרים מדכאים, עם משפט משיר ישראלי שסביבו תעוצב הכרזה״.

דפוס בארי, שהיה בלב המתקפה בשבת האיומה של ה־7.10, הצטרף כשותף לפרויקט, ועשרת הכרזות הראשונות שנוצרו במסגרת פרויקט כרזות של תקווה נתלו ברחבי העיר. בעקבות הביקוש הודפסו הכרזות והן נמכרות ב־50 ש״ח לכרזה, כשהרווחים נתרמים למטה משפחות החטופים. שבעה מהמשתתפות והמשתתפים מספרים על מה שעומד מאחורי הכרזה והאיור שיצרו.


תמר ערמוני

יצירה תמיד הייתה חלק מחיי; מקום מפלט ודרך להביע ולהתבטא. האיור הזה, שיצרתי בימים הראשונים של המלחמה, מסמל את הרצון והשאיפה לראות את האור. ניסיתי להביא לידי ביטוי את האמונה האמיתית שגם אחרי ימים שחורים כאלה, נצליח לקום מתוך הקושי והכאב הבלתי נתפסים, לאסוף את השברים ואת הלב המדמם, ויחד לחבק ולהתאחד למען עתיד טוב יותר.

בחרתי להוסיף את הציטוט מהשיר ״יש בי אהבה״, שמבטא את המורכבות הישראלית הטבועה בכולנו; את העצב, שתמיד מתגנב לצד השמחה, הולך לצידה, במעין מתח תמידי ובלתי נסבל. אך המתח הזה הוא חלק מאיתנו. 

הכרזה מתמקדת ברצון ובכמיהה להיאחז בטוב, ולראות דווקא את האהבה האדירה ואת העם המדהים שפועל יחד. ״בין הבלבול לאסון, תדעו שיש פתרון, קוראים לזה אהבה״. הביחד הזה, הוא שיעזור לנו לצאת מכל קושי מחוזקים, למען עתיד טוב יותר. הלב שלנו אמנם עוד מדמם, ואולי אף פעם לא יחזור להיות שלם כפי שהיה, אבל מה שבטוח הוא שיש בנו אהבה; חזקה ועוצמתית. והיא תנצח.

תמר ערמוני

תמר ערמוני


קרן זכות

בתחילת המלחמה קפאתי והיה לי קשה ליצור. ישנן המון תחושות אשם בלהיות בעורף וכל הזמן רצון להיות באיזושהי עשייה שתורמת למצב. לא ראיתי לנכון ליצור, כי רציתי להתנדב, כמו עוד הרבה אנשים. בישלתי, אפיתי, אספתי מצרכים, ועדיין לא הצלחתי ליצור. בטח לא לאייר משהו בצבעוניות שכל כך עושה לי טוב, כי שוב הרגשתי אשמה לעסוק בדבר שעושה לי טוב… עד שהצלחתי לאייר איור ברוח המלחמה בצבעי שחור, לבן וצהוב. רק בהמשך חזרתי לאייר בצבע.

הקונספט מאחורי האיור הוא הרצון להביע אחדות, חיבור ותקווה, באמצעות סמלים שמאפיינים את העם, הארץ, המסורת והמדינה שלנו. חלק מהאלמנטים משויכים לעולם המסורתי, אבל באמצעות צבעים לא צפויים או קווים לא מדוייקים, רציתי לתת להם דווקא אינטרפרטציה קצת יותר מודרנית, כדי לסמל מבט אל ההווה והעתיד שלנו והאמונה שעתיד טוב יותר עוד לפנינו.

בחרתי את הקלאסיקה של עופרה חזה, ״חי״, שיר שהוא חלק מפסקול הילדות שלי. החלטתי להשתמש בפלטה צבעונית אופטימית, שעזרה לי ליצור מעין פאזל של אלמנטים מופשטים, שביחד מתחברים למשהו שלם ושמח, ממש כשם שהעם שלנו התאחד, בעת הקשה הזו. 

קרן זכות

קרן זכות


ענת גוטמן

הפרוייקט גרם לי ליצור כרזה עם מסר של תקווה בזמנים לא פשוטים. אני לא יודעת אם באותו הרגע חשתי תקווה, אבל הסחת הדעת היתה נחוצה לי מאוד.

חשבתי על ״שיר נבואי קוסמי עליז״ של יוני רכטר, שיש לו גם סאונד וגם מילים מאוד אופטימיות, ומסר של להמשיך הלאה. לקחתי השראה מכרזות מלחמה של פעם, רציתי להראות בכרזה את הדבר היפה שהתגלה לנו בעת המשבר, את הכוח של העם לקום ולחבור ולעזור, ביחד. זה מה שבעיני מסמל יותר מכל, שיש סיבה לתקווה.

ענת גוטמן

ענת גוטמן


אורי בן ישי

השיר ״חדוות המאבק״ שנכתב על ידי שאנן סטריט, ולהקת פול טראנק הלחינה וביצעה, הוא שיר נעים, חכם ויפה שאני נהנה להאזין לו בזמן האחרון כשאני צריך עידוד. המשפט שבחרתי מתוכו – ״…ולא אזנח ולא אזניח את חדוות המאבק, כי יש כחול אחרי הפיח ויש אוויר בין האבק…״ – הוא תמצית האופטימיות שאנחנו צריכים כרגע. יש מאבק, אבל יש בו גם חדווה, ויש תקווה לעתיד טוב יותר ביום שאחרי. 

במידה מסוימת ישראל נמצאת בנקודה דומה לזו שבו היא הייתה ב־1948. אחרי תקופה ארוכה של פילוג ופירוק הערכים שלנו, ולאחר אירועי 7 באוקטובר הנוראים, מאז אנחנו גם מאוימים ביטחונית; נמצאים בשלב שבו חובת ההוכחה והבניה מחדש של המדינה הזו היא עלינו. ובאמת, עם ישראל במיטבו נרתם, נותן כתף, תחושת האחדות והסולידריות עלתה. אני מקווה מאוד שנראה את האחדות הזו גם ביום שאחריי.

מבחינתי, אין סמל מדוייק יותר לבניה של הארץ הזו מאשר חומה ומגדל. בחרתי לקחת תמונה שצולמה בשנת 1937 ובה רואים את הקמתו של מגדל השמירה בקיבוץ מסדה, ולייצר עליה איור באינטררפטציה מחודשת. הדמויות הוחלפו בדמויות המייצגות פלחי אוכלוסיה שונים במדינה הנפלאה שלנו, שיחד נאבקים בחדווה להקים משהו גדול מהם.

אורי בן ישי

אורי בן ישי


דורון ארצי

הפרויקט נגע בי מאוד, כי אין דבר יותר נחוץ בתקופה חשוכה זו מאשר תקווה. רציתי ליצור כרזה אופטימית ומרגשת, כזו שתאיר מעט את החושך. בחרתי לצטט מתוך השיר ״מוכרחים להמשיך לנגן״, שנכתב ברוח מלחמת יום הכיפורים, ומזכיר לכולנו שהמורשת שלנו והרוח שבנו חזקות מהכל.

התקליט באיור מתואר כקרקע קיבוצית, חיים פשוטים וטובים, טרקטורים שחורשים את השדות, מרבדי הכלניות ״דרום אדום״, רפת, חדר אוכל, מגדל מים ועוד. הם שממחישים יחד את השלווה שהייתה רגע לפני השבת השחורה של השבעה באוקטובר, ומצמיחים אמונה חזקה שהקיבוצים ״יחזרו לנגן״ בעתיד בדיוק באותו האופן.

ההתייחסות לזמן באה לידי ביטוי גם בבחירת דימוי הפטיפון הקלאסי, והעיצוב כולו שנעשה בהשראת כרזות מקום המדינה. הצבעוניות אופטימית ונאיבית, ומחזקת את המסר של התקווה בכרזה – שאת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

דורון ארצי

דורון ארצי


שני דרור

בשבעה באוקטובר בשעה 12:30 העולם שלי נשבר. קיבלנו בשורה שדרור אלטון, בן משפחה אהוב שלנו וחבר טוב, נהרג בקרב. דרור, לוחם בימ״מ, היה נשוי באושר לכליל ואבא לארז המתוק בן השמונה חודשים. העצב שטף כל פינה בגוף, ועדיין. העבודה בסטודיו פסקה וההשראה נצבעה שחור. 

 בוקר אחד קפצה לי לראש כלנית אדומה וניגשתי למחשב ולסטודיו, אל הזירה שפעם הייתה מקום המבטחים שלי. יצרתי בול ארץ ישראלי עם המון גאווה ועם מסר ברור שהיא עוד תשוב לפרוח, וגם אנחנו. את הבול הזה אני מקדישה לכליל, אשתו של דרור והאישה המופלאה ביותר שהכרתי, עם דמעות בעיניים והרבה אהבה. עוד תשובי לפרוח אהובה שלי. 

שני דרור

שני דרור


טליה חדד

על הבחירה במילות הפסוק מן המזמור, כתב אביתר בנאי: ״השם ׳לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר׳ הוא מתוך פרק קל״ט בתהילים. דוד המלך, שכתב את ספר השירה העתיק הנ״ל, היה לוחם ומשורר. שיריו מלאים מאבק בין כוחות אפלים לכוחות מאירים בנשמתו. מזמוריו של הספר הזה האירו לילות של שינוי ובדידות בדירת רווקים ברחוב דובנוב בתל אביב לפני שבע שנים כשהבנתי שאני מצטרף לקרב״.

עבורי, לביטוי הזה נוספת משמעות של תקווה בלתי מעורערת. כמה שידענו חושך וכאב בלתי נתפס, כך נדע אושר ושמחה צרופה, אהבת חינם ואור. כאדם מאמין אני יודעת שהקב״ה איתנו בכל רגע, אפילו כשיש תחושות של אפלה מוחלטת, הוא נמצא שם. לא תמיד אנו מבינים או מסוגלים לראות איך, אבל האור הזה נמצא שם תמיד ועתיד להתגלות ולהאיר, וכבר עכשיו אנו זוכים לראות את העוצמות שלנו כעם ישראל מאירות.

טליה חדד

טליה חדד

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. שרי

    איזה פרויקט נפלא. תודה על היוזמה ותודה למאיירים הנהדרים.

  2. שושי לרון

    אמנות זאת התרופה החזקה ביותר לנפש פצועה.
    עבודות מרגשות מאד. תודה ישר כח.

  3. עפרה

    ממש מוכשרים! ציורים יפים המעפילים תקווה לעולם טוב יותר

  4. הדס בכר

    פרויקט מקסים, איורים מרגשים ומדוייקים, תודה!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden