כל מה שחשוב ויפה
עומר געש, Mapping Bodies. צילומים: מ״ל
עומר געש, Mapping Bodies. צילומים: מ״ל

עומר געש // Mapping Bodies & NudeTexture

עומר געש עוסק בצילום של גוף האדם ויוצר באמצעותו קשרים והקשרים שונים באמצעות מיפוי הצורה האנושית. בתערוכה שהוא מציג בימים אלה בלונדון הוא מאתגר את התפיסה של הסוביקט האנושי והסביבה כישויות נפרדות

שנת 2020 החלה עם שינוי גדול במסלול היצירה שלי: עברתי ללונדון ללימודי תואר שני בעיצוב במחלקה לאמנות בגולדסמית׳. מאז נשארתי לגור בעיר, ובה אני ממשיך להרחיב את פעילותי דרך מקומות חדשים לצלם בהם ודוגמנים מכל העולם ליצור איתם. במשך שנים רבות אני מצלם את גוף האדם, תוך חיפוש לביטויים מפתיעים דרך חיבורים חדשים.

החשיפה לעיר והעושר התרבותי שבה היו מצע פורה למה שהוביל לתערוכת היחיד הראשונה שלי בלונדון. הכל קורה במקביל: גוף עבודות שצמח קיבל חשיפה ונוצר קשר עם בית הוצאה לאור בדיסלדורף, גרמניה, בשם Snap Collective, לאחר תהליך ארוך של שנה שכלל כתיבה, אוצרות, שיפור ודיוק עבודות ועד ההכנה לדפוס. את הספר עיצבתי בעצמי באמצעות הידע שלי כמעצב גרפי, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

הספר Mapping Bodies הוא גוף עבודות צילום שחוקר את היחסים בין גוף האדם לטבע; בין גוף לאדריכלות ומעשי ידי אדם; ובין גוף לגוף ״גופים סימביוטיים״ – התמקדות ברגעים שבהם גופים נפגשים כדי ליצור ישות חדשה. ביחד, המושגים האלה בונים נרטיב ששזור ביצירה שלי, תוך התמקדות בצורת האדם. העבודות מציעות חקירה של מערכות היחסים שלנו בינינו לבין אחרים, תוך בחינת ההרמוניה של גופנו והמרחבים שבהם אנחנו קיימים, ואת השינוי והרוחניות של גופנו הארצי.

את הדימויים של גוף האדם אני חוקר באמצעות המדיום של צילום דיגיטלי. אני עובד עם דוגמנים וגם עם גופי שלי. הגישה שלי היא קודם כל גישה אסתטית; אני תמיד בחיפוש אחר יופי בביטוי הבלתי צפוי של צורות. אני רואה בגוף כקומפוזיציה של חלקים בודדים שהופכים לדברים חיים עצמאיים, מפורקים לצורות ולא ליישות שלמה.

על ידי הצבת גופים שונים באותו חלל או חזרה על אותה דמות באמצעות מניפולציה דיגיטלית, אני יוצר טביעות של החלל, תוך שימוש בצורות גופניות כסימונים על מפה שמהדהדים את הטופוגרפיה של הנוף או הסביבה האדריכלית שלו

אני מנסה לייצר תחושה של סוריאליזם שיוצר השתקפות על המצב האנושי וחושף את הסמליות של הגוף. המודלים שלי הם לרוב ארכיטיפים או מוזות עם פנים נסתרות. הצילומים מספרים סיפורים על זמניים במקומות שמנסים להישאר נטולי שיוך גיאוגרפי – ארץ שאני יוצר כבמה חיה ליצירותיי. היצירות מביאות לידי ביטוי מצבים חלומיים סוריאליסטיים באמצעות קומפוזיציה דיגיטלית, המכוונת אינטראקציות בין הדוגמנים והסביבה שלהם.

בעברי יש ניסיון בעבודה עם מפות ותצלומי אוויר, לצד לימודי אדריכלות שמציעים לי נקודת מבט ייחודית ביצירת קומפוזיציות הצילום שלי. תחילה אני בוחן את האזור במבט־על, ולאחר הבנה של התוואי אני נכנס לעומק הפרטים כשאני מבחין בצמחייה, קמט בטון וזרימת החלל.

על ידי הצבת גופים שונים באותו חלל או חזרה על אותה דמות באמצעות מניפולציה דיגיטלית, אני יוצר טביעות של החלל, תוך שימוש בצורות גופניות כסימונים על מפה שמהדהדים את הטופוגרפיה של הנוף או הסביבה האדריכלית שלו. היכולות הפיזיות והשליטה המדהימה של הדוגמנים מאפשרות להם לעוות ולתמרן את גופם בדרכים שובבות ויוצאות דופן, תוך אינטראקציה אינטימית שאולי אפילו מתמזגת עם הסביבה שלהן. במקרים מסוימים הם משתלטים על כל השטח, והופכים גם למפה וגם לטריטוריה.

בסטודיו אני נוקט בגישה קלאסית יותר, ועובד עם הנושאים שלי במרחב חשוף שבו ההתמקדות היא בשיתוף הפעולה ביני לבין נושא הצילום. זהו מאמץ משותף שלי ושל הדוגמן.ית, והתוצאה היא מטמורפוזה של תנועה וצורה. מיפוי גופים היא כותרת שמתארת את התהליך האמנותי המורחב שלי, את תהליך החשיבה שלי כשאני ניגש לנושא של גוף האדם. מיפוי הצורה האנושית – בין אם מרחוק בחיק הטבע (ביחס למבנים אדריכליים), או בנקודת המפגש של שני גופים, כולם מבקשים מאיתנו להרהר על הגופניות והאנושיות שלנו.

birds

בתחילת דצמבר 2023 נפתחה בלונדון תערוכת היחיד שלי NudeTexture שאצרה תמרה אדמוני (עד ה־15.3). התערוכה ממשיכה את המחקר שלי את גוף האדם והקשרים שלי עם עצמי, עם גופים אחרים והסביבה. כל אחת משלוש עבודות הווידאו שמוצגות בחלל המרכזי של מועדון שורדיץ׳ לאמנויות (Shoreditch Art Club, London) מתמקדת בגוף בהקשר מובהק: טבע, אורבניות ותרבות.

יחד, היצירות יוצרות אווירה סוריאליסטית של דמויות ואלמנטים המשתלבים זה בזה, משתנים ומתמזגים זה בזה. מכיוון שהגבולות בין הצורות בסרטונים משתנים ומטשטשים כל הזמן, העבודה שואלת היכן מסתיים האדם ומתחיל ״האחר״. התערוכה כוללת מופע ריקוד בכוריאוגרפיה שיצרתי בעצמי, את השקת הספר Mapping Bodies, מכירת חולצות כחלק משיתוף פעולה עם מעצב האופנה Kyle Ho, די.ג׳ייז, בר משקאות ואזורי ישיבה.

כפי שכתבה בטקסט האוצרותי תמרה אדמוני, בהתאם לתיאוריות פוסט־הומניסטיות וטרנס־גופניות, NudeTexture מאתגר את התפיסה של הסוביקט האנושי והסביבה כישויות נפרדות, היררכיות. במקום זאת, הוא מציע שהאנושות, הטבע, הטכנולוגיה והתרבות מהווים צורות מאוחדות עם קשרים דינמיים – משחק גומלין נצחי שבו הם מתפתחים יחד ומשפיעים זה על זה. גוף האדם, בהקשר זה, נוזל, משתנה ללא הרף, פעיל ותגובתי. הוא קיים בתוך רשת של יחסים והסתבכויות בין בני אדם אחרים וגופים לא אנושיים.

גוף האדם, בהקשר זה, נוזל, משתנה ללא הרף, פעיל ותגובתי. הוא קיים בתוך רשת של יחסים והסתבכויות בין בני אדם אחרים וגופים לא אנושיים

מושג האחדות והשאיפה להרמוניה מגולמים באסתטיקה של היצירה. עבורי האסתטיקה משמשת ככלי להפעלת הצופה, מעוררת הזדהות, מחשבות ורגשות. אני משתמש בפרקטיקות כמו חזרה, שכפול וצבעים מרהיבים שמזכירים את אמנות הפופ, כדי להסתיר ואפילו למחוק את המודל האינדיבידואלי ולהפוך אותו לאוביקט או למוטיב. כאן, שיטות אלה מדגישות את הרעיונות בדבר אחדות, שוויון והתלות ההדדית שכל צורות החיים חולקות.

החזרה והשכפול מסדרים מחדש את הדמויות והאלמנטים בסרטון לטקסטורות. בתחילה, הם מופיעים כדוגמאות מופשטות, צבעוניות ומהפנטות, המפתות את הצופים להתעכב על העבודה כדי לחשוף את מרכיביהן. פורמט זה גם מאפשר לי להנגיש עירום במרחבים ציבוריים בצורה לא מעוררת. הדפוסים, המורכבים מתמונות וסרטונים חתוכים, מוצגים כיצירות אמנות.

עם זאת, אני רואה בעיני רוחי את הדפוסים האלה לא ככאלה שמוגבלים לחלל הגלריה, אלא משתרעים לחיי היומיום: כטפטים, אופנה, עיצוב הבית ועוד. בדרך זו אני שואף לחצות דיסציפלינות ולבטל את ההיררכיות בין אמנות ואומנות. השאיפה הזו משקפת את הרעיון הרחב יותר של NudeTexture, המזמין את הצופים לחשוב על גוף האדם, האמנות והסביבה מנקודות מבט חדשות, תוך אימוץ אפשרויות חדשות וטשטוש גבולות.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אורנה פרידמן

    בהקשר לתערוכתו של עומר געש,נראה לי שover שימוש בגוף הגברי כיום באומנות הפלסטית ובכלל לא שונה מהקונצפציה המקובלת כל כך המצביעה כמחאה על ניצול גוף העירום הנשי באומנות לאורך ההיסטוריה המוזיאלית.לאן פנינו ??? שימוש באבר המיני הדחוס והמחוץ על כריכת ספר אומנות יוקרתי היא ממש באנלית כיום וכל כך לעוסה..כאשר חד מיניות היא כל כך חלק מקובל באג'נדה החברתית כיום,לפחות בעולם המערבי בו חי האומן.ובכל זאת מאחלת הצלחת מירבית לתערוכה המושקעת דיגיטאלית ואקסלוסיבית בלונדון.שאפו

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden