כל מה שחשוב ויפה
יעל ברתנא, מתוך ״מלכה גרמניה״
יעל ברתנא, מתוך ״מלכה גרמניה״

יעל ברתנא תייצג את גרמניה בביאנלה בוונציה

פורטפוליו News: התערוכה ״סיפים״ בביתן הגרמני תעסוק בתרחישי הווה עבר ועתיד מזוויות אמנותיות שונות

יעל ברתנא נבחרה לייצג את גרמניה בביאנלה ה־60 של ונציה 2024, בתערוכה משותפת עם האמן ארסן מונדטאג. את התערוכה שכותרתה Thresholds (״סיפים״ או ״מצבי סף״) תאצור צ׳אגלה אילק. ברתנא (53) היא אמנית רב תחומית, יוצרת מולטימדיה, צילום, קולנוע ומיצב. מונדטאג (37) הוא אמן ואיש התיאטרון. התערוכה על פי התיאור המוקדם ״מספרת סיפור על ההיסטוריה והעתיד, מתוך עמדות אמנותיות שונות״.

בנוסף לביתן הגרמני בגני הביאנלה, שם יציגו ברתנא ומודטאג, תהיה לתערוכה שלוחה נוספת, בהשתתפות אמניות ואמנים נוספים, והיא תוצג בחלל עצמאי באי צ׳רטוזה, בלגונה של ונציה. בביתן הישראלי תציג השנה רות פתיר, וזו כבר פעם שנייה שברתנא נבחרת להציג כאמנית בינלאומית במקביל לעמיתה ישראלית. בפעם הקודמת ב־2011 ייצגה את פולין, במקביל לתערוכתה של סיגלית לנדאו בביתן הישראלי.

יעל ברתנא. צילום: אנדריאה רוזטי

יעל ברתנא. צילום: אנדריאה רוזטי

ברתנא, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל, החלה את הקריירה שלה בישראל, אך מזמן פרצה לזירה הבינלאומית. בעשורים האחרונים היא חיה בעיקר באמסטרדם ובברלין, ומגיעה לארץ לא מעט. היא התפרסמה בזכות הפקות מונומנטליות, מטלטלות ומשכנעות, שנשענות על הזרה ואנדרסטייטמנט.

ברתנא משתמשת באמנות לניתוח מנגנונים של מבני כוח בחברה. ביצירותיה היא בוראת עולמות מורכבים בעלי אסתטיקה מתוחכמת, שמייצרת מעין סדר והגיון פנימי, משונה ועוצמתי. עבודתה נעה על הגבול הדק שבין מציאות לדמיון, ומתעתעת בשפה הכמו־ריאליסטית, לא מצועצעת, שגורמת לעבודות להיתפס כמעט כתיעודיות.

ברתנא משתמשת באמנות לניתוח מנגנונים של מבני כוח בחברה. ביצירותיה היא בוראת עולמות מורכבים בעלי אסתטיקה מתוחכמת, שמייצרת מעין סדר והגיון פנימי, משונה ועוצמתי

לאורך השנים ברתנא חוקרת נושאים כמו זהות לאומית ואישית, טראומה ועקירה, עוול וגורל, ויוצרת יקומים מקבילים, שבהם מתרחשים טקסים ונכתבות היסטוריות אלטרנטיביות. תמונת העולם שהיא מציבה שואבת ממקורות כמו ריאליזם סוציאליסטי, דימויי חלוציות ישראלית, כתות רוחניות, שמאניזם, זהויות חברתיות, מגדריות ופוליטיות מובחנות, לצד כאלה שמטושטשות בכוונה.

בשנת 2011 נבחרה לייצג את פולין בביאנלה בוונציה, עם טרילוגיית הסרטים המרשימה ״ואירופה תעמוד המומה״ (הידועה גם בכינוי ״הטרילוגיה הפולנית״). זו הייתה בחירה מפתיעה בעבודה ביקורתית ואירונית, שמציגה באופן פרובוקטיבי את פולין ״המתגעגעת ליהודיה״. היצירה נפתחת במעין הכאה על חטא והזמנה מופרכת לאוכלוסייה היהודית שהושמדה בשואה, לשוב לביתה שנגזל וחרב, ולמעשה לשנות את ההיסטוריה. בסרט ההמשך מתעוררת תתנועת התיישבות ״חומה ומגדל״ בזכות השיבה היהודית לפולין; ובסרט השלישי ״רצח״, מגיעה הקץ על האוטופיה המופרכת, הבדויה, שנבנתה לנגד עינינו.

יעל ברתנא, מתוך ״הקברנים״ ב״הקץ לנשק״

בעבודה שיצרה לפני כחמש שנים בארצות הברית ״הקץ לנשק״ העלתה סוגיה כאובה ומפלגת בזירה הציבורית האמריקנית, לצד הפנטזיה האוניברסלית (לכאורה) של שאיפה לשלום. בעבודה מוקדמת יותר, ״אינפרנו״, דימתה הקמה של בית המקדש בסאו פאולו, ברזיל, משם מגיע האוצר הראשי של הביאנלה השנה, אדריאנו פדרוסה. העבודה תיארה את הקמתו וחורבנו של המקדש, בהשראת כנסיה מגלומנית, היכל שלמה, שהקימה באותה עת הקהילה האוונגליסטית בעיר.

שיתוף הפעולה בין האוצרת ממוצא תורכי, ברתנא הישראלית ומונדטאג הגרמני, נשמע מבטיח ומסקרן. זוהי בחירה שמבטאת מעל לכל את היכולת של האמנות לשמש בעצמה יקום מקביל למציאות הכאובה והמסוכסכת של התקופה. הביאנלה בוונציה – שמתקיימת השנה בפעם ה־60, היא מרחב של דיפלומטיית תרבות, וככזו, כוחה והשפעתה מרחיקים הרבה מעבר לעולם האמנות.


יעל ברתנא, ארסן מונדטאג | סיפים
הביתן הגרמני, אוצרת: צ׳אגלה אילק (Çağla Ilk)
הביאנלה ה־60 בוונציה
זרים בכל מקום, 20 באפריל – 24 בנובמבר 2024

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden