כל מה שחשוב ויפה
תמר סימון, ללא בסיס במוזיאון פתח תקווה. צילום: יובל חי

תמר סימון: ״האמת״ הכי חשובה

תמר סימון מציגה במוזיאון פתח תקוה מעין ״קלסתרונים״, הכלאות של דמויות שונות בטכניקה עמלנית ומעוררת השתאות, שיצרה בעודה עובדת עם אטמי אוזניים כדי למנוע הסחות דעת

יובל: הי תמר, בוקר טוב. איך את בימים המורכבים האלו? מה שומר עלייך?

תמר: ימים לא פשוטים, אשקר אם אומר שאני לא שומעת חדשות כל כמה שעות. אין ממש שמירה, רק אחיזה באופטימית ואמונה שהמצב יחלוף בקרוב

יובל: אמן.

והנה בכל זאת, בתוך כל זה, ״ללא בסיס״, תערוכה חדשה ונפלאה שאצרה דניאל צדקה כהן במוזיאון פתח תקוה. ביקרתי בשבוע שעבר והצטערתי שלא היה לי יותר זמן להתעכב עוד על העבודות

תמר: תודה רבה, תבוא שוב

יובל: בטח. ועוד לפני שנדבר על מה את מציגה, זה קשור לפרט המידע שהתגלה לי, שאת מציירת (או רושמת?) את כל העבודות בחשיכה עם אטמי אזניים! זה תמיד ככה? או רק כשאת צריכה ממש התכווננות?

דמות גבר no 1

דמות גבר no 1. צילומים: מ״ל

דמות אשה no 2

דמות אשה no 2

דמות גבר no 2

דמות גבר no 2

דמות אשה no 1

דמות אשה no 1

דמות אשה

דמות אשה

תמר: התגלה לך נכון, אבל לא לגמרי. בבית או בסטודיו אני עובדת עם וילונות סגורים ועם אטמי אוזניים בגלל שכל דבר קטן עלול להסיח את דעתי, וגם אני אוהבת את תחושת הניתוק וההישארות נטו עם מה שאני עושה באותו הרגע, אבל אני מדליקה אור בחדר

יובל: מעניין. אז בואי נדבר על התערוכה, שכוללת רישומי דיוקן ושלוש סצנות תיאטרליות – בעט כדורי, בעיפרון אדום ובצבעי פנדה. מיהם האנשים שאת רושמת?

תמר: התערוכה בנויה משתי סדרות, עשרה רישומי דיוקנאות וארבעה רישומי הסצנות התיאטרליות. הדמויות הם שחקני קולנוע כמו ליב אולמן (האשה הצועקת בשתי עבודות), ספר שחור לבן שמצאתי בחנות בניו יורק כשביקרתי את אחותי בזמן המלחמה, ספרי תאטרון שיקספירי גרמני שמצאתי בנסיך הקטן בתל אביב, ודמויות מתוך ספרי צילום עירום ותולדות האמנות

יובל: את יודעת להגיד מה מושך אותך בדמויות שאת בוחרת? ואם אני מבין נכון את עושה הכלאות, זה לא רישומים 1:1

בחלום אני עומדת מתחת מסגרת של דלת ללא דלת וללא חללים וניגשת אלי אישה מאחורנית שאני לא רואה את פרצופה ואומרת לי בצורה מאוד ברורה ומהדהדת You have No Ground

תמר: אני לא יודעת ממש להגיד… מה שקורה שתוך כדי דפדוף והתבוננות בספר קופץ איזה דימוי ותופס את עיניי ללא תכנון מראש וידיעה למיקומו. לגבי הדיוקנאות, אלו הן סוג של ״יצירי כלאיים״, דמות שבנויה מכמה פרצופים שונים בחלקם מפסלים ודיוקן עצמי

יובל: דניאל האוצרת כתבה בטקסט שלה שליקוט הדמויות של מדמה את מנועי החיפוש הווירטואליים, המתחקה אחר כוונת המשתמש. זה דימוי מעניין ואני תוהה איך הוא מתחבר מבחינתך אלייך וגם אל שם התערוכה, ללא בסיס

תמר: אנשים היום מחפשים תשובות דרך מנועי חיפוש וירטואליים, ומנועי החיפוש האלה מובילים אותם לתוצאות שהן לא בהכרח האמת. כך גם הדמיות הן לא אמיתות ומלאכותיות. המבט של הדמות מומצא, אני מייצרת אותו.

שם התערוכה מגיע מתוך חלום שחלמתי: בחלום אני עומדת מתחת מסגרת של דלת ללא דלת וללא חללים וניגשת אלי אישה מאחורנית שאני לא רואה את פרצופה ואומרת לי בצורה מאוד ברורה ומהדהדת You have No Ground. באותו הרגע מאוד נפגעתי ממה שהיא אומרת וממשיכה להגיד לי, וכשהתעוררתי הבנתי שזה השם של התערוכה

תמר סימון. צילום: מ״ל

תמר סימון. צילום: מ״ל

ללא כותרת

ללא כותרת

ללא כותרת

ללא כותרת

no ground

no ground

birds

יובל: עד כמה אמת חשובה לך? יש כזה דבר בכלל? באמנות?

תמר: הכי חשוב לדעתי. כן.

בדיוק חשבתי על השאלה הזאת לעצמי היום, על ״האמת״. בהרגשתי זה חשוב, אפשר להבחין בזה, אבל מצד שני לכל אחד יש את האמת שלו שלא נראית לעיני כולם. יש כאלה שהאמת תדבר אליהם, יש כאלה שלא – בהקשר הכללי ובאמנות בפרט.

מבחינתי אני אמנע מלהראות או להציג עבודה שלא מעבירה איזו אמת שאני חושבת ומרגישה. מה שקורה בעקבות זה, שהרבה עבודות מושלכות לפח

יובל: כלומר את לא מרוצה מהן וזורקת לפח. מעניין.

אז אני חייב לשאול בהקשר הזה – ואני בטוח שזו אחת השאלות ששואלים אותך הכי הרבה – כמה זמן לוקח לך כל עבודה? זה נראה תהליך ממש סיזיפי, עמלני. ובתערוכה בפתח תקוה גם הפורמט גדל, נכון?

תמר: כן, למדתי במדרשה וגם אצל דויד ניפו כמה שנים. וכן, בכל תקופה אני לומדת משהו חדש. היום אני יכולה לשים לב מה מפעיל אותי מבחוץ ומה יכול להניע אותי בפנים, וכמובן שהכל תלוי זמן וסביבה המשתנים כל הזמן. 

תערוכת היחיד שלי במוזאון פתח תקווה היא נקודת ציון חשובה ברצף משום ששם פעלתי קצת אחרת, היה לי זמן קצוב, רשמתי על משטחים גדולים את רישומי הסצנות התיאטרליות אחרי שזנחתי אותם לכמה שנים טובות בפעולה אינטנסיבית וסיזיפית לפרקים, המתפרשת על שטחים נרחבים המציבים אתגרים טכניים חדשים.

בתהליך רישום הפרצופים מורגשת, בתחושתי, העמקה בחיבור הפנימי הפיזי המאפשר קירוב לדימוי הנרשם, המגביר את תחושה האימות  (מלשון אמת) את  ״הדבר״ בסוף


תמר סימון | ללא בסיס
אוצרת: דניאל צדקה כהן
מוזיאון פתח תקווה, רח׳ ארלוזורוב 30
נעילה: 18.5

תמר סימון, ללא בסיס במוזיאון פתח תקווה. צילומים: יובל חי

תמר סימון, ללא בסיס במוזיאון פתח תקווה. צילומים: יובל חי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. tzvi ben aretz

    a fantastic exhibition the best right now at the p-t museum

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden