כל מה שחשוב ויפה
ניל כהן ו״האחים״, ״עוטף״. צילומים: מ״ל
ניל כהן ו״האחים״, ״עוטף״. צילומים: מ״ל

ניל כהן עיצב ״כאילו מישהו בקיבוץ שמצייר יפה הרים עיצוב לחולצה״ 

פרויקט המחווה של ניל כהן ו״האחים״ לישובי העוטף מפנה אל העתיד מבט אופטימי של גאווה אזרחית. כל הרווחים ממכירת החולצות יתרמו למרכזי חוסן לשיקום תושבי העוטף

יובל: הי ניל, מה קורה? איך עוברים עליך הימים המורכבים האלו? נראה שאתה מוצא את הדרך היצירתית שלך להמשיך וליצור ולעשות טוב

ניל: אתה יודע, מורכב, אבל איפשהו אנחנו עם חבול, אז כמה שזה אבסורדי כח החיים יוצר איזה שגרה מוזרה לצד השכול הנושא והטראומה שפקדה אותנו. וכן, העשייה והיצירה היא חד משמעית אמצעי התמודדות ודרך לשמור על בריאות הנפש

יובל: יפה. אז אנחנו פה לדבר על עוטף ♥ otef, שיתוף הפעולה שלך עם האחים, שקדם לו גם השת״פ הקודם סביב המחאה – במה שנראה מלפני עשור… ספר רגע איך בכלל נוצר החיבור ביניכם

ניל: נכון מאוד, אני והאחים מכירים די מתחילת הדרך שלהם, יצא לי לעצב להם כל מיני קטנות עוד בגלגול שלהם עם הקרפצ׳יו בר (איפה שאחר כך הייתה מסעדת הדוק). ככה שיש לנו היכרות וחברות ארוכת שנים, דבר שמאפשר דינמיקה נעימה ומכבדת.

חשבתי תחילה על הרעיון של לעשות ״רי־אישיו״, הוצאה מחדש לחולצות קיבוצים שמעולם לא עוצבו למותג שלי קון. ההשראה הייתה עטיפת האלבום שביר (אריק וקלפטר) שבה אריק אינשטיין לובש חולצה של קיבוץ ברור חיל. נורא רציתי לצטט את האסתטיקה הזאת עבור הקיבוצים והיישובים שנפגעו בשביעי. 

אחרי שהתחלתי לעצב הרגשתי שיש פה אירוע שיש לו יותר פוטנציאל מהנישתיות של קון, ומיד פניתי עם הרעיון ליותם מהאחים שעזר לדייק ולעגל את הקונספט והשפה. החלטנו לפנות לכל הקיבוצים והיישובים שעבורם עיצבנו כדי לקבל את ברכתם, במקביל עבדנו על האתר ומסגרת התוכן לפרויקט, בנינו צוות לכל האופרציה של התקשורת עם היישובים, הייצור והמימוש של המוצרים (דבר לא מבוטל בפני עצמו) והנה אנחנו כאן 🙂

יובל: נייס. לפני שנדבר על העיצובים, צריך רגע לפתוח פה שני טאבים – אחד עם כמה מילים עליך ועל קון, והשני השת״פ המעולה הקודם שלך עם האחים סביב המחאה, שעד היום אני לובש חולצות שקניתי בו

ניל: קודם כל איזה כיף שאתה לובש!

אז בוא נתחיל בקון, מדובר במותג ארס פואטי שעוסק במלאכת המיתוג, התדמית, תעמולה ומניפולציה צרכנית מעמדתי כמעצב ואמן אבל בעברי גם תעמולאי (צלם ומעצב בדו״צ) ואיש תעשיית הפרסום. לכן השם: CON – consent, consumption

יצרתי עבור עצמי מרחב שאני יכול להגיד בו מה שאני רוצה ובאיזה אמצעי שאני רוצה בלי כל השיקולים של מותג בר קיימא שרוצה לצמוח ולהגיע לקהלים כמה שיותר רחבים. כשהשקתי את המותג התגליין היה ״המותג שאיש לא חיכה לו״, כי אין פה אירוע עם הגיון כלכלי או אספירציות לכיבוש עולם האופנה. זה אני מדבר דרך מוצרים באמצעים חצי ברברים

יובל: חצי ברברים?

ניל: הרבה אמירות שאף מותג בר דעת לא היה יוצא איתם כדי לקדם מכירה, שיח שקוף עד טמטום. חסר נימוסים ואפילו מתריס לפרקים… כתבתי על השקיות שהם יוצרו באמצעים לא אתיים ושהן אינן מתכלות וגם שהן תוצרת יד גוי. יש פה עיסוק לא מבוטל במרכיבים של זהותי, ישראלי, יהודי, חייל לשעבר בדו״צ, איש פרסום מעצב וכו׳…

חשבתי תחילה על הרעיון של לעשות ״רי־אישיו״, הוצאה מחדש לחולצות קיבוצים שמעולם לא עוצבו. ההשראה הייתה עטיפת האלבום שביר (אריק וקלפטר) שבה אריק אינשטיין לובש חולצה של קיבוץ ברור חיל. נורא רציתי לצטט את האסתטיקה הזאת עבור הקיבוצים והיישובים שנפגעו בשביעי

אני כנראה מתפזר פה אבל בגדול זה המקום שלי לעסוק באופן לא אפולגטי בנושאים שמעניינים אותי ולדבר עליהם בסגנון ובווליום שמשמחים אותי. אני קצת מלגלג על השימוש בנרטיב סלקטיבי כדי למכור מוצרים ומשאיר לצרכן או לצופה להחליט איפה הוא ביחס לסיפור, מצהיר על המוצרים שהם ״ממותגים״

יובל: הבנתי. בוא נסגור את הטאב הזה וספר על שת״פ המחאה?

ניל: חולצות המחאה נולדו מהרצון של יותם להפיק חולצות מחאה. התחלנו לגלגל את הרעיון ואני חשבתי שיהיה יותר ערך להרים מזה סוג של יריד ולפנות למעצבים ישראלים כדי לקבל מספר פרספקטיבות ואמירות על המציאות הפוליטית בישראל. כך עשינו, פנינו ל־30 מעצבים וגם הוצאנו קול קורא. בפועל נבחרו 35 עיצובים ונמכרו למעלה מ־10,000 חולצות. בין המשתתפים היו, טרטקובר (שחגג 80 שבוע שעבר), יוסי למל, יעל ברתנא, להב הלוי, סני ארזי ועוווווד מלא מדהימים ומוכשרים.

לצערי כבר יש לנו סבב ב׳ מוכן עם רשימה לא פחות מפוארת של משתתפים, אבל אז הגיע השביעי באוקטובר וחייב אותנו להיערך מחדש

יובל: וואלה. אז אני אגיד שלצערי יש לי תחושה שסבב ב׳ עוד יגיע, אבל בוא לא נדבר על זה עכשיו ונחזור לקיבוצי העוטף. תן קצת דוגמאות, ספר על התהליך – איך בחרת מה תכלול כל חולצה, אימג׳, צבעוניות, קו גרפי וכן הלאה

ניל: מסכים איתך לגמרי לגבי סבב ב׳

ניל כהן. צילום: לירן גולדברג

ניל כהן. צילום: לירן גולדברג

ניל: לגבי הקיבוצים, כאמור יצאתי מחולצה של קיבוץ וכיוונתי לאסתטיקה מסויימת, בין עיצוב מודרניסטי של תחילת שנות ה־60 ועד ״העדר עיצוב״ כאילו איזה מישהו בקיבוץ שמצייר יפה הרים עיצוב לחולצה.

ברמת החלטות ניסיתי להישאר בסימבוליזם כמעט כללי של מה זה קיבוצים. נשענתי על פרסומים של אוטה וליש לקק״ל, שמואל כץ, האחים שמיר, ספרי מחקר של טרטקובר והרבה אפמרה שאני אוסף ומלקט מהעולם והרשת.

בחלק מהחולצות יש סמלים או מונומנטים מהקיבוץ כמו חדרי אוכל ומגדלי מים בעלי צורה מזוהה (לדוגמא רעים ועלומים). יש מקומות שממש עשיתי בוטלג ללוגו או יחידה קיימת עם שינויים מינורים כמו בחולצה של חולית שיוצאת מאיזה גלויה של קיבוץ אחר לחגיגות ה־30 שלהם, או נתיב העשרה שמתבסס על הלוגו של איגוד בתי המרגוע מסוף שנות ה־50

ניסינו ליצור פריט שיאפשר לאנשים להתגאות ביישובים והיה לנו חשוב לא לגעת באובדן בעיצובים עצמם (מרכיב שתמיד יהיה שם בקונטקסט ליישובים והקיבוצים). לכן גם בחרנו ללכת אל זכרון העבר כדי ליצור תמונת עתיד ותקווה

יובל: אז מעבר לכך שכל הרווחים נתרמים למרכזי חוסן לשיקום תושבי העוטף, אני חושב שהצלחתם ליצור משהו עם הפנים קדימה, עם אופטימיות, עם גאווה אזרחית, שזה דבר לא ברור מאליו בכלל ברגע הזה

ניל: בול, תמללת את זה ממש מדויק מבחינתי. ניסינו ליצור פריט שיאפשר לאנשים להתגאות ביישובים והיה לנו חשוב לא לגעת באובדן בעיצובים עצמם (מרכיב שתמיד יהיה שם בקונטקסט ליישובים והקיבוצים). לכן גם בחרנו ללכת אל זכרון העבר כדי ליצור תמונת עתיד ותקווה. אנחנו גם מוכרים סט גלויות שהקיבוצים הפיקו עבור עצמם לאורך השנים, כל התיעוד של מדגמנים נעשה על מצלמות פורמט בינוני ונשען על זכרון העבר

birds

יובל: אבל אתה יודע, זה טריקי – כי להיות נוסטלגי זה לא מספיק. אני חושב שהאתגר, בחולצות, זה לעשות משהו עכשווי שיש לו הבט נוסטלגי

ניל: אני לא מומחה לדבר, אני חושב ומרגיש שאופנה מכילה רמה של מעגליות, ניכוס ורפרור של מוטיבים מטרנדים מהעבר. לדוגמה, היום כשאני יוצא למרחב הציבורי אני פוגש אלמנטים פושעים משנות ה־80 וה־90 במה שאנשים לובשים (לטעמי עשורים מאתגרים ברמה האסתטית), מלא נוער עם משקפי זבוב כסופות עם עדשות מראה, כל אדם שלישי נראה כאילו עקרו אותו מהנוסע השמיני.

אני מרגיש כמו בומר אבל לפרקים אני מרגיש שאנשים יותר מונעים מהטרנד ולא ״מצו מצפונם״. אבל בעניין החולצות שלנו, זה דבר שקורה, יש תרבות חולצות וינטג׳ ממש חזקה גם ברמה האספנית אז לשם ניסינו לכוון

יובל: אם זה לא היה ברור אני חושב שהצלחתם… האתגר הגדול עכשיו הוא מה לבחור, לפחות יש פחות התלבטויות כי זה לא 30 כמו בסבב הקודם. 

מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

ניל: בהחלט היה ברור 🙂

רוצה להגיד לך תודה על השיחה, ומקווה שבהקדם נעסוק שוב בעיצוב שלא מנסה לסייע או לתמוך בשיקום הפצעים הלאומיים ושנזכה להנהגה ראויה וקצת שקט

יובל: הלוואי. ואמן


עוטף ♥ otef
מסעדת האחים x קון
כל הרווחים ממכירת החולצות יתרמו למרכזי חוסן לתמיכה ושיקום יישובי העוטף

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

2 תגובות על הכתבה

  1. קלרה

    סליחה, אני יודעת שהכוונה טובה והכל, אבל רק לי זה קצת מרגיש ניכוס תרבותי על ידי תל אביבים? קיבוצניקים לא ילכו עם חולצה של קיבוץ אחר כי זה מוזר. והסמלים המקוריים כל כך יפים, והגרפיקה הקיבוצית היא עולם שלם. מרגיש קצת כמו להיכנס לסירה שאתה לא מבין את הניואנסים שלה ולעשות יציאות שחלקן מוצלחות וחלקן בינוניות (בארי, נירים- נראה כמו עיצוב גנרי של חולצת קיץ מפוקס). הסמל המקורי של רעים לדוגמה, הוא מופתי.

  2. נעמה קמקר

    אז תכיר גם את שחף קמקר shahaf kamker והעיצוב שעשה בהתנדבות עבור קיבוץ צאלים.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden