כל מה שחשוב ויפה
ירדן תוסיה כהן ורועי ניק ב״בית״. צילומים: עופר אלדובי / סרטי יונייטד קינג
ירדן תוסיה כהן ורועי ניק ב״בית״. צילומים: עופר אלדובי / סרטי יונייטד קינג

״בית״: הרגשות צועקים - אבל אנחנו לא מרגישים אותם

סרטו החדש של בני פרדמן מגולל את סיפורם של זוג חרדי צעיר, אברך ומורה, שנוגס מתפוח המודרניזציה. הסרט מציף קונפליקטים שפוגשים רבים במגזר החרדי, אבל לא מצליח לגרום לנו להאמין לדמויות ולתהליכי קבלת ההחלטות שלהן

מכל הסיבות שבעולם – רציתי לאהוב את ״בית״, סרטו החדש של בני פרדמן. נתחיל מזה שהסרט מצולם בשכונה שיקרה לליבי והיא מסמלת את היישוב הישן בירושלים, לב ליבה של היהדות האורתודוקסית. נמשיך בזה שלאנדרדוג חרדי יש פוטנציאל גדול שאוהב אותו; ובעיקר, היות הסרט מבוסס על סיפור אמיתי וכואב, סיפורו האישי והקשה של היוצר, שיצא בשאלה אחרי ששילם מחירים כבדים לחברה החרדית, ובאותה נשימה, גם ובעיקר, בשל היותו סיפור שאין חרדי שאינו מכיר.

הסיפור של החלום ושברו, הפרט שנתקל לפעמים ואולי פעמים רבות מדי בחומה בצורה של הישן והמקובל בחברה שמגדירה אותו. לכן, כמה חבל שסרט שנעשה על חרדים, בנושאים מטרידים כמו אלו העולים ב״בית״ – נושאים שעשויים לגעת בכולם – עשוי באופן שחרדים אינם יכולים לצפות בו.

״בית״ מגולל את סיפורם של יאיר (רועי ניק) ונאוה (ירדן תוסיה כהן), זוג חרדי צעיר. כפי שמקובל בקרב זוגות חרדים צעירים – הוא אברך והיא מורה. כלפי חוץ, הדמויות מצליחות מאוד לשכנע. הן אמינות במראה שלהן ואמינות בתגובות שלהן. אלא שמהר נחשף הקונפליקט שמבליט את הפער ביניהם: נאוה, שגדלה בבית של גביר, שואפת לבית של תורה ואילו יאיר, שגדל בבית של תורה, שואף להיות גביר, כלומר, להתפרנס בכבוד, להיות טכנאי מחשבים ולפתוח חנות קטנה.

הקונפליקט הזה שפעמים רבות מתגלה ביום שאחרי סגירת השידוך, האירוסין והחתונה, יכול היה להיות בקע עוצמתי בשותפות הגורל והשאיפות המשותפות. אלא שהוא מופיע מהר מדי, אינו מבשיל לשיאו ופוגע באמינות הגיבורים באופן כמעט מיידי. כך, הקונפליקט שמוביל לחשיפת המאפיה האלימה של הקיצוניים חסרי הגבולות בשכונת גאולה בואכה מאה שערים, מקבע את דמותו של יאיר כלא אמינה.

זו יצירה שמסרבת להשתמש בפואטיות של השכונה העתיקה, בחינניות של בתי האבן הצפופים ובמה שיש לחברה החרדית שמתקיימת ומתגוררת בה להציע – חסדים, מצוות, פשטות ושמחה כמו נמחקו מהשכונה; ואילו הבריונים, הקיצוניים והאלימים – הופכים להיות דייריה המרכזיים

בהמשך פותח יאיר חנות ושנה אחרי כבר משנה את לבושו – משחור לבן לצבעוני ומודרני. אז מגיעה התביעה שלו מאשתו, נאוה, להשתנות – לחבוש פאה ארוכה וללבוש בגדים ססגוניים. נאוה מתרצה, כשלא ברור לנו למה מדמות ששואפת לבית של תורה היא בוחרת ״להתקלקל״.

בליבו של ״בית״ נמצאת ההתנגשות בין הישן לחדש, ובניגוד לסיפור גן עדן (למרות הקללה של האישה ״בעצב תלדי בנים״ שמהדהדת בסצנה האחרונה של הסרט), האישה היא זו שמתפתה לנגוס מעץ הדעת של המודרניזציה. היא אמנם עושה את זה בהתחלה בהיסוס, אך לבסוף נכנעת. מאידך, החנות הקטנה שבהתחלה מתקבלת בחשדנות מצד הוועד הרוחני והשכונתי, מצליחה ומתרחבת לחנות גדולה בשם HOME. השימוש בלועזית מהווה סימון מובהק למעבר בין הבית היהודי לבית המודרני שבו הטכנולוגיה הופכת למהות הכל.

יאיר מצליח למכור בחנות החדשה ״נגנים כשרים״ ומושך אליו לקוחות רבים. אלא שהמצב הולך ומתדרדר כשהמשגיח מתחיל להבין את חדירת הטכנולוגיה החדשה לתוך השכונה הסגורה ומתנגד לנגנים. ככל שההתנגדות גוברת היא מייצרת סנסציות אלימות והוועד מתגלה כמושחת ואלים. על אף זאת, יאיר, שבהתחלה שיתף פעולה עם הכללים בשכונה, מסרב להיכנע לאיומים ולסחטנות.

עולם שנהנה מגיבורים סובלים

העולם של ״בית״ הוא עולם שנהנה מגיבורים סובלים. נאוה (מפגן משחק נפלא של תוסיה כהן), מתחילה כדמות מדויקת, אך הבימוי לא מצליח להחזיק אותה ככזאת. מאמצע הסרט, היא הולכת ומתפוררת מאמינותה, כשלא ברור אם היא קדושה מעונה או קורבן.

יאיר (רועי ניק, זוכה פרס השחקן הראשי הטוב ביותר בפרס אופיר האחרון) מצטייר בדיוק כמו תוקפיו – כדמות שרוצה בעיקר להחליט ולשלוט. הוא לא מייצר דיאלוג ואוטם את ליבו להפצרות אשתו, באופן שלמרות האינטימיות שנוצרת ביניהם, הצהרות האהבה באינטימיות הזאת לא משכנעות ונשמעות כמניפולציה. מעל הכל, במכלול התרחישים, באופן לא הגיוני, חסר בליבו של יאיר הפחד – הדאגה לאשתו והדאגה לבנו.

״בית״ הוא סרט שעשוי לתעתע. מצד אחד, ה״בית״ ממוקם בשכונת גאולה, והסיפור מתחקה באופן גיאוגרפי ואותנטי אחרי התנועה בשכונה השוקקת הזו, לרבות כמה שוטים יפים שפלא שהצליחו להעמיד מצלמה ולצלם בכיכר השבת. ניכר שהיוצר מכיר את השכונה המתוארת מבפנים, אבל ספק אם הוא אוהב אותה. זו יצירה שמסרבת להשתמש בפואטיות של השכונה העתיקה, בחינניות של בתי האבן הצפופים ובמה שיש לחברה החרדית שמתקיימת ומתגוררת בה להציע – חסדים, מצוות, פשטות ושמחה כמו נמחקו מהשכונה; ואילו הבריונים, הקיצוניים והאלימים – הופכים להיות דייריה המרכזיים.

ליאיר ונאוה אין חלונות ואין שכנים. הם נעים בטווח קטן מאוד, וכשם שאדם קרוב אצל עצמו, המצלמה קרובה אצל עצמה. הסטטיות שמאפיינת חלקים ניכרים מהסרט סובלת מתלות בפורענות של הקיצוניים, בהפגנות ובשריפות. זו נחווית כגימיק כשבמקום קצב דרמטי טעון יש את מי שמסומנים כ״רעים״ מוחלטים ובמקום ה״טוב״ – הגיבור מסומן כ״צודק״. אך הצודק נע בין מזוכיזם לסדיזם כלפי אשתו וכלפי עצמו, באופן לא משכנע.

יש בסרט כמה רגעים שבהם הדמויות יוצאות מהוואקום שבו הן כלואות. רגע מעניין כזה הוא כשאחותו של יאיר מתלבטת ביום אירוסיה לגבי השידוך וממררת בבכי. זהו רגע אותנטי ונוגע ללב, אבל הוא מגיע מבחוץ, וגם בו תגובת הגיבורים ממוכננת.

מבחינה אסתטית, הארט של הלוקיישנים מרגיש לעיתים מלאכותי, וכך גם עבודת ההדבקה של הפיאות. הסרט כמו ממהר ומדלג על ניואנסים שהם חלק מהשפה של העולם החרדי ונראה שהוא שם דגש על אלימות ומחליף סקס באהבה. הוא קורא לפתיחות וקבלה, עם דמות נעולה, שבשלב מסוים מעייפת את צופיה.

birds

הסרט מציף קונפליקטים שפוגשים רבים במגזר החרדי, כמו האם להישאר בין כתלי הכולל או לצאת לעבוד; האם להישמע לקוד הלבוש המקובל או לבחור בטעם אישי. הוא מציף את הפולשנות והכוחנות של בריוני השכונה, כשפעמים רבות הקהילה שולטת על חייהם של הפרטים בתוך ביתם, ובפעמים אחרות משליטה טרור באמצעות ״קיצוניים״ משולי החברה.

מעבר לכך, המודל של האישה, הרעיה והאם כבית (עקרת הבית – עיקר הבית, אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וכו׳), מרתק ופותח פוטנציאל לאין סוף מעמקים. כך, כמעט כל רסיס של מידע בסיפור של ״בית״ הוא בעל היתכנות פוטנציאלית לחומר נפץ קולנועי, אך אלו מתפספסים והפוקוס נלכד במקומות שבהם הרגשות צועקים – אבל אנחנו לא מרגישים אותם.

״איש ואישה זכו, שכינה ביניהם, לא זכו, אש אוכלתן״, כך דרש רבי עקיבא. בסרט ״בית״ נעדרת שכינה ואלוהים לא מעניין את גיבוריו ולא מוזכר בסרט אפילו פעם אחת, גם לא על ידי הקיצוניים הקנאים לתורתו. אף אחד לא פונה אליו: לא הגיבורים, לא הרבנים ובטח שלא אנחנו. הגאולה, כמו השכונה בסרט – היא גאולה בלי שמיים.


בית
בימוי: בני פרדמן
111 דקות; ישראל, 2023
3 כוכבים

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden