כל מה שחשוב ויפה
שרה מיטל בנימיני. צילום: אנדריי טרסוב
שרה מיטל בנימיני. צילום: אנדריי טרסוב

מי ורדים: פורטרט דורי של התבגרות ישראלית

14 שנים לאחר שעזבה לניו יורק, הבמאית והאמנית שרה מיטל בנימיני חוזרת לישראל ופותחת בסינמטק תל אביב תערוכה חדשה, עם פורטרטים שצילמה במהלך עבודתה כמלהקת של ״נון־אקטורים״

יובל: הי שרה, מה שלומך? איך את בתקופה המורכבת הזאת שאנחנו נמצאים בה?

שרה: נעים מאוד (: אני בסדר, כמה שאפשר… חזרתי לארץ לפני כמה שבועות ושמחה להיות בבית לפחות

יובל: אחרי כמה זמן?

שרה: 14 שנה

יובל: וואו. זכרתי שזה הרבה אבל לא עד כדי כך. באני יודע שזה חיים שלמים, אבל ספרי רגע בכמה שורות על עצמך, ואחרי זה עוד נחזור לזה כשנדבר על התערוכה, אבל בכל זאת לטובת מי שלא מכיר.ה

שרה: גם אני לא! בכלל לא זוכרת לאן הלך כל הזמן הזה… אבל לחזור מרגיש הכי נכון עכשיו. אז אני שרה (: שרה מיטל. במאית ואמנית במקור מירושלים, self taught, כרגע עובדת על הסרט השני שלי

שרה מיטל בנימיני, ערבה

שרה מיטל בנימיני, ערבה

יובל: ופותחת תערוכה חדשה בסינמטק תל אביב, ״מי ורדים״. ספרי מה את מציגה שם ודרך זה נספר גם את הסיפור שלך

שרה: בטח! תהליך הליהוק של הסרט הראשון שלי ״ערבה״ היה מסע שנמשך כ־5-6 שנים של street scouting, ותכל׳ס גם לפניו כל הזמן חיפשתי חבר׳ה לסרט עתידי אפילו לפני שנכתב. אני מקבלת המון השראה לכתיבה מהקאסטינג אז עשיתי תהליך אינטנסיבי עם זה ובעיצומו יצא שצילמתי המון סטילס.

אחרי שהסרט יצא התחלתי לחפור בחומרים שהובילו אליו, כמו מאגר הליהוק שלי, והבנתי שבמקרה יצרתי איזה אוסף שממש הרגיש לי כמו פורטרט דורי. והחלטתי להציג אותו כאוסף 🙂

יובל: אז אין ברירה אלא לפתוח עוד טאב ולספר על ״ערבה״, על הסרט, העלילה – ומה זה סטריט סקאוטינג…

אחרי שהסרט יצא התחלתי לחפור בחומרים שהובילו אליו, כמו מאגר הליהוק שלי, והבנתי שבמקרה יצרתי איזה אוסף שממש הרגיש לי כמו פורטרט דורי. והחלטתי להציג אותו כאוסף

שרה: ערבה הוא הסרט העלילתי הראשון שלי שיצא ביוני 2023. הוא עוקב אחר מסע הטרמפים של שתי נערות פאנקיסטיות מירושלים עד לקברי הצדיקים של צפת כשבדרך הן מתמודדות עם מורכבות הקשר שלהן. הוא מבוסס על סיפור אישי מחיי כנערה בעולמות האלו, והיה הנסיון הראשון שלי בקולנוע כבמאית וכותבת.

וסטריט סקאוטינג / קאסטינג זה המקצוע שלא ידעתי שלא רציתי 😂 אבל איכשהו נהיה המקצוע שלי בשנים שבהן חייתי בניו יורק. יש סגנון מסוים של ליהוק של שחקנים ודוגמנים ללא ניסיון שמתאים ליוצרים עם סגנון יותר נטורליסטי, ואיכשהו נהייתי מאוד בת מזל בלמצוא אנשים מדהימים לפני ״התעשייה״.

אז לפני כמה שנים פתחתי סוכנות ליהוק כזאת לנון־אקטורים, בשם Memoria di

יובל: מה המשמעות של השם?

שרה: זה די מטופש האמת, אבל נשמע טוב 😂 באיטלקית – In memory of. עבדתי על המחשב בבית קפה במילאנו בבוקר שבו יצרנו את החברה ולא מצאנו שם, ואז ראיתי את זה כתוב על בית קברות שהיה סמוך. I thought it sounded cool; קליינטים איטלקים תמיד מאוד מבולבלים מזה…

יובל: אהבתי. ואיך זה קורה? מעבר לעין טובה, צריך לדעת איפה להסתובב?

שרה: לגמרי. וללכת למקומות שנמצאים פיזית רחוק מהתעשייה

יובל: אז בואי תתני קצת דוגמאות לאנשים שמצאת ושאת מציגה את הצילומים שלהם בתערוכה

גאיה

גאיה

גאיה

גאיה

ניצן רייביץ ומיה ליבני

ניצן רייביץ ומיה ליבני

הראל

הראל

שרה: יש שם כמה וכמה חבר׳ה שצילמתי במשך שנים גם אחר כך, ונהיו חברים יקרים. יש לדוגמה את ניצן רייביץ שליהקה איתי את הסרט ערבה אבל הכרתי אותה בכלל כמצולמת. יש פורטרט שלה עם מיה ליבני, עוד חברה שהייתה גם היא בסרט – מחזיקות את הג׳וקים מחמד שלה ומשחקות איתם.

או צילום שעשיתי ב־2014 עם בחור בשם הראל בחוות רימונים המשפחתית בעונת הקטיף. אהבתי לפגוש אנשים בסביבה הטבעית שלהם במקום להזמין אותם לסטודיו אודישנים. הרבה פעמים הייתי הולכת אליהם במקום שהם יבואו אליי – הרבה פחות מלאכותי.

ויש גם בחורה מאוד מיוחדת בשם גאיה שאני מצלמת כבר שנים ונהיינו חברות. זכיתי לצלם אותה בהרבה תקופות בחייה בתוך פרפורמנס בים המלח מוקפת נרות זיכרון למשל, או ביום האחרון שלה על מדים, ובאמת יש בתערוכה מספר תמונות שלה מתקופות מאוד שונות

יובל: אז כמה פורטרטים בסוף את מציגה? באיזה גודל? וזה מסודר לפי סדר מסוים? ואולי תגידי משהו על שם התערוכה?

היום־יום שלי מלא ברגש, ועם כל העצב אני מרגישה שכרגע היצירה שלי שייכת לפה. בכלל אני בן אדם שמאוד רגיש לסביבה שלו אז המערב כרגע בא ברע

שרה: בתערוכה יוצגו 23 עבודות בגדלים שונים שיסודרו לפי שנים.

מי ורדים הוא הניחוח שליווה את הנעורים שלי – אמי הייתה מכינה כמויות של מי ורדים בבית והייתה אומרת לי שזהו סוד הנעורים; מעין צ׳יזבט יופי ירושלמי. הייתי משתמשת בזה ומורחת על הפנים כל יום כי האמנתי שזה ישאיר אותי צעירה לנצח.

נושא התערוכה הוא התבגרות ישראלית ולכן בחרתי בשם כי באמת מי ורדים מזוהה עבורי עם גיל ההתבגרות שלי ועם נעורים

יובל: ולשאלת מיליון הדולר שאני בטוח שאני לא הראשון ששואל: למה חזרת ואיך את מתאקלמת בינתיים… זה לא פשוט לחזור אחרי תקופה ארוכה כל כך, בטח לא למציאות הנוכחית

שרה: הקרן החדשה לקולנוע קיבלו את הסרט החדש שלי לחממת הבמאיות שלהם והתחלתי לפני חודש (מתנה ענקית עבורי ועבור הסרט זו ממש חוויה מדהימה). אז בעיקרון חזרתי כדי לעשות זאת, אבל רציתי לחזור בלי קשר. מאוד משעמם לי ליצור בניו יורק כרגע, יש משהו במומנט הזה שמרגיש כמו מים עומדים. אני לא יכולה ליצור באווירה של חוסר משמעות קולקטיבי ופי.סי.

בארץ יש קצב אחר, האנשים פה מעניינים ומרתקים אותי. היום־יום שלי מלא ברגש וגם עם כל העצב אני מרגישה שכרגע היצירה שלי שייכת לפה. בכלל אני בן אדם שמאוד רגיש לסביבה שלו אז המערב כרגע בא ברע

יובל: כמו שאמרנו, תקופה מורכבת. תספרי לנו משהו על הסרט החדש?

שרה מיטל בנימיני. צילום: אנה פור

שרה מיטל בנימיני. צילום: אנה פור

birds

שרה: לחלוטין. הסרט החדש, ״חלב אריות״, עוקב אחרי שיר, נערה ירושלמית שבורחת מביתה וקהילתה החרדית, להעביר את הקיץ בחוף דוגית שבכנרת – החוף שהיה פעם יעד הקיץ של כל הפריקים והפאנקיסטים בארץ. 

זה סרט שהוא רומן חניכה של נערה חרדית שיוצאת לעולם פרא ומגלה מי היא באמת

יובל: זה סוג של המשך לערבה? וגם מתבסס על הכרות עם חומרים אוטוביוגרפיים?

שרה: כן (: הם דומים ושניהם נלקחו מסיפורים שלי. בחלב אריות יש לי הזדמנות לצלול אל תוך העולם הייחודי הזה והנישה התרבותית לעומק ולעקוב אחר חבורה שלמה של דמויות, בעוד ערבה היה קצת יותר קלסטרופובי

יובל: ואם הכל ילך כמו שצריך, מתי נזכה לצפות בו?

שרה: ערבה יהיה בקרוב בכמה מקומות בארץ (: אני מחכה לאשר סופית עוד מספר הקרנות. וחלב אריות הלוואי הלוואי שב־2025 הוא יצטלם ואז יוקרן פחות משנה אחר כך. זה החלום

יובל: נמתין בסבלנות, טוב שיש למה לצפות. במיוחד עכשיו

שרה: כן, הלוואי שיקרה בקרוב 🙏🏼


שרה מיטל בנימיני | מי ורדים
אוצרת: גליה שכטר
סינמטק תל אביב, רחוב הארבעה 5
נעילה: 30.4

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden