כל מה שחשוב ויפה
מירה לפידות, רות פתיר, תמר מרגלית. צילום: אלה ברק
מירה לפידות, רות פתיר, תמר מרגלית. צילום: אלה ברק

הביאנלה ה־60 בוונציה: בביתן הישראלי נראה מבחוץ את ״המקוננות״

״נפתח את הביתן כאשר תושג עסקת חטופים ועצירת האש״ מסרו האמנית רות פתיר ואוצרות התערוכה, מירה לפידות ותמר מרגלית

הביאנלה ה־60 לאמנות בוונציה תיפתח רשמית בשבת הקרובה. הבוקר נפתחו התערוכות לראשונה, לביקור מוקדם של הקהל המקצועי ועל הביתן הישראלי בג׳רדיני – אתר הביאנלה המרכזי – נתלה שלט המצהיר כי הביתן יפתח כשיושג הסכם להחזרת החטופים והפסקת הלחימה.

מבעד לחלון הזכוכית השקוף והגדול של הביתן, ניתן לראות את עבודת הווידאו ״מקוננות״ – רמז בלבד לתערוכה M)otherland), של רות פתיר, ואילו התערוכה השלמה מחכה לרגע ״שבו הלב יהיה פתוח שוב לאמנות״ – כך מסרו פתיר ואוצרות התערוכה, מירה לפידות ותמר מרגלית.

המקוננות, רות פתיר בביתן הישראלי בוונציה. צילום: מ"ל

המקוננות, רות פתיר בביתן הישראלי בוונציה. צילום: מ"ל

ההחלטה על הצגת עבודות הווידאו של פתיר מבעד לחלון הביתן הסגור, מגיעה אחרי ימים וחודשים של התחבטות מייסרת. ההחלטה היא לא לבטל את עצמן או את העבודה האמנותית, ולא לסגת מהצגת היצירה, אלא לעשות מעשה שיש בו התייצבות בסולידריות עם משפחות החטופים ועם קהילה גדולה שמייחלת לשינוי.

״כאמנית וכמחנכת, אני מתנגדת בתוקף לחרם תרבותי, אבל אני מרגישה קושי גדול להציג פרויקט שמדבר על ערך החיים בתקופה של זילות איומה בהם״, אומרת פתיר.

לדברי האוצרות מירה לפידות ותמר מרגלית: ״חצי שנה עברה מאז ההתקפה המזעזעת על ישראל ב־7 באוקטובר, שהובילה למלחמה הנוראית בעזה, ואין סיום באופק. רק עוד כאב, עוד אובדן, עוד הרס. התערוכה עלתה והביתן ממתין להיפתח. האמנות יכולה לחכות, הנשים, הילדים והאנשים שחיים בגיהנום אינם יכולים״.

ההחלטה להציג באופן זה מגיעה אחרי קריאות לחרם ואיומים קשים כנגד ישראל והשתתפותה בביאנלה הבינלאומית. בעוד שהנהלת הביאנלה ואף ממשלת איטליה הודיעו שלא יכנעו לתרבות הביטול, האיומים בפרובוקציות ובהתנכלות לא פסקו, וניתן לראותם כחלק מגל השנאה העיוורת לישראל והתמיכה בפלסטינים בעולם המערבי. ניתן לראות שאנשי האמנות הקולניים והפעילים בניסיונות החרם עושים זאת תוך הפגנת בורות והתעלמות מעובדות, ככל הפגנת שנאה באשר היא.

הביאנלה נושאת השנה את הכותרת ״זרים בכל מקום״ והאוצר הראשי, אדריאנו פדרוסה מברזיל, מבקש להפנות את הזרקור לעובדה שהעולם כולו מלא בזרים – בכל אשר נפנה. הוא מדבר על הזר השוכן בחברה, על סימון זרים ועל תחושת הזרות הפנימית של האדם – כולנו רואים זרים סביבנו בכל מקום וחשים עצמנו כזרים – לעתים גם בזירה הביתית ״שלנו״.

בעוד שפדרוסה מנצל את הבמה של התערוכה הבינלאומית כדי לתת מקום לאוכלוסיות מודרות, עקורות וחלשות מרחבי העולם, נוצר מצב אבסורדי שבו בולט במיוחד הבידוד של ישראל. זרות היא ביטוי חזק להתבדלות הסתגרות ועוינות, אך היא גם יכולה לשמש הזדמנות להכלה, היכרות, למידה והרחבת אופקים.

דוגמה טובה לכך ניתן לראות בנוכחותה של נציגה ישראלית חשובה – יעל ברתנא המציגה עבודה מרתקת בביתן הגרמני. 80 שנה אחרי מסע ההרס וההשמדה של המשטר הנאצי, התערוכה Thresholds (״סיפים״) שברתנא היא האמנית המרכזית בה, מעידה יותר מכל על הסיכוי לשינוי ותקומה – גם במצבים שנראים חסרי סיכוי.


הביאנלה בוונציה | זרים בכל מקום
אוצר: אדריאנו פדרוסה
פתיחה: 20.4, נעילה 24.11.
מידע על סיורים לביאנלה עם חגית פלג רותם

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden