כל מה שחשוב ויפה
מאיה קוגן, ילדות בהרכבה בגלריה אינס. צילום: יובל חי
מאיה קוגן, ילדות בהרכבה בגלריה אינס. צילום: יובל חי

ליצור עולם טוב יותר: מאיה קוגן בגלריה אינס

פורטפוליו Promotion: בתערוכה ״ילדות בהרכבה״ מציגה מאיה קוגן סדרה של עבודות מצעצועים מיניאטוריים. כל עבודה כוללת עשרות רבות של צעצועים - היוצרים יחד עולם ומלואו

גלרייה אינס מציינת שנה לפתיחתה עם תערוכה חדשה של היוצרת והאמנית מאיה קוגן, ״ילדות בהרכבה״. קוגן יוצרת באמצעות צעצועים מיניאטוריים, תמימים ומשמחים שזוכים לחיים חדשים ומאפשרים למבקרים להתחבר לצד הילדי שבהם. היא מעניקה לצעצועים חיים חדשים, בחלקם הם דמויות ילדות מוכרות. כל עבודה שלה כוללת עשרות רבות של צעצועים היוצרים יחד עולם ומלואו. 

את הצעצועים – שחבויים בתוך ביצי ההפתעה של שוקולד קינדר ובדמויות מיניאטוריות, צעצועים קטנים וכו׳ – היא אוספת ומלקטת כבר שנים ברחבי העולם, בשווקי פשפשים ובקבוצות של אספנים ברשת״. העיסוק בהם הוא סוג של פאזל אמנותי, שבו כל אחד יכול למצוא את הדמות שמושכת את תשומת ליבו ומעלה בו זיכרון ילדות או כל אסוציאציה אחרת שממנה אפשר לגלוש אל עולם של פנטזיה וחלום.

גלריה אינס ממוקמת במרכזו של שוק לוינסקי, במקום שבו ריח תבלינים מתערבב עם ריחות קפה, בין ספרים יד שניה, ״האוזן השלישית״ ועוד מגוון חנויות קטנות ואותנטיות. היא מתפרשת על פני שתי קומות ומעניקה במה לאמנים, יוצרים ומעצבים ישראלים.

הגלריה ששימשה עד לפני כשנה כמחסן לחנות הפיצוחים הסמוכה, שופצה על ידי ערן, בן זוגה של גלי רוזנר, בעלת הגלריה שעד אז עבדה בהנהלת בנק הפועלים במחלקת השיווק והחליטה שהגיעה העת להגשים את חלומה – לעסוק באמנות. אינס – שם הגלריה – היה שמה של אימה ז״ל של רוזנר. הגלריה נפתחה כחודשיים לפני ה־7 באוקטובר ולפני התערוכה של קוגן התקיימו בה כבר מספר תערוכות קבוצתיות.

צילום נועם פריסמן

צילום: נועם פריסמן

צילום: יהב טרודלר

צילום: יהב טרודלר

צילום: יובל חי

צילום: יובל חי

עם הכניסה לגלריה ולתערוכה מתנתקים לחלוטין מהמתרחש בחוץ, נשאבים לתוך החלל שעליו תלויות עבודותיה הצבעוניות של קוגן. העבודות מצטיירות כמעט כמו סוכריה מתוקה, שמהווה אסקפיזם באפלת התקופה הנוכחית.

״גדלתי בבית שוחר אמנות״, מספרת קוגן. ״על הקירות בדירה התל אביבית של הורי היו תלויות עבודותיהן של מיטב ציירי ישראל באותה התקופה: גוטמן, שוובל, ראובן רובין ועוד. הקירות היו עמוסים באמנות ואבא שלי נהג לשבת ולהתבונן באוסף שלו שעות רבות.

״טיילנו הרבה בחו״ל והחשיפה שלי לעולמות האלו החלה כבר בגיל צעיר. המשיכה שלי לצעצועים קטנים החלה כנראה כבר אז, זה היה הרבה לפני שהפכתי לאמא״.

ומהרקע הזה איך את מגיעה ליצירה עצמה?

״כאמור, מדובר באהבה של שנים. הכל התחיל בצעירותי כשעבדתי בידיעות אחרונות במחלקה של עיתוני הילדים. שם נחשפתי לדמויות הקומיקס ולדמויות מסרטי הילדים. בהמשך, בעקבות עבודתו של בן זוגי דאז נסענו לארצות הברית לארבע שנים.

״נולדו ילדים, עברנו בארבע שנים שלוש מדינות ולאורך השנים האלו אספתי כמות גדולה של צעצועים שאותם העברתי מדירה לדירה. ארזתי אותם ביראת קודש ועם הזמן נוצר אוסף צעצועים גדול, שאותו אני שומרת ומטפחת עד היום״.

העבודות שאני יוצרת הן לא בהכרח צבעוניות. לעיתים אני מחליטה להעניק לעבודה צבע חדש ואחיד שמשקף את הלך הרוח שלי ברגע שבו יצרתי את העבודה. אני בעיקר נותנת לצעצועים במה לסיפור מחדש

עם השנים הילדים התבגרו, וקוגן מצאה את עצמה חוזרת לצעצועים. ״לקחתי יריעות של קנבס ועליהן התחלתי ליצור שפה אמנותית משלי, שבה דיברתי באמצעות הצעצועים. זה הפך לעיסוק מרכזי בחיים שלי. 

״חיכיתי שכולם יתפנו לעסקים שלהם כדי שאני אוכל לצלול לאמנות. השתלטתי על חדר בבית שהפך לסטודיו, ואליו הגיעו כל מי שנכנס הביתה. הפידבקים היו נהדרים. אנשים התחברו לשמחה ולעולמות הדמיוניים שאני מייצרת ומכאן הכל התפרץ״. 

איך את מתחילה עבודה?

״בדרך כלל אני מתחברת לדמות מרכזית שלרוב מופיעה יותר מאחת בעבודה. מהדמות הזו מתחולל הסיפור. לעיתים הדמות מספרת סיפור שלם שמתחיל בדמות מרכזית הלקוחה מתוך סדרות איקוניות, סרטי קולנוע, וסיפורי ילדות, כשמאחורי כל דמות מתחולל עולם שלם שמתחבר; ולעיתים העבודה היא עולם שלם של דמויות שבהן אפשר לשקוע ולתרגם אותו לסיפור זורם ללא דמות מובילה.

״העבודות שאני יוצרת הן לא בהכרח צבעוניות. לעיתים אני מחליטה להעניק לעבודה צבע חדש ואחיד שמשקף את הלך הרוח שלי ברגע שבו יצרתי את העבודה. אני בעיקר נותנת לצעצועים במה לסיפור מחדש, אבל לא כל אחד חייב להתחבר לסיפור הזה ומוזמן לספר ולדמיין את הסיפור של עצמו״. 

מאיה קוגן. צילום: יובל חי

מאיה קוגן. צילום: יובל חי

ילדות בהרכבה. צילומים: יובל חי

ילדות בהרכבה. צילומים: יובל חי

השמות שקוגן נתנה לעבודות מגיעים בחלקם בהתאמה לדמויות המרכזיות שמופיעות בהן: ״תותית״, ״נינטנדו״, ״הענק הירוק״, ״אירון מן״, ״סימבה״, ״קפטן אמריקה״, ״יוניקורן״ ועוד. ״למתבונן בעבודה יש חלק מרכזי בסיפור שהוא רואה״, אומרת קוגן. זה עולם שלם ששוקעים לתוכו״. 

בכניסה לגלריה מוצגת עבודתה האחרונה, ״סרט צהוב״, המשלבת פריטים שמדמים את החטופים הנמצאים בעזה ובהם משפחת ביבס. קוגן מציינת שההכנסות ממכירתה של העבודה הזו תועבר למטה למאבק החזרת החטופים. 

השפה האמנותית שלך לא שגרתית. על הקנבס שלך את יוצרת עולם תוכן שהוא פנטזיה.

״הצעצועים הם כמעט כל עולמי. אני מאמינה שהשפה האמנותית שלי היא הדרך שלי לשמר את תחושת התמימות והפשטות שבה גדלתי״. בהתאמה לכך גם נבחר השם לתערוכה – ילדות בהרכבה – שמהווה הצצה לעולמה היצירתי, שנע בין עבר להווה ומרמז על הפנטזיה הילדית שמהווה את מקור השראה לעבודותיה. 

סימן דרך

קוגן, בוגרת לימודי מנהל עסקים ותואר שני בתרפיה באמנות, משלבת את העיסוק באמנות עם משרה מלאה כמנהלת השיווק וההרשמה בבית הספר התיכון הבינלאומי EMIS שבכפר הירוק. היא נמנית על מקימי בית הספר שנחנך עוד ב־2014.

״זה בית ספר ייחודי שמציע תוכנית בינלאומית יוקרתית ולומדים בו בתנאי פנימיה, תלמידים מכל העולם, כולל ישראלים. במצב הנוכחי לא פשוט בכלל לשמר את מצבו של בית הספר ולשכנע הורים מכל העולם שנכון להם לשלוח את הילדים שלהם ללמוד דווקא בישראל. מאז אוקטובר ובגלל המצב שכאן חזרו לבתיהם 12 תלמידים מתוך 180 – זה לא מעט בכלל, אבל קשה להאשים אותם״.

ועכשיו אחרי התערוכה, מה התוכניות שלך הלאה?

״התערוכה היא סימן דרך בעשיה שלי. זאת הפעם הראשונה שאני יוצאת עם העבודות שלי החוצה.

״בן הזוג שלי אמר לי שאולי עכשיו אוכל קצת לנוח. אבל זה לא בא בחשבון. זה לא מתאים לי. אני מונעת מהעשייה הזו. כל מה שאני רוצה זה להמשיך ולעשות את מה שאני אוהבת. זה ממלא אותי וגורם לי לסיפוק עצום. אולי השפה האמנותית שלי, שמשדרת צבע ואופטימיות, תוכל גם להשפיע וליצור עולם טוב יותר״.


מאיה קוגן | ילדות בהרכבה
פתיחה: 31.5; נעילה: 8.6
גלריה אינס, החלוצים 11, תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden