כל מה שחשוב ויפה
דבורה ליס. צילום: מ״ל
דבורה ליס. צילום: מ״ל

מגלים אוצרות // דבורה ליס

דבורה ליס הגיעה למשכן לאמנות בעין חרוד לפני למעלה משלושה עשורים - והתמכרה. בתערוכה הנוכחית שאצרה היא עוסקת במוטיב של שולחן השבת - באמצעות עבודותיהם של אמנים עכשוויים מקומיים ובינלאומיים, לצד חפצי יודאיקה

הפעם הראשונה

בשנת 1984 עליתי לקיבוץ שלוחות. מיד השתלבתי בחיי הקהילה ועבדתי ברפת. טרם המעבר לישראל, רכשתי ידע נרחב בתולדות האמנות במסגרת לימודים אקדמיים באוניברסיטה בניו יורק. לא העליתי על דעתי שאוכל למצוא דרך להשתלב בתחום התמחותי במסגרת חיי הקיבוץ.

בשנת 1986 ביקרתי במשכן לאמנות בעין חרוד, בתערוכה של אברהם אופק בשם ״בית״, שאצרה גליה בר אור. המקום כבש אותי. הארכיטקטורה המדהימה של המוזיאון בעיצובו של שמואל ביקלס והתערוכה המדהימה הותירו בי רושם עמוק. התמכרתי.

גליה בר אור. צילום: המשכן לאמנות עין חרוד

גליה בר אור. צילום: המשכן לאמנות עין חרוד

אברהם אופק וגדען עפרת. צילום: המשכן לאמנות עין חרוד

אברהם אופק וגדען עפרת. צילום: המשכן לאמנות עין חרוד

לאחר שסיימתי עם חובות החליבה בבוקר, התחלתי להתנדב בספריית המוזיאון – והשאר היסטוריה. במשך הזמן עבדתי בתפקידים שונים במשכן, בין השאר באגף החינוך ובאוספים. בשנות ה־90 התחלתי לסייע לגליה בר אור בכמה מתערוכות שלה. היא הייתה המנטורית האולטימטיבית שלי ולימדה אותי הכל על אוצרות תערוכות. היא בנתה מערכות יחסים נהדרות עם אמנים, ולעיתים קרובות עזרה לבסס את הקריירה שלהם. הגישה של גליה לא תמיד הייתה קונבנציונלית. היא הייתה מודעת להקשר החברתי בישראל והאמינה בו באמת ובתמים, ובכוחה של האמנות להשפיע על המציאות.

דרך העיסוק בנושאים כמו קהילה, המשכיות, רוחניות, חוסן ומורשת תרבותית, האמנים נוגעים במורכבויות שעולות במפגשים סביב שולחן השבת ובארוחות משפחתיות

אחת החוויות המעצבות שלי הייתה סיוע בהקמת התערוכה ״אמנות הסיבים הפולנית״ ב־1991, שכללה אמנים בעלי שם כמו מגדלנה אבקנוביץ׳. גליה אצרה את התערוכה הזו עם גייל וימר, והתמזל מזלי להיות חלק מהצוות. בשנת 2010 קיבלתי לידי את אוצרות אגף היודאיקה, בעקבות חזונה של גליה להציג יודאיקה לצד אמנות יהודית עכשווית. מאז המשכתי לאצור תערוכות רבות מסוג זה.

התחנה האחרונה

לאחרונה נפתחה במשכן לאמנות התערוכה שאצרתי ״טיש – שולחן שבת״, שמפגישה בין יצירות של אמנים עכשוויים וכאלה מתחילת המאה ה־20, לצד חפצי יודאיקה מאוסף המוזיאון, בהשתתפות אמנים כמו ג׳ודי שיקגו, פרדריק ברנר, זויה צ׳רקסקי, שי אזולאי, מאיה ז״ק ועוזי עמרני. דרך העיסוק בנושאים כמו קהילה, המשכיות, רוחניות, חוסן ומורשת תרבותית, האמנים נוגעים במורכבויות שעולות במפגשים סביב שולחן השבת ובארוחות משפחתיות. בעבודות מופיעים יהודים שמגיעים מרקעים שונים, כאלו שנוכחים וכאלה שנעדרים משולחן השבת.

התערוכה עוסקת גם בשאלות של אובדן, כמיהה וזיכרון, שלעיתים שזורות בחוויותיהם של ילדי ניצולי שואה או של חיילים שחוזרים מהמלחמה. בתוך כך הן מאירות את ההשפעה של טראומה בין־דורית ושל נרטיבים אישיים על סעודת השבת והחג. בחינה נוקבת זו מקבלת משנה תוקף על רקע אירועי ה־7 באוקטובר, שבעקבותיהם הפך שולחן השבת הריק לסמל רב עוצמה של היעדר ברחבי העולם.

טיש. צילום: דניאל חנוך

טיש. צילום: דניאל חנוך

עוזי עמרני, שולחן שבת. צילום: דניאל חנוך

עוזי עמרני, שולחן שבת. צילום: דניאל חנוך

ג׳ודי שיקגו, רישום הכנה לקשת שבת מתוך פרויקט השואה. צילום: דניאל חנוך

ג׳ודי שיקגו, רישום הכנה לקשת שבת מתוך פרויקט השואה. צילום: דניאל חנוך

זויה צ׳רקסקי נאדי, יום הולדת לסבתא. צילום: גלריה רוזנפלד

זויה צ׳רקסקי נאדי, יום הולדת לסבתא. צילום: גלריה רוזנפלד

פרדריק ברנר, משפחת ווינפלד

פרדריק ברנר, משפחת ווינפלד

מכל מלמדיי השכלתי

אני מעריצה במיוחד את עבודתה של מאורה ריילי, האוצרת המייסדת של מרכז אליזבת א. סאקלר לאמנות פמיניסטית במוזיאון ברוקלין. היא יצרה ופתחה את חלל התערוכה הראשון בארצות הברית המוקדש אך ורק לאמנות פמיניסטית. במהלך כהונתה היא העלתה כמה תערוכות מרכזיות, ביניהן המיצב הקבוע של ג׳ודי שיקגו The Dinner Party ו״פמיניזם גלובלי״ פורץ הדרך (שאצרה בשיתוף עם לינדה נוכלין).

מאורה אצרה תערוכות עולמיות רבות, תוך התמקדות באמנים לא מוכרים ובסוגיות של צדק חברתי. היא טבעה את המונח ״אקטיביזם אוצרותי״ בספרה ״אקטיביזם אוצרותי: לקראת אתיקה של אוצרות״ (Thames & Hudson, 2018). עבודתה מעוררת בי השראה להמשיך לאצור תערוכות המדגישות את הערכים הללו.

בשנת 2012, אצרתי יחד עם דוד שפרבר תערוכה של אמנות פמיניסטית יהודית בשם ״מטרוניתא״, שהשיקה סדרה של תערוכות יהודיות־פמיניסטיות שאני מקווה להמשיך. גם מאורה וגם גליה השפיעו עמוקות על הפילוסופיה האוצרותית שלי, והניעו אותי לאצור תערוכות המאתגרות את הנרטיבים הקונבנציונליים ומבליטות קולות מן השוליים.

birds

תערוכת החלומות

הייתי שמחה להתמקד בנוף המתפתח של אמנות יהודית עכשווית. למרות שהשילוב של טקס, טקסט ופילוסופיה יהודיים באמנות זוכה בהדרגה להכרה בישראל ובמוזיאונים יהודיים ברחבי העולם, יש עדיין הרבה עבודה לעשות.

אני רואה בעיני רוחי תערוכה במוזיאון בינלאומי גדול, מגובה בתקציב בלתי מוגבל, המציגה אמנות יהודית עכשווית עם דגש מיוחד על נושאים פמיניסטיים יהודיים. תערוכה זו תדגיש לא רק את העושר והמגוון של ביטויי התרבות היהודית, אלא גם תחקור את ההצטלבות של מגדר, זהות ומסורת בתוך החוויה היהודית. זוהי רק ההתחלה של רעיון מרגש שאני להוטה לפתח אותו יותר.

בקרוב אצלך

אני נמצאת כרגע בעיצומו של תהליך שיפוץ מרגש באגף היודאיקה. אנחנו נחליף את הוויטרינות הישנות בוויטרינות מודרניות. מטרתנו היא לרענן ולשדרג את המראה של האגף, וגם ליצור חלל מזמין ואינטראקטיבי יותר. חלל שיעודד אנשים מכל הגילים ללמוד ולחוות את התרבות היהודית דרך התצוגה של אמנות יהודית עכשווית, ליד חפצי יודאיקה שנאספו באהבה על ידי מקימי המוזיאון.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. חנה גולדברג

    אכן, אוצרת נהדרת לתערוכה מצויינת!

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden