כל מה שחשוב ויפה
צילומסך מתוך האינסטגרם של דולצ׳ה וגבאנה
צילומסך מתוך האינסטגרם של דולצ׳ה וגבאנה

The Critical F // לטעם הרע אין גבולות

איך המאבק המושתק בתעשיית האופנה קשור להרגלי החופשה החדשים של צרכנים, מה קורה כשקוויריות מפסיקה להיות אופנתית, ואלו מגמות סוררות משנות ה־90 חוזרות?

ברבי, גרסת הסאונה

בהתחלה זה עוד היה מתקבל על הדעת, או לפחות אורגני ביחס למה שמצופה ממותגי אופנה; לקראת הקיץ, הקולקציות השונות היו מתמלאות בפריטים שמיועדים לחופשה, לרבות בגדי ים, תיקי חוף או איזו מגבת סוררת וממותגת לעייפה. אבל מה שהיה הגיוני, נעשה בשנים האחרונות למפגן צרכני מלוקק ומלוטש נוסח הסרט ״ברבי, גרסת הסאונה״.

בתי האופנה החלו לתקוף את עונת הוואקאנס מכל כיוון אפשרי, כשמבין הדוגמאות הבולטות אפשר לציין מחבטי־מטקה (לורו פיאנה), דרך מניפות עץ (סלין) ועד לצידניות המיועדות לבירות (ורסצ׳ה). אלה מצטרפים למגמה ההולכת וגוברת של השתלטות עוינת של בתי אופנה – כמו דולצ׳ה וגבאנה, דיור או ג׳קמוס – על חופים מפורסמים באיחוד האמירויות, דרום צרפת או איטליה. בשם החוויה, מוגשות לקהל שמוכן לשלם שמשיות ממותגות, מיטות שיזוף ממותגות, חול ממותג וכמובן, בוטיק חוף צמוד שבו אפשר לרכוש את כל מה שמוזכר קודם לכן.

לטעם הרע אין גבולות כידוע, אבל זו תופעה מעניינת משתי סיבות עיקריות. קודם כל, היא ממחישה עד כמה חופשות מהונדסות על מנת שיצלמו וישתפו אותן, ועד כמה מותגים רואים את עצמם כחלק בלתי נפרד מהסנריו, חלק בלתי נפרד מסדר היום. בכך, המהלכים האלה מבטאים שאיפה כפולה – גם של המותגים לשלוט בכל פרט בסביבה האנושית, וגם של הצרכנים, שמעוניינים בחוויה אימרסיבית, כזו שתקיף אותם מכל כיוון.

מנגד, התופעה הזו גם דוקרת את אחד המאבקים המושתקים הגדולים בתעשיית האופנה; זה שמתקיים בין החטיבה האמנותית לחטיבה השיווקית בבתי האופנה. היסטורית, ידה של החטיבה האמנותית, שמונהגת על ידי המעצב הראשי, הייתה על העליונה. אחרי כל, כריסטיאן דיור, או שאנל, היו עסוקים בלמכור את החזון של דיור או שאנל.

החטיבה השיווקית, לעומת זאת, הייתה שולית וכנועה למדי, ממוקדת בעיקר במטרה אחת – איפה אפשר למכור את החזון הזה. אבל עם הזמן, לא רק שהתחילה תחרות בין החטיבות, אלא נפער גם הפער הכואב ביניהן (שמומחש בין היתר היטב בסרט הדוקומנטרי החדש והמצוין על ג׳ון גליאנו) – מה שנמכר הוא לא מה שנחשב ראוי מבחינה אופנתית. ובמילים אחרות, לשתי החטיבות אינטרסים סותרים; האמנותית רוצה להתבטא, השיווקית רוצה למכור.

קולקציות הקיץ המופרכות מעוררות באופן טבעי את המחשבה ״איזה מעצב אופנה אמיתי ירצה להתעסק בתכנון גלגלי ים מתנפחים?״. וזו הנקודה; הן ההוכחה הניצחת שהתהליך הושלם. מי ששולט בפועל בפעילותם של בתי האופנה היא החטיבה השיווקית, שכל עניינה היא למצוא דרכים למכור עוד ועוד מוצרים. מעצבי האופנה כבר ממזמן איבדו את הבכורה.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)


הקוויריות, כך נדמה, סיימה את תפקידה ההיסטורי

״צביעת השיער בכל צבעי הקשת ושינויים חיצוניים אחרים שאינם אומרים למסתכל דבר מה על מה שנמצא בפנים, הם תחליפים עלובים לשוני אמיתי״. קשה שלא לחשוב על המשפט הזה, שכתב לפני כמעט 40 שנים הפילוסוף האמריקאי אלאן בלום (תרגום: אלישבע שפירא), כשמתבוננים בסבב תצוגות אופנת הגברים לקיץ 2025. 

הן מחויטות מתמיד. גבריות מתמיד. קורקטיות מתמיד. מאופקות מתמיד. בורגניות מתמיד. צבאיות לפרקים. מזכירות את ההתלבשות הכל־אמריקאית של שנות ה־50 לפרקים אחרים.

הקוויריות, כך נדמה, סיימה את תפקידה ההיסטורי על המסלולים כמו גם בחיים עצמם. והיא סיימה את תפקידה כשהיא מגשימה את נבואתו האכזרית של בלום. שונות, כמו גם הנפת דגל הגיוון והתקינות הפוליטית, מתבררים כעת כאוויר חם, שעליו דואה ועולה שמרנות חדשה, צדקנות חדשה ורדיפה ישנה. את המהפכות שהבטיחו תיאוריות חברתיות צדקניות שבושלו בעשורים האחרונים באוניברסיטאות כמו ברקלי, קולומביה או תל אביב, נצטרך לשמור לפעם אחרת כנראה.

מעצבים חזרו לארכיטיפים הגבריים המוכרים, אלה שיש להם היסטוריה ארוכה יותר מגברברי טכנו באייליינר שחור. בלואי ויטון, תחת שרביטו של פארל, היה אפשר להבחין בבוקרים ובשחקני כדורגל. בקולקציות אחרות, כמו למשל בזו של קורז׳, קנזו ו־וויילס בונר (ורבות אחרות), היו מעילי טרנץ׳ צבאיים.

בכלל, קשת הצבעים צומצמה מאוד, חזרה אל אבות היסוד של המלתחה הגברית, לפחות כפי שהיא נוסחה עם העת המודרנית – שחור, אפור והרבה מהם. אפילו הנוודים של כריסטוף למייר ושל הד מיינר, מהמעצבים המחוננים שבנמצא, תפסו זווית מהודקת יותר ופרועה פחות הודות לשימוש נרחב בבדים קלאסיים מאוד.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)


כיף באופנת הגברים 

זה לקח כמה שנים טובות, אבל נדמה שרף סימונס סוף כל סוף הגיע למנוחה ולנחלה. אחרי שסגר את המותג הנושא את שמו, ואחרי תקופות לא מוצלחות במיוחד בכריסטיאן דיור ובקלווין קליין, נדמה שלעמוד מאחורי החצאית של מיוצ׳ה פראדה זו המשבצת המושלמת עבורו. ואפשר להבין למה.

דיור וקלווין קליין הם מותגים בהמיים, שאילצו את גאון אופנת הגברים לעזוב את שולחן העבודה שלו ולהפוך למעצב שנמצא באור הזרקורים. כטיפוס מופנם ואינטלקטואלי למדי, אלומת האור החזקה היא לא המקום הטבעי שלו. פראדה הוא בית אופנה ענק, אבל מתוקף תפקידו כמעצב שותף לצד מיוצ׳ה, הוא לא צריך לשחק בתפקיד הסופרסטאר. היא עושה את זה בשביל שניהם.

קולקציית הגברים של פראדה לקיץ 2025 חזרה במידה רבה אל ראשית הקריירה של סימונס. המעצב הבלגי הוא אחד הכוחות שקידמו את הצלליות הצנומות ואת המוזות הצעירות כל כך ששלטו באופנה בתחילת המילניום. הבגדים היו לבישים מאוד, ואלגנטיים למדי, אבל הפרופורציות שלהם – ז׳קטים קצרצרים, קרדיגנים הדוקים וחולצות שבקושי נוגעות בחגורת המכנסיים – הפכו אותם לחיוניים וארוטיים כל כך (ולמתאימים לדוגמנים רזים במיוחד). משקפי ה״הולוגרמה״ הם אמנם בחזקת קיטש נחשק, אבל כשמתבוננים בדימויים שנשתלו עליהם מבינים כיצד הם משלימים את הטון המודרניסטי המובהק ששלט בקולקציה.

אגב ארוטיקה, נדמה שיחד עם מוטיב של Dressing Up, הם הציר המארגן בקולקציות נוספות. אמנם חלק מהמעצבים נטו יותר לצד אחד (דיסקוורד, לדוגמה, יצרו חוויה פורנוגרפית של מכנסיים נמוכים מאוד ועליונים שקופים), אבל הרוב ביקשו למזג בין הצורות המחויטות של ההתלבשות הגברית, לרבות אלמנטים שנשאבו מהתרבות הצבאית וממדים, לבין סגידה לגוף הגברי באמצעות עור חשוף.

בגזרת המצטיינים, אפשר למנות למשל את הקולקציה המהודקת של דנזיל פטריק, שהיה בה פלירט עם הרוקוקו; את הקולקציה הבוגרת והמלוטשת של דולצ׳ה וגבאנה, שגם היא חזרה אחורה בזמן; או את מפגן הכוח של פנדי, שפלטת הצבעים המהפנטת שלו העצימה את החושניות שיש בחולצה שנשמטת מעבר לכתף. כשחושבים על זה, הרבה זמן שלא היה כל כך כיף באופנת הגברים.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Liroy Choufan (@liroychoufan)


הטקסטים התפרסמו לראשונה בחשבון האינסטגרם של לירוי שופן בחודש האחרון

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden