כל מה שחשוב ויפה
רגב עמרני, דלתות נעולות. צילומים: דניאל חנוך
רגב עמרני, דלתות נעולות. צילומים: דניאל חנוך

רגב עמרני // דלתות נעולות

בפרויקט שהוא מציג בבית האמנים בירושלים מתייחס רגב עמרני לתקריות ירי בבתי ספר ברחבי ארצות הברית באמצעות עבודות וידיאו, סאונד ורהיטים. מאז שהחל לעבוד על העבודה נוסף לה גם ממד אקטואלי־מקומי

הפרטים הטכניים

״דלתות נעולות״, מוצגת עד 3.8 בתערוכה ״שורש רע״ שאצרה סאלי הפטל נוה בבית האמנים ירושלים.

מי אני

רגב עמרני, בוגר התואר הראשון והשני באמנות בצלאל. אמן רב־תחומי המשלב פיסול, מידול תלת־ממדי, סאונד ווידאו. במיצבים שאני בונה אני בדרך כלל שוזר אינפורמציה אוטוביוגרפית עם סיטואציות חברתיות ופוליטיות עכשוויות, באמצעות עבודה חומרית, פרפורמטיבית ודיגיטלית. הרבה מהעבודות נוגעות בשאלות סביב הזהות הגברית ועושות שימוש באסטרטגיות ובאסתטיקה של המשטור והחוק.

העבודה

הפרויקט ״דלתות נעולות״ התחיל מחשיפה לתיעוד וידאו של אירוע ירי בבית הספר בארצות הברית. הקלות הבלתי נסבלת של החזקת נשק והשימוש בו הופכת את בתי הספר לזירות רצח. המיצב מורכב משני מסכי וידאו, סאונד ורהיטים. עבודות הווידיאו מתמקדות בשני מצבים דרמטיים: הראשון מתרחש דווקא לפני אירוע הירי – התרגול שמבצעים תלמידים בנוהל חירום; והשני מתרחש אחרי האירוע – ההימלטות מהזירה.

ריבוי האירועים וחוסר היכולת לחזות מראש את התרחשותם הובילו מוסדות חינוך רבים לשלב תרגול נוהלי חירום על ידי פעולות בסיסיות ואפקטיביות, כמו חסימת דלתות בעזרת רהיטים בכיתה, החשכה ושמירה על שקט, מציאת מקום מסתור, קשירת צירי הדלת עם חגורה ועוד.

בזמן הירי האמיתי, הימלטות התלמידים נעשית תחת פיקוח משטרתי בשאיפה לתפוס את היורים. היציאה מהמבנה לחניון בית הספר מתבצעת באופן מבוקר כשהתלמידים מתבקשים לצאת בשורה עם ידיים מונחות על הכתפיים של מי שלפניהם, כשהתלמיד הראשון מרים ידיים.

עבודת הווידיאו נוצרה באמצעות מודלים של בינה מלאכותית, שאומנו בניתוח נתונים חזותיים על בסיס עשרות תצלומים המתעדים מצבים דומים. בעזרת שני מאגרי תמונות שיצרתי מתוך אירועים אמיתיים, המודל שואב, מנתח ויוצר דימויים חדשים בעזרת הכוונה נוספת של טקסט (פרומפטים).

עניין אותי לעבוד עם היכולת של הבינה המלאכותית להסתכל על מקרים מהעבר, ומתוך כך לדמיין את העתיד וליצור השלכות צורניות. על בסיס המידע שעוּבּד נבנים מאגרי דימויים כמו־אנושיים, מנכיחים כוריאוגרפיות כיאוטיות של התנגדות ושל כניעה. כל אלה ממחישים את הטירוף, מנציחים אסתטיקה של הישרדות ופחד.

המיצב הפיסולי נעשה כולו לאחר יצירת הוידאו, ובאופן מסויים מחקה את האיכות הביזארית של הבינה המלאכותית לפרק ולהרכיב מחדש, להבין – ובמקביל בכלל לא להבין – את המציאות. רהיטים המאזכרים מוסדות לימוד מפורקים וביניהם פזורים רמקולים שחורים במידות שונות, המנגנים הקלטות של גרירת רהיטים. בשמיעה שניה אפשר להבחין שמקבץ החריקות יוצרות יחד את המנון ארצות הברית.

למוטיבציה הראשונית של היצירה, שעליה התחלתי לעבוד לפני למעלה משנה, נוסף גם ממד אקטואלי־מקומי, כמו היוזמות של איתמר בן גביר להוציא היתרי נשק שעלולים לקרב את ״מופעי האימה״ האמריקאים למציאות הישראלית.

מתוך ארכיון ההימלטות

מתוך ארכיון ההימלטות

מתוך ארכיון התרגול

מתוך ארכיון התרגול

תעבירו את זה הלאה

למרות שהעבודה מביטה החוצה על התרבות האמריקאית המטורללת, היא נעשתה מבחינתי כתזכורת להסתכל פנימה. לבחור ולדרוש לא להיות חברה ותרבות שמאפשרת אלימות ומעודדת להסתה. במילים אחרות – איך לא להיות אמריקה הגדולה.

עם זאת, היה מעניין אותי לראות איך הקהל בארצות הברית מגיב לנושא כל כך שנוי במחלוקת בחברה האמריקאית. הקמת התערוכה נעשתה בשיא תקופת המחאות בקמפוסים בארצות הברית, והרגשתי שיש לי בראש ויכוח איתם מרחוק.

birds

פלוס אחד

אוביקט של אמבטיה מתערוכת היחיד שהצגתי בגלריית המדרשה ב־2019 (אצר: אבי לובין). את פני הצופים עם כניסתם לתערוכה קיבלה פינה של חדר אמבטיה, מוארת בפלורסנט ומרוצפת באריחי קרמיקה. בתוך פינת החדר, שנראית כמו תפאורה של סרט, ניצבת אמבטיה מלאה מים.

אל דפנותיה החיצוניות מחוברים רמקולים שבוקע מהם סאונד נמוך שמרעיד את האמבטיה ומייצר תנועה במים שממלאים אותה. הרמקולים מחוברים לכבלים שמובילים את הצופה לחלל השני ומחברים את האמבטיה למסך פרספקס חלבי, שעליו מוקרן סרט.

מבנה ההקרנה מושתת על מבנה של קמרה אובסקורה מהמאה ה־18 ופועל כמו העין האנושית, שקולטת את הסכנה ומעבירה אותות אל הגוף. באמצעות מנגנון זה מוקרן סרט שמורכב משלוש סצנות או שלושה אירועים. שלושת האירועים מהדהדים את שם התערוכה – ״הילחם, ברח או קפא״. אותם אירועים משלבים זיכרון ביוגרפי עם פנטזיה או בדיה, זיכרון טראומתי מבעבע או חרדה שמאיימת להתפוצץ.

מתוך תערוכת היחיד בגלריית המדרשה. צילומים: מ״ל

מתוך תערוכת היחיד בגלריית המדרשה. צילומים: מ״ל


דלתות נעולות
סאונד: עודד אסנר
stable diffusion: רן בן סימון

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden