לזוז בתוך הציור: דניאל אוקסנברג בבית האמנים ירושלים

״העבודות מגלות ומסתירות. הקיום שלהן הוא במצב מתעתע״, אומר דניאל אוקסנברג, על סדרת העבודות שהוא מציג בימים אלה בתערוכת יחיד בבית האמנים ירושלים. ״הדימויים בעבודות משתנים, מופיעים ונעלמים, קצת כמו אשליות אופטיות או כמו שני דימויים שמתקיימים בו זמנית״. את התערוכה, ״סהרורית״, שאצרה טלי בן נון, הוא מציג בעקבות זכייתו בפרס לציור ע״ש אסנת מוזס לאמנים צעירים לשנת 2024, בשיתוף בית האמנים ירושלים.

בשנה שעברה שהה אוקסנברג ארבעה חודשים בפריז במסגרת רזידנסי של הסיטה, שבהם גם התחיל, קצת במקרה, לעבוד על גוף העבודות שהוא מציג כעת. ״בפריז התחלתי תהליך עבודה עם בינה מלאכותית, שהיה כל כך רנדומלי ומקרי״, הוא מספר.

״עבדתי שם על תיק העבודות שלי, וניסיתי להפעיל איזה פיצ׳ר של AI שיוצר דימוי מתוך טקסט – אבל לא הכנסתי את הטקסט. מה שקרה הוא שהפיצ׳ר יצר דימויים מתוך הציורים שלי. דימויים מטושטשים, לא ברורים, עם קומפוזיציות מעוותות, באיכות גרועה ועם אלמנטים משונים. זה היה מקסים. כאילו נפתחו לי דלתות למציאויות אחרות ומקבילות.

״זה ריתק אותי. הציור עבורי הוא גם ככה עיסוק בלא מודע, באחורי הקלעים של הנפש ושל הראש שלי. כשהכלי הזה הפעיל מנגנון לא מודע משלו זה הרגיש כמו צלילה עמוקה פנימה, שבה הלא מודע שלי פוגש את הלא מודע של המכונה ושל העולם.

״למה שנוצר בקושי יכולתי לקרוא דימויים. הסתכלתי עליהם קצת כמו על כתמי רורשאך. הם אפשרו לי פרשנות פתוחה והעניקו לי ורסיות שונות מתוכן יכולתי לבחור מה לצייר. לפעמים לקחתי מהם את הקומפוזיציה, לפעמים את הצבעוניות. הכל לווה בהמון אינטואיציות, והובל על ידי משהו בתוכי שהרגשתי שרוצה להתגלות״.

הציור עבורי הוא גם ככה עיסוק בלא מודע, באחורי הקלעים של הנפש ושל הראש שלי. כשהכלי הזה הפעיל מנגנון לא מודע משלו זה הרגיש כמו צלילה עמוקה פנימה, שבה הלא מודע שלי פוגש את הלא מודע של המכונה ושל העולם

אותם הכמעט־דימויים היוו מבחינת אוקסנברג נקודות הפתיחה ליצירת העבודות. ״לא ניסיתי להגיע לדימויים עצמם, אלא לשהות עם הדבר הלא ברור הזה, עם צורות מסוימות שמזכירות לי דברים ולהמשיך איתן. אחר כך הם יכולים להמשיך בעקבות משהו שראיתי ברחוב או ספר שקראתי, שמכניסים דימויים נוספים ומאפשרים לציור להתפתח״.

העובדה שכל זה קרה במהלך השהות שלו בפריז היתה משמעותית גם כן. ״העיסוק בדימויים האלה משך אותי לעולמות של אמנות מודרנית. קנדינסקי הופיע לי כרפרנס וגם הפוטוריסטים. כל העושר התרבותי שיש בפריז נכנס לעבודות. היה כיף לחקור את המקומות האלה של הדמיון, וכל התהליך עצמו הפך להיות סהרורי.

״כשאני מצייר אני מנסה לכבות את המוח ולתת לעצמי לפעול באופן אוטומטי, תוך כדי שאני מנסה להתחבר לאיזשהו ערוץ של לא מודע. זו חוויה מדהימה וזה בדיוק המתח שמעניין אותי בציור: הניסיון לשחרר, שהוא בעצם גם ניסיון לאיזו שליטה״.

עניין עם הירח

אוקסנברג הוא בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל (2016), ומאז הציג תערוכות יחיד בגלריה של המכון הצרפתי, בגלריה אופנובנק, בגלריה מאיה, בגלריה ברבור ובחלל הפרויקטים Third Floor on the Left; והשתתף בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. בשנים 2024 ו־2022 זכה בפרס מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, וב־2022 זכה גם בפרס האמן הצעיר מטעם משרד התרבות והספורט.

שמה של התערוכה, ״סהרורית״, מכיל לדבריו הרבה ממה שהוא עסק בו בתהליך היצירה. ״סהרוריות היא תופעה פיזיולוגית שבה הגוף פועל אבל התודעה כבויה. זו חצי שינה חצי ערות. האנשים שפועלים מתוך סהרוריות מתנהלים עם עיניים פקוחות, הם יכולים ללכת, לדבר, אפילו לנהוג. אבל המוח ישן. כשמנסים להעיר אדם סהרורי יש כאלה שמגיבים באלימות. יש בהיסטוריה אפילו מקרים קיצוניים של רצח מתוך שינה.

״הנושא של תודעה וחוסר בתודעה במקביל היה משמעותי עבורי. וגם העובדה שבחרתי בלשון נקבה, סהרורית, נקשר אצלי למצלול שמרגיש אינטימי אבל כן רחב, כזה שיכול להיות מרחב מסוים כמו ׳כפית׳ או ׳חולית׳. פתח לעולם שהוא טוטלי ומכיל את הכל בתוכו.

״לשם עצמו הגעתי כשקראתי את הספר 1Q84 של הרוקי מורקאמי. הוא משרטט בו עולם שיש בו שני ירחים, ומתוך הקריאה בו גיליתי שהמקור של המילה lunatic (משוגע או מטורף באנגלית) הוא מהמילה לונה – ירח. היא יוחסה לאנשים שמאבדים את השפיות שלהם באופן זמני בגלל הירח, וזה תפס אותי. גם המילה ׳סהרוריות׳ מגיעה מהמילה סהר – שגם הוא ירח.

״יש לי איזה עניין עם הלילה ועם הירח בשנה האחרונה. אני מרגיש שהוא נוכח בחיים שלי. אני לא מתהלך בשנתי, אבל גם לא ישן כל כך טוב. יכול להיות שההליכה מתוך שינה הזאת היא מצב שאנחנו נמצאים בו כרגע במציאות. אנחנו מתהלכים על אוטומט, בין אם זה מבחירה או לא מבחירה״.

במסגרת הניסיון שלו להתחבר ללא מודע, ניסה אוקסנברג לגשת למלאכת הציור בכל מיני אופנים, אם זה באמצעות המוזיקה שהקשיב לה כשצייר או באמצעות קריסטלים שהביא אליו לסטודיו. ״אני יכול לסיים ציור בסשן אחד, בין אם מדובר בציור קטן או גדול; ואני יכול גם לעבוד על ציור במשך חודש או חודשיים, במקביל לעבודה על ציורים אחרים”.

הוא עובד לא מעט באמצעות מטליות, שבאמצעותן הוא כמו דוחף את צבעי השמן פנימה, אל תוך הבד. ״אני עובד עם מטליות יותר ממה שאני עובד עם מכחולים. אני נהנה לשפשף באמצעותן את הבד. זה יוצר קרבה פיזית ביני ובין הבד, ביני ובין החומר. זו קרבה שנכונה עבורי בשנים האחרונות.

״זה תהליך מאוד פיזי, ואולי גם קצת מנתק את המוח. אני גם מוחק הרבה. בגלל שאני משפשף את החומר פנימה ומשתמש בטרפנטין שממוסס את השמן, השכבות של הצבע כמו נדחפות אחת על גבי השנייה, מה שגורם לדימויים להצטבר אבל גם להעלם, חלקים בהם נמחקים״.

בתערוכה מוצגות 12 עבודות. חמש מהן נוצרו בפריז, חמש אחרי שחזר אוקסנברג ארצה בינואר 2024, ועוד שתי עבודות ותיקות יותר – משנת 2022 ו־2023. ״זו היתה בחירה אינטואיטיבית להכניס אותן. הן נותנות איזו קונטרה לשאר הציורים, וגם ממשיכות ובמקביל פורמות את הקו. הן לא מאפשרות לנרטיב להצטבר, אלא ממשיכות בפיזור״.

יש שוני בין העבודות שיצרת בפריז לבין אלה שיצרת בארץ?

״כן, אני יכול לראות את השוני ביניהן. הייתי בפריז כשפרצה המלחמה, ובתקופה הזו לא יכולתי לעבוד על ציורים גדולים. לא היתה לי אנרגיה לזה, הייתי חייב לצייר אחרת. החלטתי שאני אומר לעצמי שאני מצייר כל יום ציור קטן, בלי לחשוב יותר מדי, אחרת הייתי משתגע. שם הבנתי שקורה משהו מיוחד כשאני פשוט מצייר בלי לחשוב.

״כשחזרתי ארצה, חזרתי למקום אחר מזה שעזבתי. גם אני בעצמי עברתי משהו אחר מזה שעברו האנשים שהיו פה כשהמלחמה פרצה. בהתחלה הרגשתי פער אבל זה הצליח להשיג אותי. אני אולי נהנה להתרפק על הבריחה לעולמות לא מודעים, אבל העולמות האלה גם מעמתים אותי כל הזמן עם המוות״.

הכניסה של הטכנולוגיה אל תוך התהליך האמנותי, הוא אומר, לוקחת אותו למקומות חדשים, שהוא עוד מתכוון להמשיך ולפתח. ״הטכנולוגיה בחיים שלי מאוד נוכחת תמיד, אבל עד כה היא היתה מחוץ לעולם האמנותי. לא ניסיתי להכניס אותה באופן מודע.

״כשערכתי את אותו תיק עבודות זה הגיע ממקום טכני לגמרי. אבל בגלל שאני מרגיש שאני יודע לזוז בתוך סגנון הציור שלי, שיש לי ידע ומסורת שאני יכול לנוע בהם, השילוב עם מצבור הידע הבלתי נגמר של כל הדימויים והטכניקות בעולם נותן לי המון חופש״.

---

דניאל אוקסנברג | סהרורית
אוצרת: טלי בן נון
בית האמנים, שמואל הנגיד 12, ירושלים
נעילה: 4.1