מגלים אוצרות // מיכל קרסני

הפעם הראשונה

התערוכה הראשונה שאצרתי – ״וחייתי ביניכם״ – התקיימה בפברואר־מרץ 2022 בגלריה B.Y5 במסגרת פרויקט הגמר של התכנית ללימודי אוצרות בשנקר. היא נולדה מתוך הרצון להביט דרך החומר והיצירה על פרחי הבר והעשבייה הארץ־ישראלית. בתום מסע שוטטות, התבוננות וליקוט של למעלה משנה, הוזמנו אמנים.ות משדה העיצוב, האמנות והקראפט להציג בתערוכה את זיכרונות נוף ילדותם, פרשנות מקורית למגדירי הצמחים, ועבודות בהשראת טבע מקומי ומדומיין.

בתערוכה השתתפו ענת אבוקיה גרוזובסקי, אוה אבידר, עופר אסף ונעם צ׳ייט, כרמל אילן, ליטל בביצקי, מאיה בן דוד ויורי מובשוביץ׳, ענת הדר, נגה הראל, שחר כ״ץ, עדן מילן סעדון, מיכל ניב, טלי קלנר גזית, דפנה קפמן, חנה רוטשילד ומיכל טיקוצ׳ינסקי, נעה רז מלמד, רותם ריטוב, שרה שחק, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן (סטודיו Reddish).

אני זוכרת שכבר בתחילת לימודיי בתכנית לאוצרות בשנקר, היה לי ברור שאני מבקשת לחקור את הקשר שבין עולם העיצוב לפלורה המקומית. לאחר שמונה חודשים של התמחות אצל מירב רהט, שהיתה אז האוצרת של גלריה BY.5, הרגשתי בשלה לאצור באופן עצמאי את התערוכה שלי.

למקצוע הגעתי בזכות גלית גאון, ששכנעה אותי להירשם לתכנית בשנקר. עבדתי אז בתחום אחר לגמרי. זו היתה שנת קורונה ולמדנו בזום, אבל כבר בשיעור השני הבנתי שזה העולם שלי. התפטרתי מכל דבר ש״הפריע״ והקדשתי את השנה להשלמת כל הפערים שיכולתי. מאז אני אוצרת במשרה מלאה.

למדתי לא לפחד מעבודות גדולות (שלא לומר עצומות), לא לחשוש ממעט עבודות בחלל או לחילופין מריבוי עבודות על קיר. ובעיקר, על כך שאפשר לשבור את החוקים ולכל תערוכה יש זרימה אחרת – רק צריך להעז

התחנה האחרונה

בימים אלה מוצגת בגלריה ארטורה, בקמפוס רופין בעמק חפר, התערוכה הקבוצתית ״מְכַבֶּסֶת וְתוּ לָא״. הפשטות לכאורה שבאה לידי ביטוי בפעולת הכביסה היא זו שעוררה בי את הסקרנות לחקור ולבדוק את הקשר שלה עם ערכים עמוקים יותר. התערוכה מזמינה להתבונן בכביסה לא רק כתהליך טכני, אלא כפעולה שמכילה שכבות של זיכרון, זהות ושייכות – מטען נוסטלגי, חברתי ומקומי הנשטף וחוזר שוב ושוב ושוב.

בתערוכה משתתפים.ות אדוה קרמר, אור אילון, אורי שיפרין ענבי, אורלי מונטג, אילנית שרף ויגודסקי, איריס רפפורט, אמירה זיאן, הלן שפילמן, זיו ויסגל, חני לפידות, ילנה בלייב, נטע נבות, נסטייה פייביש (המהגרת), רונה גלעדי וואנו, רותם נחום (סטודיו המרקחה), רחלי שרפשטיין (סטודיו Reish), שאול כהן, שרון ברונשר, שרון רשב״ם פרופ, תמר גרין ותמר נסים.

מכל מלמדיי השכלתי

אני זוכרת את מגוון התערוכות שהוצגו בגלריה העירונית ברמת השרון, באוצרותה של רווית הררי. דרך התערוכות של רווית למדתי על הצבה, על כך שגם קיר צדדי יכול להפוך למשמעותי ומרכזי. למדתי לא לפחד מעבודות גדולות (שלא לומר עצומות), לא לחשוש ממעט עבודות בחלל או לחילופין מריבוי עבודות על קיר. ובעיקר, על כך שאפשר לשבור את החוקים ולכל תערוכה יש זרימה אחרת – רק צריך להעז.

תערוכת החלומות

בשנים האחרונות אני עובדת וחוקרת טחבים – בהבט בוטני, אמנותי ועיצובי. לאחר שהות אמן ביפן ותערוכה שאצרתי שם, אני יכולה לומר שהחלום שלי הוא ללא ספק לאצור תערוכה בינלאומית שתעסוק בטחבים. השאיפה היא שהתערוכה תוצג ביפן, בקופנהגן ובישראל, בהשתתפות אמנים ומעצבים ישראלים ובינלאומיים.

בקרוב אצלך

בימים אלה אני עובדת על אוצרות של שני ביתנים במסגרת יריד צבע טרי 2025. בנוסף, אני אוצרת תערוכה מוזיאלית ומדעית שתעסוק בהאבקה, ועתידה להיפתח בנובמבר הקרוב במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט בתל אביב. במקביל אני עובדת במלוא המרץ על שתי תערוכות יחיד של אמניות ישראליות, ותערוכת יחיד של צלם ישראלי.

בנוסף אני חברה בצוות המיזם חפץ מעבר שקם לאחר ה־7 באוקטובר, ולקראת סוף השנה מתוכננת תערוכה שתסכם את הפעילות שלנו, בגלריה חדשה באחד מיושבי העוטף.