כל מה שחשוב ויפה
חילוץ ציור מבית הרוס בכפר עזה. צילומים: שונית פלקו־זריצקי
חילוץ ציור מבית הרוס בכפר עזה. צילומים: שונית פלקו־זריצקי

חפץ מעבר: להעניק חיים חדשים לחפצים מבתים שנהרסו

מיזם ״חפץ מעבר״ משקם חפצים שנפגעו במסגרת אירועי ה־7 באוקטובר ואחריהם, ומשמיש אותם מחדש - על פי תפקידם המקורי או בצורה אחרת. האוצרת מיכל קרסני מספרת על התהליך והליווי של המשפחות והחפצים

עמית: הי מיכל. מה שלומך?

מיכל: הי עמית, נעים מאוד

עמית: ספרי מה מתחולל אצלך בימים האלו

מיכל: מאז ה־7 באוקטובר אני נעה בין הרצון ליצור ולאצור לבין שיתוק. אני כל הזמן שואלת את עצמי מה מתאים ומה פחות, מה יכול לסייע ומה ממש לא קשור. תקופה לא פשוטה. הכל קשור ובאותה הנשימה הכל לא קשור. וכל מה שרוצים זה לחזור למה שהיה כאילו נורמלי.

מאז אוקטובר אצרתי שלוש תערוכות, שתיים מהן היו בתכנון גם קודם. לא שיניתי את המוצגים או את התמה אבל כן הסתכלתי עליהן אחרת, בראי התקופה הנוכחית, והשינויים המתבקשים נעשו. אחת מהן – ״שבט אחים״ – שנפתחה לא מזמן באשדוד, היא מה שאנחנו קוראים תערוכת תגובה למצב. כשטל סטרלין הלפרין פנתה אליי עם המיזם ״חפץ מעבר״ – היה לי ברור שאני נענית בחיוב

עמית: ספרי על חפץ מעבר

שרון שגב על ספסל בביתה בקיבוץ בארי

שרון שגב על ספסל בביתה בקיבוץ בארי

מאיה גל בוחנת את הספסל בבית משפחת שגב

מאיה גל בוחנת את הספסל בבית משפחת שגב

מיכל: מיזם רגשי שבמסגרתו אנחנו פונות אל תושבי הדרום שנאלצו לעזוב את ביתם בשל האירועים. יחד עם בעלי הבית אנחנו חוזרות אל הבית ההרוס, הנטוש. בחלק מהמקרים אלו בתים שנבזזו, נהרסו, נשרפו כליל. אנחנו מסיירות במקום ומוצאות חפצים שנותרו בשטח. בחלק מהמקרים פנו אלינו משפחות שביקשו שנגיע לבד לבית שננטש, וניקח את החפץ ללא נוכחותם.

את החפצים אנחנו מביאות לסטודיו ובתהליך משותף עם בני המשפחה (בעלי החפץ) אנחנו משקמות את החפץ. אנחנו מתעדות את ההגעה לבית, מציאת החפץ והעברתו לסטודיו. לאחר מכן אנחנו נפגשות עם בני המשפחה, מתעדות את הסיפור, משוחחות, שואלות מדוע דווקא בחרו בחפץ הזה. השלב הבא הוא להחליט יחד איך משקמים את החפץ

עמית: מאוד מרגש. יכולה לספר על מקרים ספציפיים?

יחד עם בעלי הבית אנחנו חוזרות אל הבית ההרוס, הנטוש. אנחנו מסיירות במקום ומוצאות חפצים שנותרו בשטח. בחלק מהמקרים פנו אלינו משפחות שביקשו שנגיע לבד לבית שננטש, וניקח את החפץ ללא נוכחותם

מיכל: את שרון שגב מקיבוץ בארי הכרתי דרך הרשתות החברתיות, עקבתי אחריה עם המעבר שלהם לים המלח ואחרי הסיפור שלהם. הם שהו בממ״ד משעות הבוקר המוקדמות ועד שחיילים חילצו אותם בשעות הערב.

במרכז הבית עמד ספסל שקנו עם המעבר לביתם החדש בבארי. הספסל נשרף כמעט כליל. את שרון פגשנו הצוות ואני בבארי, ויחד העמסנו את הספסל לשיפוץ בסטודיו. היא שיתפה אותנו בסיפור של אותה השבת – סיפרה על השריפה שהתחוללה בבית, על העשן שנכנס לממ״ד ועל הרגעים שבו החלו להיפרד אחד מהשנייה. הבן הגדול שלהם, מעיין, קפץ מחלון הממ״ד והסתתר בשיח שליד, החלון שנשאר פתוח הכניס קצת אוויר וכך הם שרדו. מעיין הציל אותם.

כשהגענו לבית, הספסל עמד במרכז המטבח, בדיוק במקום שבו היה לפני חדירת המחבלים לביתם. היא מספרת שלכאורה מדובר בספסל פשוט אבל הוא היה מרכז הבית, שם ישבו ואכלו, שם סיפרו מחוויות היום. הספסל עבר לסטודיו של מאיה

החשבוניה על קיר הבית המפוייח של משפחת אצילי בניר עוז

החשבוניה על קיר הבית המפוייח של משפחת אצילי בניר עוז

קיר הבית בניר עוז עם סימנה של החשבוניה לאחר האיסוף

קיר הבית בניר עוז עם סימנה של החשבוניה לאחר האיסוף

מאיה גל מחדשת את החשבוניה

מאיה גל מחדשת את החשבוניה

מיכל: את סיפורה של ליאת אצילי מקיבוץ ניר עוז רובנו מכירים. היא נחטפה ושוחררה אחרי 54 ימי גיהנום בשבי החמאס, ועם חזרתה התבשרה כי בעלה אביב, שנחשב לנעדר מאז 7.10, נרצח.

אנחנו הכרנו את ליאת דרך סיון ותמר להבי, שכנים שלי. אמא של סיון מתגוררת בניר עוז וכך נוצר הקשר עם ליאת. טל שוחחה עם ליאת: הבית שלה ושל ואביב בניר עוז נשרף כליל. ליאת סיפרה שאביב ניהל את המוסך של ניר עוז והיה חקלאי. כיוצר הוא לקח חלקים ישנים של טרקטורים ושאריות מתכת וצייר עליהם ציורים עדינים ומופלאים של טבע, חריש ושדות.

היא החליטה להעביר אלינו חשבונייה מעץ שנותרה על אחד הקירות המפויחים. זו חשבונייה שאביב הביא איתו מרוסיה, שם שהה במסגרת עבודתו. ליאת מספרת שהיה נוהג לטייל ולשוטט בשווקים מקומיים, ומשם רכש את החשבונייה. כשהסרנו את החשבונייה מהקיר, נותרה עדות על הקיר שצולמה ותועדה.

החשבונייה שרדה את השריפה והועברה לסטודיו של מאיה בבית ברל, שם היא חודשה. הבחירה בחפץ הזה היתה חשובה לליאת, כמזכרת, וכפריט הנצחה. זיכרון לאהוב ליבה שלא ישוב

עמית: אלו בעלי מקצוע לוקחים חלק בפרויקט?

מיכל: בצוות חברה מאיה גל – בעלת סטודיו לשיפוץ ושיקום רהיטים, שמקבלת על עצמה את השיפוץ של רוב החפצים שמגיעים אלינו. אבל במקרים מסוימים כשיש פריט כמו ויטראז׳ שניזוק מירי ונשבר בעת פריצה של המחבלים הביתה – אנחנו נעזרים בסטודיו ויטראז׳ (פנטזיה בזכוכית) שממוקם בירושלים.

הצלמת שונית פלקו זריצקי מתלווה למשפחות במציאת החפץ ומלווה אותם בכל תהליך השיפוץ. היא מתעדת את התהליך הרגשי המורכב, שבו אנחנו נותנות מקום גם לסיפור האישי של המשפחות ולסיפור של החפץ. ברוב המקרים הסיפור מתחיל מהמקום של הטראומה שנגרמה, ומשם נפתח הסיפור כולו – של המשפחה ושל הבית שניזוק.

ד״ר בירי רוטנברג, מומחית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית וביבליותרפיה, מלווה אותנו בתהליך הרגשי. היא נותנת לנו את המעטפת הטיפולית שאנחנו נדרשות לה ואנחנו מקפידות להתייעץ איתה.

דנה שקד מסייעת לנו בגיוס משאבים. כל המיזם נתמך על ידי תרומות, ולכן חשוב לנו לגייס כמה שיותר מימון, כך נוכל לשקם יותר חפצים ולספר את הסיפורים. עם פרסום המיזם פונים אלינו גם צורפים, אמני קרמיקה ועוד שמוכנים לקחת על עצמם עבודת שיקום וחידוש

מאחר והמיזם שלנו עוסק בפן הרגשי והטיפולי ומציע שיקום באמצעות החפצים שהם כשלעצמם אוסף של זיכרונות, אולי נצליח בעזרתו להציל ולסייע לאנשים נוספים שחוו טראומה

עמית: מדובר בפניה אליכם, או שאתם אלו שמאתרים את הפריטים?

מיכל: הפניה הראשונה היתה לראשי הקהילות של יישובי העוטף שהפנו אלינו אנשים שהיו מעוניינים לקחת חלק במיזם. כך הכרנו את חנה ושלמה מניר עוז ועוד תושבים מכפר עזה ויישובים נוספים. עשינו גם פנייה לאנשים שהכרנו, אבל הרוב פנו אלינו

עמית: מה קורה אחרי סיום השחזור? האם השחזור מתועד? אתן מציגות את הפריטים?

מיכל: בחלק מהמקרים לא מדובר בשחזור (רסטורציה) של החפץ – לא מעט משפחות מבקשות שימוש אחר לפריט שנמסר, לכן אנחנו מתייחסות לזה כ״שיקום״. זה נכון שהכורסה והמנורה שנמסרו המשיכו להיות כורסה ומנורה, אבל קשתות של חץ וקשת שנמסרו לא יכולות לשמש כקשתות, ואנחנו נמצאים בשלבי ההמרה של החפץ לדבר אחר. הוויטראז׳, לדוגמה, לא יחזור להיות חלון לדלת אחרי השיקום, אלא תמונה ממוסגרת

מיכל קרסני. צילום: עידו לביא

מיכל קרסני. צילום: עידו לביא

עגלה עמוסה בחפצים מבארי וכפר עזה

עגלה עמוסה בחפצים מבארי וכפר עזה

birds

מיכל: בתום השחזור והשיקום כל החפצים חוזרים לבעליהם. לחלקם יש בית שבו הם מתגוררים, ולאלו שלא – אנחנו שומרות על החפצים בתקווה שבמהרה יהיה להם בית קבע.

השחזור והפריטים מתועדים בצילום וידאו וסטילס של שונית. יש לנו כרגע 13 חפצים שהשלימו את התהליך. המחשבה המקורית היתה להציג את החפצים בתערוכה מיוחדת שתחשוף את המיזם ואת הסיפורים בסוף השנה, אבל קיבלנו הזמנה משני גורמים ואנחנו בוחנות כרגע את האופציה להציג כבר במאי את החפצים. אני אאצור את התערוכה שתוצג. במקביל, יש לנו אתר שבו מופיעים כל הפרטים על המיזם ובקרוב נעלה בו גם תמונות וסיפורים מהפרוייקט

עמית: עד מתי תקבלו פניות?

מיכל: עד שנוכל להמשיך או עד שלא יהיה יותר צורך בקרב המשפחות. כרגע אנחנו מממנות את זה בקמפיין סיוע מימון המונים ותרומות שקיבלנו, בשיתוף עם ״ארץ עיר״ – מיזם ליזמות קהילתית שמאפשר לנו לקבל תרומות. אנחנו מאוד מאמינות במיזם וממשיכות תוך כדי תנועה. אחת השאיפות היא גם להוציא קטלוג מודפס ולא להשאיר את זה רק לתיעוד דיגיטלי.

יש לנו גם חלום לפרסם מאמר בעיתונות מקצועית אודות הקשר בין חפצים לשיקום במקרה של טראומה. מאחר והמיזם שלנו עוסק בפן הרגשי והטיפולי ומציע שיקום באמצעות החפצים שהם כשלעצמם אוסף של זיכרונות – אני משוכנעת שיש לזה מקום. אולי נצליח בעזרתו להציל ולסייע לאנשים נוספים שחוו טראומה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אתיקה יפה

    חשוב ומרגש מאוד!
    אשמח לקחת חלק בשחזור!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
';
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden