עובדיה בנישו // דהיה

פרטים טכניים

״דהיה״, טכניקה מעורבת, מוצגת בדיזנגוף סנטר במסגרת הביאנלה לאמנות סביבתית עד 15.6 (אוצרת: נאוה בני).

מי אני

עובדיה בנישו, צייר, קומיקסאי ומאייר בוגר שנקר. עבדתי כמנהל אמנותי בתחום האנימציה. היום עובד עם עיתונים והוצאות ספרים בארץ ובעולם. את איוריי אפשר למצוא בספרים של יהונתן גפן, נורית זרחי, אתגר קרת, אגי משעול ועוד.

העבודה

העבודה עוסקת בתופעה שלילית בשם הלבנת אלמוגים (בליצ׳ינג) – אובדן הצבע המתרחש באלמוגים. עקב פגיעה באצות חד־תאיות (זואוקסנטלות) סימביוטיות, האלמוגים מכסים את עצמם בשכבה שקופה המגנה עליהם. במקרים רבים הלבנת האלמוגים מובילה למותם (מרעב) של האלמוגים שנפגעו, ובכך היא מהווה איום גדול על שוניות האלמוגים.

העבודה מתמקדת בתהליך שבין חיות וצבעוניות לבין דממה. טכניקת העדשה הלנטיקולרית מאפשרת לצופה לעבור ליד ולראות מעין הבזקים של חושך בין הצבעוניות הזרחנית. הכוונה שלי היתה להדהד את הסכנה המתמדת שבה האלמוגים חיים יום יום, שבמסגרתה הם נתונים לחסדי המים והאקלים המשתנה.

כמאייר, אני אוהב לצייר עולמות עשירים ומרובדים, בין אם הם מעל או מתחת לפני הים. העולם של שוניות האלמוגים מסקרן אותי במיוחד כי הוא עשיר, צבעוני ומלא ביצורים שונים ומגוונים ששוחים בו, אוכלים בו וחיים בו, כל אחד ואופיו שלו, וביניהם מתקיימת מערכת יחסים הרמונית שבה הם מזינים זה את זה ואף תלויים זה בזה.

תופעת הלבנת אלמוגים פוגעת לא רק באלמוגים עצמם אלא בכל מרקם החיים הסובב אותם. המחשבה על עולם שוקק חיים שהולך ונעלם הניע אותי לתאר אותו בצורה שתעביר את התחושה של יש ואין.

תעבירו את זה הלאה

הייתי רוצה שהעבודה תוצג במצפה התת ימי באילת. המתקן הזה הוא החלון הכי ברור שלנו לצפייה באלמוגים, והציור יוכל לשמש כאזכור ללמה אנחנו צריכים לשמור עליו.

פלוס אחד

תמיד במבט לאחור אני רוצה לשנות משהו בעבודות שלי. עם הזמן נקודת המבט משתנה וככה גם היחס שלי אליהם, אבל אולי זה כל היופי :). בדומה לציור האלמוגים, גם בציור של התחנה המרכזית החדשה, שעשיתי לגדר של בית אריאלה בתל אביב, הנושא הוא חיות והמולה. הצלחתי לתפוס משהו בישראליות של ההתרחשות ולייצג את שילוב התרבויות, שלא תמיד מצליח לי.