לחם עבודה // בר חיים

מי אני

בר חיים, בת 29, רמת גן. במקור ממעלה אדומים.
אתר / אינסטגרם

מה אני עושה?

אני צלמת אוכל כבר שלוש שנים בקרלה אייג׳נסי, סוכנות הצלמים של הצלם אסף קרלה, ובספטמבר אני פותחת את העשור המיוחד השלישי בחיי. יש לי אחות תאומה שתחגוג יחד איתי 30 סתווים מרגשים.

בגדול כל חיי עבדתי במסעדות, מאז התיכון ועד גיל 26 בערך. המון שנים בעולם האוכל – בעיקר המהיר, יחד עם אחי, שהיה מנהל ובעלים של כמה מסעדות מזון מהיר. תמיד אהבתי לצלם את מה שהיה נראה לי יפה. ולא רק אוכל.

לפני שלוש שנים וקצת אסף (קרלה) הגיע לצלם אצל אחי במסעדה ושם הכרנו (אבל תמיד הערצתי אותו). הוא חיפש אסיסטנט – ולקח לי חודשיים לתפוס אותו. אחרי שיחת טלפון קבענו שלמחרת אגיע יחד איתו לצילומים ביקב בצפון ואכן, כך היה. ממש זוכרת את התחושה הטובה והמספקת הזאת שהצלחתי להשיג מה שרציתי. זה היה מרגש מאוד.

לקח לי זמן עד שהצמחתי מרפקים. אחרי כמעט שנה וחצי של התמחות החליטו להטיס אותי לפריז לצלם את המסעדות של קבוצת JLM של אסף גרניט והחברים. לא ישנתי שבועיים מרוב התרגשות – וזאת אחת התחנות הכי משמעותיות ומדהימות שהיו לי בדרך

לקח לי זמן עד שהצמחתי מרפקים. לעבודה הראשונה שלי (בבר ״ברנקה״ ליד דיזנגוף סנטר) יצאתי אחרי כמעט שנה וחצי של התמחות צמודה לאסף ועם המון אתגרים. זאת הייתה עבודה מוצלחת ואני לא אשכח אותה לעולם. האמת שאני זוכרת את כולן.

כמה חודשים אחר כך החליטו להטיס אותי לפריז לצלם את המסעדות של קבוצת JLM של אסף גרניט והחברים. לא ישנתי שבועיים מרוב התרגשות – וזאת אחת התחנות הכי משמעותיות ומדהימות שהיו לי בדרך. מהסיבוב הזה התפרסמה תמונה שעשיתי במסעדת Boubale במגזין הפריזאי Paris match – אחד ההישגים הכי מרגשים שהיו לי אי פעם! אבא שלי השיג לי את המגזין והוא נמצא אצלי שמור. 

מאז טסתי גם לברלין וגם ללונדון לצילומים של המסעדות של הקבוצה, בהן מסעדת המישלן שלה, שבור. סך הכל שמונה פעמים עד עכשיו וזה כבוד גדול בשבילי. אבל פריז היא משהו מיוחד והיא יקרה לליבי. 

בסטודיו קוראים לי ״בר דיטיילז״. אני בפרטים הקטנים. ואני גם מזל בתולה. אני מאוד אוהבת מדויק – אבל אני גם מאוד אוהבת שלא. הצילומים שלי יכולים להיות הרבה פעמים מטושטשים ומרוחים, קצת מלוכלכים. אמיתיים כאלה, כמו שקורה באמת כשאוכלים אוכל בלי להתייפייף. לפעמים יוצא לי קצת קריפי ואני מתה על זה.

אני אוהבת לצלם צלחות ריקות עם כתמים ושאריות של האוכל שהיה עליהן. ואני חושבת שזה מיוחד ויפה וקצת אחרת. אני אוהבת לצלם דרך השתקפויות – תמיד מחפשת את זה. ומאוד אוהבת בלאק אנד ווייט, שזה שחור ולבן בעברית.

בסטודיו קוראים לי ״בר דיטיילז״. אני מאוד אוהבת מדויק – אבל אני גם מאוד אוהבת שלא. הצילומים שלי יכולים להיות הרבה פעמים מטושטשים ומרוחים, קצת מלוכלכים. אמיתיים כאלה, כמו שקורה באמת כשאוכלים אוכל בלי להתייפייף. לפעמים יוצא לי קצת קריפי ואני מתה על זה

מוזיקת רקע

מוזיקה היא לגמרי חלק ממני ומהרגשות שלי, אבל דווקא כשאני עורכת אני ברוב הפעמים נמצאת בסביבה שקטה ופשוט שוקעת במחשבות. לשבת על המחשב שעות זה משהו שלא בהכרח נוצץ כמו שחושבים אבל זה חלק חשוב וללמוד תוכנות זה דבר מגניב.

מה בצלחת?

אוכלת הכל! תמיד אומרת כן על לטעום – אסף לימד אותי לטעום כל דבר בשביל להכיר טעמים ולנסות דברים חדשים וזה מעניין מאוד. טעמתי יונה בשבור וזאת כנראה הפעם היחידה שזה יקרה 🙂

המלצות אמנותיות

• ג׳סי ג׳נקינס: אושיית אוכל אינסטגרמית. בגדול הוא מצלם את עצמו מכין אוכל וגם אוכל (בעיקר צמחוני) – הוא בדיוק הוציא ספר. הוא מצלם באור מאוד רך, את ההכנה, מצלחת ואוכל. ולסיום הוא משליך את הסכו״ם על הצלחת הריקה והכל בפשטות – ממנו קיבלתי את ההשראה לצילומי מנות לא שלמות ואפילו אכולות.
• פאולה וילאס: מעצבת תכשיטים – יפים בטירוף עם המון מחשבה. יש קו שמדליק אותי שם – היא משתמשת באוכל (ולא רק) להצגת התכשיטים ובאופן יוצא דופן ומיוחד מאוד. והיא גם חצופה באופן חינני ואני מתחברת אליה.
• אסף קרלה: בעיניי הוא קודם כל אדם קסום ומיוחד. ואחר כך מוכשר כל כך והשראה לכל דבר בדרך שלי המקצועית וללא ספק המנטור שלי, גם בדרכי האישית.

פנטזיה מקצועית

הפנטזיה המקצועית שלי דווקא לא מגיעה מהעולם של צילום אוכל. אופנה זה דבר שמעניין אותי מאוד והצלם שהייתי ממש רוצה לעבוד איתו הוא דודי חסון. פגשתי אותו ממש עכשיו בתחילת מאי בסיבוב האחרון שלי בפריז ואמרתי לו בבושה גמורה שהוא ממש מוכשר בעיניי – וכיף לי לראות את כל מה שהוא עושה הכל מיוחד ממש. 

מי יודע – אולי אצליח יום אחד לשלב אוכל עם אופנה ולגעת בכל מה שיש לי תשוקה אליו. אמן! זה תחום מדהים הצילום ואני יכולה להודות באהבה ובהערכה גדולה שהוא גם מציל אותי המון ומכל הבחינות!

חם מהתנור

בדיוק לפני רגע חזרתי מפריז ואני בעיצומו של קרב נגד הזמן של הגשות פרויקטים. זה הסיבוב הכי טוב שהיה לי בפריז וזאת הפעם החמישית שלי שם – ממש מחכה לשחרר את זה לאוויר העולם ולגרום למשפחה שלי להיות גאה בי ולאימא שלי בעיקר שזה הכי חשוב בעצם – יש לה חלק משוגע במסע שלי ומגיע לה את כל הקרדיט לדבר הזה שאני עושה היום; היא תמיד האמינה בי למרות הכל ובזכות הכל.