הפסקת מסך // And Still

מי

פיטר גבריאל, מייסד ג׳נסיס, אמן פורץ דרך, מגוון מאוד, תמיד מעניין, משלב בין מקצבים שורשיים לטכנולוגיה חדשנית, מייסד real world record ופסטיבל womad, פעיל חברתי. מאז ומתמיד שם דגש חזק על קידום ושילוב אמנים פורצי גבולות באספקטים הויזואליים של עבודותיו. בין שיריו המפורסים: salsbury hill, biko, shock the monkey, don’t give up.

מה

השיר And Still נכתב בעקבות מות אימו, והופיע באלבומו האחרון i/o משנת 2023. במילותיו, השיר מדבר על אובדן וזיכרון, ולקח לו שש שנים עד שהרגיש מספיק נח לכתוב אותו.

היוצר

אריאל קוצר, זה הקליפ הראשון שאני עושה לשיר. העבודה כולה היא שלי, מקונספט ועד ביצוע, מלבד תפירות אחרונות בפוסט שנעשו בעזרת גל קקאו היקר. 

התחלתי לעבוד עם כלי Gen AI לפני ארבע שנים, וברגע שיצאו כלי וידאו התחלתי להתנסות בהם. התוצאה הראשונה היתה ‘night, סרטון שהיה פיינליסט בפסטיבל aifa הראשון בליסבון במאי 2024. בהמשך יצרתי את parallax, סרטון שנבחר להופיע במספר גדול של פסטיבלים ברחבי העולם.

הקונספט

בשנה שעברה ראיתי שפיטר גבריאל עשה שיתוף פעולה עם סטייבל דיפיוז׳ן, תחרות לקליפ לשיר שלו, מבוסס AI. בעקבות כך נרשמתי לניוזלטר שלו, ולא עברו כמה חודשים והוא יצא עם פרויקט 50:50, קול קורא ליוצרים לקליפים לשירים שלו, עם דגש על AI.

לאחר הקשבות חוזרות ונשנות לשיר And Still במהלך שבועיים, ומחקר ביטויים של זיכרון בתרבויות ובאמנות, התחלתי לגבש את הרעיון של בית ריק כסמל לאלה שהיו פה והלכו לעולמם. זה גם חיבר אותי לאובדן אבי לפני הרבה שנים, ולמותו המפתיע של חבר טוב לאחרונה. 

מתוך מילות השיר עלו גם דימויים נוספים, והתחלתי לבדוק סגנונות שונים בג׳ינרוטים במידג׳רני. בסופו של דבר (בהמלצת בנותיי) החלטתי על כיוון איורי עדין בצבעי דואוטון, שהתחבר יפה לאופי של השיר עצמו. 

השלב הבא היה לבנות סטוריבורד, שם פתאום גם הפנמתי שיש לי עסק עם שיר של 7:40 ד׳ (!), שבנוי מכמה וכמה חלקים שונים, ולהתחיל לבנות את המהלך הסיפורי של הקליפ, מה מוביל למה. פה ושם התבססתי גם על כמה אימג׳ים מהאמנות והקולנוע, לדוגמא טביעות האצבעות הנעלמות שההשראה להן הגיע מסרטו של טרקובסקי ״מראה״. 

החלק הקשה ביותר היה בהפיכת האימג׳ים לאנימציות בעזרת runway, מכיוון שעדיין קשה מאוד לקבל תוצאות רצויות בכלים האלה, במיוחד לאימג׳ים שהם לא פוטו־ריאליסטיים או שגורים. מתוך מעל 10,000 ג׳ינרוטים, פחות מ־10% היו שמישים. 

השלב האחרון היה לערוך את כל זה בפרמייר, להתאים את הקטעים למוזיקה ולמילים, ולדאוג לרצף רגשי. מעבר לכל דבר אחר, אני חושב שהקליפ מוכיח שניתן להשתמש בכלי AI כדי ליצור, מעבר לטרנדים ששגורים היום בתחום.

קליפים אהובים

Big Time, שיר של גבריאל מ־1986. לפני 35 שנה כשהייתי סטודנט בניו יורק נתקלתי בתערוכה של אחד האנימטורים שעבד על הקליפ הזה והתפוצץ לי המח.

Art of Noise – Close (To The Edit) – סרטון של הבמאי zbigniew rybczyński, שצולם בפסי הרכבת המוגבהים (היום פארק ההייליין בניו יורק), מטר מהדירה שבה גרתי. אחרי הצילומים עלינו לשם ואספנו שאריות פסנתר וסקסופון לקשט בהם את הדירה.

בוב דילן, (Like A Rolling Stone (Interactive Video – יצירה מדהימה של לא אחר מיוני בלוך, שמאפשרת לצופה לזפזפ בין ערוצי טלוויזיה שבהם המגישים והשחקנים מדובבים את מילות השיר.

לאיזה יוצר/שיר היית רוצה לביים קליפ ולמה

אני עובד על רעיון של לעשות וידאו/אנימציה לתקליט שלם, יש מספר אופציות, ואני מקווה שזה ייצא לפועל בקרוב. אם הייתי צריך לבחור שיר / יוצר זה בטח היה אחד מאלה: טוקינג הדס, memories can’t wait; בריאן אינו ודיוויד ביירן, my life in the bush of ghosts: regiment; קט סטיבנס, I think I see the light; רוברט וויאט, East Timor; מאסיב אטאק, Man Next door; שלומי ברכה ופורטיס: רץ על הקצה; ליטל דרגון, forever; או fat freddy’s drop: blackbird.