מה קורה // פופ־אפ קינוחים קוריאניים

בג׳ון מטאנג, הקוריאנית הכי תל אביבית, משיקים את ״וואו!״ - פופ־אפ קינוחים קוריאניים מופרע במיוחד. בתפריט: בצקים, ממרחים, גלידות ורטבים מצולחתים, כמו שהדרום־קוריאנים אוהבים: מושחת ומוגזם

מי?

רעות גרשוני, 39, תל אביב. בעלים־שותפה בקבוצת המסעדות אוקינאווה סושי וג׳ון מטאנג הקוריאנית, שמביאה את סיאול ללב תל אביב.
אינסטגרם / ג׳ון מטאנג

סטטוס זוגי?

רווקה. לא ממש מחפשת, אבל מאמינה שכשזה יגיע – זה יטרוף את הקלפים. יש מיתוס שנשים במסעדנות לא באמת יכולות לנהל זוגיות או לגדל ילדים כי הן חיות סביב השעון – וזה אולי היה נכון בשלב מסוים בחיים שלי. היום אני במקום אחר – שלם, רגוע וביתי יותר. אני שמה את עצמי בפרונט, מקשיבה לצרכים שלי ויודעת שהשלב הבא כבר מתקרב. אה, ואני בבית כמעט כל ערב. דברו איתי 🙂

רעות גרשוני. צילום: אמיר מנחם‎

בינג סו סורבה אבטיח

בינג סו עוגת גבינה

מה בצלחת?

סיפור חיי הוא הניסיון לשמור על איזון, כך שלצד פחמימות מופלאות בסופ״ש, במהלך השבוע תמצאו אצלי בצלחת בעיקר הרבה עוף, דגים נאים, עשבי תיבול (בעיקר זעתר טרי שאני פשוט לא יכולה בלעדיו).
אני מאמינה שאוכל צריך להיות טעים ומנחם – לא מאתגר סתם בשביל הרושם. טונה משומרת, חציל או ירקות מצליבים? לא נכנסים אליי לצלחת.

איפה ומתי אפשר לפגוש אותך השבוע ומה חשוב לדעת לפני שאנחנו רצים לשם?

המשרד ושלושת המסעדות שלי הן במרחק של עד 500 מטר אחת מהשנייה ומהבית שלי – אז לרוב תמצאו אותי באחת מהן (אלא אם החלטתי לברוח לי ליום חופש קטן מחוץ לעיר).

אוקינאווה סושי (לבונטין 11 / שבזי 46) היא הבכורה שלי, זאת שבזכותה נכנסתי לענף ולא המשכתי בתחום מקצועי אחר שכולל בעיקר המון דיפלומטיה ויחסים בינלאומיים – השבוע ציינתי 17 שנה בקבוצה. אני מקפידה לרענן אותה כל הזמן, לייצר עניין ולשמור על רלוונטיות גם עבורי וגם – ובעיקר – עבור הקהל הנאמן שלה.

לכן השקתי במסעדות את ״השוקוזן״ (שמשמעותו ביפנית ״מה שלפני האוכל״) – אפריטיבו יפני ראשון מסוגו בישראל (ראשון-חמישי, 17:00-19:00). בוחרים כוס יין מתפריט האפריטיבו, ובמחיר הכוס (42-56 שקלים) מקבלים גם צלוחית ביסים יפניים. יש גם 20% הנחה על כל תפריט האוכל.

ג׳ון מטאנג (״פאקינג דלישס״ בקוריאנית) היא האחות הקטנה, החצופה והכיפית של המשפחה. היא מגישה סטריט פוד קוריאני אותנטי, מלא צבע, טעם ושובבות. אני מרגישה שאני פוגשת את ג׳ון מטאנג בשלב מדויק יותר בחיים – כזה שבו אני יודעת מה אני רוצה ומה לא, ומאפשרת לעצמי לשחק וליהנות.

השבוע אנחנו מרימים שם את UWA (״וואו״ בקוריאנית) – פופ־אפ קינוחים קוריאניים מופרע במיוחד, בדיוק כמו שהדרום קוריאנים אוהבים! חשוב להכיר כי מתחת למעטפת הפיקנטית של המטבח הקוריאני מסתתר עולם קינוחים עשיר, צבעוני ומפתיע שאצלנו ב־JMT החלטנו להוציא אותו לאור.

הפרויקט החדש שלנו מוקדש כולו למתוקים הקוריאניים; כאלה שלא מתנצלים, שלא פוחדים מבצקים, ממרחים, גלידות ורטבים ומצולחתים בדיוק כמו שהדרום־קוריאנים אוהבים: יפה, מוגזם ובסטייל.

הפרויקט הוא המשך טבעי לדרך שלנו ב־JMT להביא את הקולינריה הקוריאנית לקדמת הבמה, באותנטיות ובתעוזה, בין אם אתם בעניין של מתוק־מלוח, פריך־רך, חם־קר – תמצאו פה משהו שיפיל לכם את הלסת, ויעלה לכם חיוך של ״מה טעמתי פה הרגע?״.

מנגו מונג

בינג סו מנגו קראק פאי

בינג סו שוקולד

מה בתפריט?

בינג סו: הר של קרח מגורר דק־דק עם שכבות של רטבים, פירות, טופינגים וקראנצ׳ים מכל טוב.
באבל תה: שילובי טעמים ייחודיים של באבל טי עם קרם מסקרפונה, פניני טפיוקה, רטבים אסיאתיים וטופינגים שמרימים כל כוס לרמת קינוח.
בונפאנג: סופגניות (מעין פנקייק) בצורת דג במילוי שעועית אזוקי אדומה, וניל, קרם תירס או שוקולד קרמל.
מנגומונג: רול נאמס מטוגן עשוי דפי אורז פריכים במילוי קרם קוקוס ומנגו טרי עם רוטב שוקולד לבן. פירוש המילה מונג בקוריאנית הוא חלומי ורך. קחו את זה משם.

המלצות הבית

אברי של הדר לוטן: השכנים של הג׳ון ברחוב אחוזת בית 5. ביסטרו שנוטה בפועל להיות בר יין עם מנות שף קלילות אבל מוקפדות, והרבה אופי. בשבילי זה בעיקר מקום מפגש נעים, טעים ומזמין לסיים בו יום עבודה עם אנשים שאני מאוד אוהבת.
Men Tenten Ramen Bar – Back Door: כל הדרכים מובילות לבק דור. מקום מושלם לדרינק האחרון של הלילה, ואם אפשר, שיהיה סאקה משובח. בונוס: תמיד תפגשו שם מישהו שאתם מכירים.
חשבון האינסטוש של איתי דגן: כמסעדנית, אני חזקה הרבה יותר בניהול המערכת מאשר בבישולים עצמם. מצד שני, אני מארחת לא מעט – והמתכונים של איתי מככבים לא פעם בשולחן שלי. אין אצלו דרמות או רטבים מבהילים, רק מתכונים טעימים, מדויקים ושוברי שגרה במגוון סגנונות, שמנגישים את חוויית האירוח בלי לעשות ממנה סיפור.

לא יכולה בלי?

יין טוב. ניסיתי פעם קיטו ונשברתי כשגיליתי שצריך לוותר עליו. שינה טובה. והייתי כותבת המשפחה שלי – אבל השנה איבדתי את אימא שלי, מוקדם מדי, לסרטן. זה היה שיעור כואב, אבל גם תזכורת שהחיים ממשיכים, גם כשנדמה שאי אפשר.