לחם עבודה // רוני כספי

מי?

רוני כספי, בת 31 מתל אביב. צלמת. עושה גם סושיאל לכמה עסקים בעיר, בהם ״בית חנה״ ו״האחים גרין״.
אינסטגרם / אתר

מה אני עושה?

לצילום הגעתי לפני שמונה שנים, כשהייתי סטודנטית לקולנוע במכללת ספיר בשדרות. בשנה השנייה ללימודים קניתי לעצמי מצלמת פילם 35 מ״מ. התרגשתי מהסביבה החדשה, משדרות שהייתה כל כך שונה מתל אביב, עיר ילדותי. חיפשתי דרכים להכיר את תושבי העיר והמצלמה נתנה לי סיבה לגשת. בכל אחר הצהריים, אחרי הלימודים, הייתי יוצאת איתה לסיבובים בעיר, מצלמת סבתות יושבות בפתח הבית, ילדים משחקים ברחוב, שומעת סיפורים, שותה תה או קפה, לפעמים חוזרת שוב.

שדרות פתחה לי את הלב, העניקה לי השראה, ובזכותה התאהבתי בצילום.

במקביל, התחלתי לעבוד כמארחת במסעדת לה רפובליקה בתל אביב. במהלך השבוע חייתי ולמדתי בשדרות, ובסופי שבוע הייתי נוסעת לתל אביב לעבוד. המצלמה ליוותה אותי לכל מקום, גם למשמרות במסעדה. משם נולד הפרויקט The People Behind La Repubblica – סדרת צילומים שתיעדה את העובדים והלקוחות הקבועים במסעדה. בזמני הפנוי הצטרפתי למוטי סופר, השף והבעלים, לסיבוב בגינה האורגנית של המסעדה, וצילמתי אותו עובד וקוטף. המקום הזה היה הבית השני שלי. במשך ארבע וחצי שנים אספתי שם רגעים מרגשים, והפרויקט הפך לחלק משמעותי בעשייה שלי.

כל הצילומים מהמסעדה צולמו בפילם, בתאורה טבעית, משחקים עם השמש, והרבה מאוד חום. מצחיק לחשוב שבהתחלה התנגדתי לצלם אוכל; זה תמיד הרגיש לי מלאכותי ומשעמם. אבל באופן טבעי, מצאתי את עצמי מצלמת גם מנות, תוך ניסיון להביא משהו אחר – ספונטני, חם אותנטי ורגיש.

לצערי, לה רפובליקה נסגרה בשביעי באוקטובר. החוסר שלה מורגש מאוד. לא הייתה עוד מסעדה כזו בעיר; משפחתית, חמה ונעימה, ובו בזמן גם קלאסית ורעננה. לשמחתי, מוטי פותח בקרוב מקום חדש שזו בשורה מרגשת ומעודדת.

לפני שלוש שנים בדיוק עזבתי את עולם הסרוויסים והמסעדנות, והחלטתי לתת לצילום הזדמנות אמיתית. קניתי כרטיס פתוח להודו, לקחת אוויר ולתכנן מסלול מחדש. משם מצאתי את עצמי מטיילת חצי שנה. כשחזרתי לארץ התחלתי לעבוד בסושיאל למסעדות ומקומות קולינריים, ובמקביל פיתחתי את העסק שלי בצילום. לאט לאט הגיעו פרויקטים של מסעדות, ברי יין ובתי קפה והתאהבתי.

מאז שהתחלתי לצלם, יש לי שפה אישית שמלווה כל פרויקט. אני אוהבת לספר את הסיפור של המקום ושל האנשים שמאחורי הקלעים, אלה שלא תמיד רואים בפרונט. להכניס לתמונות את האווירה, החום, והאנושיות. ליצור תחושה של בית, לא רק עוד תמונת אוכל יפה ומלוטשת, אלא תמונה שמעבירה חוויה, רגש וסיפור.

את כל העבודות שלי אני מצלמת בפילם, שמעניק לתמונות עומק אחר – חיוּת, צבעוניות, אמת, וגם איזשהו שקט פנימי. יש משהו בתהליך של הצילום בפילם שהוא הרבה יותר נוכח, קשוב ומדיטטיבי; בכל פריים יש רגע של עצירה והקשבה, בחירה שנעשית מתוך תחושה וחיבור לרגע. בין אם זו עטיפת אלבום למוזיקאי, צילומים למסעדה, בית קפה או לבר יין, חתונה או הריון – הכול מצולם מתוך נקודת מבט סיפורית. לימודי הקולנוע עיצבו מאוד את הדרך שבה אני מתבוננת בפרויקטים שלי; כל פרויקט הוא כמו סרט בראש שלי, וכל פריים הוא סצנה בפני עצמה.

מוזיקת רקע

מוזיקה היא אולי הדבר שהכי מפעיל אותי, מרגש אותי ופותח לי את הלב. אני שומעת מוזיקה כל יום, כל הזמן. אפילו כשאני יורדת למכולת אני לוקחת אוזניות כדי להרוויח עוד שיר. אני מאוד אוהבת לרוץ ולרכוב באופניים עם מוזיקה. תמיד נותן תחושה של כמו מתוך סרט. המחשבות משתחררות, מתמלאות בשקט טוב, וזה עוזר לי לחלום ולדמיין.

לאחרונה אני שומעת המון Beach House, את יוגב גלוסמן ואת האלבום החדש של רותם בר אור – שגם צילמתי את העטיפה שלו. אני מכורה ל־DakhaBrakha, להקה אוקראינית מטריפה שמשלבת פולקלור מסורתי עם סגנונות מודרניים.

האלבום החדש של אביתר בנאי, ״שיחות שלום״, הוא כמו תמיד – הכי רלוונטי, רגיש ונוגע. יעל איזנברג – שגם את עטיפת האלבום האחרון שלה זכיתי לצלם – הפכה מאז הצילומים לחברה טובה, והאלבום שלה הוא אחד היפים שנכתבו בעברית.

ושתי תגליות ישראליות חדשות שלי – בן גולן וטל פוגל.

מה בצלחת

אני פודית ברמות. אוהבת יין ואוהבת לאכול וגם להכין (אם כי כמעט ולא יוצא לי להיות במטבח לאחרונה לצערי). הכי הכי אוהבת דגים נאים, ירקות טריים וגבינות (מנות ״פס קר״ מה שנקרא). חוץ מזה אני חושבת שקוטג׳ זה מאכל האלים ואני יכולה לאכול מקושקשת וקוטג׳ כל יום כל החיים שלי וזה לעולם לא ימאס עליי.

המלצות אמנותיות 

• עמוד האינסטגרם של La Cabra: בית קליה מדנמרק. הקפה שלהם מדהים (בארץ אפשר להשיג ב HOC). העמוד שלהם באינסטגרם הוא עולם שלם ואולי העמוד הכי יפה שראיתי. 
• עמוד האינסטגרם pastagrannies: אני יכולה יום שלם לצפות בסרטונים של הסבתות האיטלקיות מכינות פסטה טריה. שילוב של כל מה שהכי מרגש מבחינתי.
• אבישי בן ארוש: חבר יקר ואהוב, ולב גדול בעולם הזה. בשביעי באוקטובר, כמו עסקים רבים נוספים, אבישי התגייס למילואים והביסטרו שלו, La Cité, נסגר – פחות משנה לאחר שנפתח. אבישי הוא איש מעורר השראה ובעמוד האינסטגרם שלו הוא מעלה לדיון שאלות חשובות וכואבות. לשמחתי, הספקתי לצלם את לה סיטה כשהוא עוד היה מאוד מאוד חי. בקרוב הוא פותח מקום חדש אז stay tuned. 

ניימדרופינג

קשה לי לחשוב על אדם ספציפי שארצה לצלם. שמות גדולים פחות מדברים אליי. מה שמרגש אותי זה לפגוש אנשים אמיתיים, לגלות את הסיפורים שלהם, לטייל ולצלם בלי תוכניות – פשוט לשוטט, ולתעד רגעים קטנים שמרחיבים לי את הלב.

בתחום הקולינריה הייתי שמחה לצלם איזה מקום קטן ומיוחד באירופה. 

חם מהתנור

בדיוק חזרתי מרזידנסי Vice Versa Triangle בכפר Gardinovci שבסרביה – תוכנית של קולקטיב צלמים מהעולם. כל אחד עבד על פרויקט משלו על הכפר ועל תושביו, ובזמן הפנוי בילינו יחד; אכלנו, שתינו, שחינו באגם והסתובבנו בכפר. עשיתי את הפרויקט שלי על הסבתות בכפר.

התוכנית הזו הייתה מרגשת ומשמעותית במיוחד עבורי – גם בזכות הפרויקט והצילומים שיצאו, וגם בזכות ההוויה והחיבור המשותף שהיה לכולנו, זה עם זה ועם המקום. הרגעים עדיין מהדהדים בי ואני רוצה להישאר עוד רגע עם החוויה והתחושות לפני שאפנה למחשבות על הצעדים הבאים.