״בעל החלומות״: לא היוסף שילוח שהכרנו

יוסף שילוח – צמד מילים שמעלה המון אסוציאציות במוחו של הישראלי הממוצע, רובן קשורות במבטא פרסי מוגזם, שפם קטן של צ׳ארלי צ׳פלין, שיני זהב ו״בלורית כמו ג׳יימס דין״. אבל חוץ מפארוק האייקוני, שילוח גילם עוד עשרות רבות של דמויות בקולנוע ובתיאטרון הישראלים, והיה לאחד השחקנים הגדולים בדורו.

למרות שהקהל זוכר אותו בעיקר דרך הדמויות הנלעגות (והאהובות) בקולנוע העממי בניחוח הבורקס, שילוח היה שחקן מזן אחר לגמרי. מאחורי החיוך הממזרי עמד וואחד מקצוען שגילם בגאונות ובצורה מדויקת דמויות דרמטיות לצד תפקידים קומיים, שבעוד אלף שנה אף שחקן לא יצליח לשחזר.

לכולם הוא התכונן בדיוק באותה המסירות. הבחירה ללהק אותו (שנעשתה בעיקר על ידי בועז דווידזון) לפרסי והדביל התורן לא נולדה עקב מגבלה מקצועית, אלא מתוך אמונה שהוא השחקן היחיד שיכול לעשות עבודה טובה יותר מכל אחד אחר. והוא צדק.

סרט הדוקו החדש ״בעל החלומות״, של קובי פרג׳ ושותפו מוריס בן־מיור (המלכה שושנה), שנעשה בשיתוף עם עומר שילוח, בתו של, מנסה לשפוך אור על החידה שהיא יוסף שילוח. אם עבור הקהל הוא היה קודם כל כוכב גדול וקומיקאי בחסד, הסרט מבקש לחשוף צד אחר ומורכב יותר שלו.

דווקא העובדה ששילוח מעולם לא תפס מעצמו טיפוס מושלם, מעצימה את ההילה סביב האגדה שהוא ומלמדת שגם הגיבורים הכי גדולים בתרבות הם אנשים סדוקים. והסרט לא מפחד להראות את הסדקים האלה

הסרט, שמוקרן בסינמטק תל אביב ובעתיד יעלה לשידור בהוט 8 וביס דוקו, מתבסס על אסופה נדירה של סרטונים אינטימיים שצילמה בתו בשנה האחרונה לחייו. בסרטונים, הוא מגולל בצורה מדוקדקת את סיפורו האישי: החל מהילדות בכורדיסטאן, דרך העלייה לישראל והחיים במעברה, ועד לפסגות הצלולות של הקריירה ולסיומה המריר.

לצד הסרטונים, עומר מקריאה פואמות שכתב שילוח וטקסטים נוקבים שמעולם לא פורסמו. יחד עם נקודות הציון הביוגרפיות והמקצועיות בציר הזמן של חייו, מתגלה בסרט איש חדש ולא מוכר בעליל: יוסף שילוח הפובליציסט, המשורר, הפעיל הפוליטי – ובעיקר אדם עם אופקים הרבה יותר רחבים ממה שהיה נדמה.

הסרט מגלה שבמשך כל חייו שילוח הרגיש כמהגר וזר בארץ שהייתה אמורה להיות הבית שלו. תחושת הזרות מעולם לא עזבה אותו, וכיהודי מזרחי – הוא תמיד ראה בעצמו פליט. התחושות ורגשי הנחיתות הובילו אותו להזדהות דווקא עם הפליטים הפלסטינים, שבהם ראה אחים.

אמנם הסרט מתחקה גם אחרי הקריירה הקולנועית המרשימה שלו, אבל זה לא קו העלילה המרכזי שלו. להיפך, בן־מיור, פרג׳ ושילוח הבת מבקשים לחשוף, פריים אחרי פריים, שכבה אחר שכבה, את האדם שמאחורי השפם. זה לא פיצוח קריירה, אלא ניסיון אמיתי לפענח את החידה: ״מי אתה יוסף שילוח?״. זה שראה עצמו יהודי־ערבי, שבחר לא פעם (ולא פעמיים) בתפקידים נחותים בגלל אהבה והקשבה אמיתית לקהל.

ככל שהסרט מתקדם, קשה להתעלם מהתחושה שבן־מיור ופרג׳ התאהבו במושא שלהם – נקודת תורפה מוכרת בסרטי דוקו על אגדות מקומיות (עיינו ערך זאב רווח ויהודה בארקן, ז״ל). ובכל זאת, ״בעל החלומות״ לא מוותר לו. פרג׳ ובן־מיור נותנים מספיק מקום וספייס לעדויותיו של שילוח עצמו על היותו רודף שמלות (״שכבתי עם שלוש נשים ביום אחד״) ועל כך שלא תמיד היה אב השנה.

דווקא העובדה ששילוח מעולם לא תפס מעצמו טיפוס מושלם, מעצימה את ההילה סביב האגדה שהוא ומלמדת שגם הגיבורים הכי גדולים בתרבות הם אנשים סדוקים. והסרט לא מפחד להראות את הסדקים האלה ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד משילוח.

למעט בני תורתי, שביים את שילוח ב״כיכר החלומות״, אין בסרט אפילו מרואיין אחד מהתעשייה הקולנועית המקומית. זו בחירה חכמה של בן־מיור ופרג׳, שמונעת מהם ליפול לבור הקלישאות המוכר של סרטי מחווה ואהדה שרק מלטפים את הדמות שבמרכזם. הם מושיבים מול המצלמה עיתונאים ואנשי רוח ודעה, שמשרטטים קווים בלתי צפויים וחושפים עוד צדדים באישיותו של שילוח, מה שמעניק לשם שלו הקשר תרבותי־פוליטי ואסוציאציות שונות בתכלית.

״בעל החלומות״ הוא סרט נהדר שעשוי בקפדנות, עדינות, רגישות וביד מקצועית. הוא מצטרף למסורת העשייה המרשימה של פרג׳ ובן־מיור, שתמיד שואפת לחפור ולחשוף צדדים לא מוכרים באייקונים הגדולים של התרבות הישראלית לדורותיה.

---

בעל החלומות
בימוי: קובי פרג׳, מוריס בן־מיור, עומר שילוח
105 דקות; ישראל, 2025
4.5 כוכבים
הסרט מוקרן בסינמטק תל אביב ובעתיד יעלה לשידור בהוט 8 וביס דוקו