בוגרים 2025: קהילת צד״ל, דינמיקה משפחתית, מוסקבה קזבלנקה ודיוקן דרך המקרר

 ג׳ורג׳ תרבאי | לא באמת כאן

המחלקה לתקשורת חזותית, בית הספר לעיצוב, אוניברסיטת חיפה

סרט דוקו־דרמה קצר (3:40 דקות), שמתעד את היציאה מלבנון והמעבר של לוחמי צד״ל ומשפחותיהם לישראל. נולדתי בלבנון, אבי שירת כלוחם בצבא דרום לבנון (צד״ל) ולחם כתף אל כתף עם חיילי צה״ל. בעקבות נסיגת צה״ל בשנת 2000, משפחתי, כמו רבות אחרות נאלצה לברוח בן לילה ולהתחיל חיים חדשים לגמרי בישראל.

פרויקט הגמר נולד מתוך תחושה עמוקה שליוותה אותי כל חיי, שהסיפור של קהילת צד״ל – סיפור של הקרבה, נטישה ושבר זהותי – לא סופר ודובר מספיק, ובוודאי שלא מנקודת המבט של הדור השני, זה שגדל לתוך המציאות המורכבת הזו.

במסגרת המחקר שלי ראיינתי בני משפחה וחברים מהקהילה של משפחות צד״ל בישראל, ומהסיפורים הרבים והמרגשים ששמעתי, כתבתי טקסט אחד – פסקול שהוא מעין ״עדות״ מייצגת של החוויה הקולקטיבית. החלטתי להציג את המורכבות, הכאב והגעגוע, דרך שפה גרפית של קולאז׳.

---

אורי איזראלוב | תרגיש בבית

בית הספר לתקשורת חזותית, שנקר

הגדרה: מְקָרֵר הוא מכשיר ביתי העושה שימוש בקירור כדי לסייע בשימור מזון או מוצרים רגישים אחרים.

פרוייקט הגמר הוצג בהקרנה מתוך מקרר ביתי, כהזמנה להתבוננות דרך דלת המקרר – מעבר למוכר והנוח, אל חללי חיים אינטימיים ושמורים. בכל פתיחה של הדלת נחשף ״דיוקן מקררי״ נוסף, ויחד, אוסף הדיוקנאות מייצר תמונה חדשה, רבת משתתפים, המאפשרת לצופה הזדמנות להתבונן פנימה.

---

אסתי ביברפלד | אחרת

המחלקה לתקשורת חזותית, מוסררה

״אחרת״ הוא סיפור אוטוביוגרפי שנכתב כספר ילדים למבוגרים. הוא בנוי על זיכרונות, על תחושות ועל חוויות שנאספו לאורך חיי. אני חוזרת אל ילדותי בברית המועצות – תחת המשטר הסובייטי ובצל נפילת החומות. זהו מבט של ילדה העולה לכיתה א׳, מאבדת חברה קרובה, חיה בין בלוקי בטון בתקופה של מהפכה, ובכל זאת אוחזת בכל כוחה בילדות – גם כשהטרגדיות שסביבה מאיימות לכבות אותה.

אבל הסיפור הזה איננו רק שלי. הוא פוגש כל אחד ואחת מאיתנו – כחיים בעולם קשוח, לעיתים טרגי, שבו אנחנו מנסים לשמר את האנושיות, את הפשטות, ואת הזהות הייחודית שלנו. בסיפור שלי אני מדברת על הזהות הנבדלת – זו שניסיתי לברוח ממנה שנים רבות מתוך רצון להשתלב, להיטמע. זה סיפור על ילדה, נערה, אשה – המביטה אחורה וקדימה בו זמנית.

---

שירה גימני | תוך פנים

 המחלקה לאמנות, מכללת אמונה

ברישום ״תוך פנים״ מתגלה עולם הפנים תוך עיסוק בדימויים אנטומיים־בשרניים המתייחסים לשכבה נוספת בגוף האדם. דרך הרישום נפרש העולם הפנימי המורכב מדימויים היברידיים, רב שכבתיים המשלבים אנטומיה, בוטניקה, פסיכולוגיה ותרבות פופ לצד סמלים ארכיטיפים וצורות מעולמות המיסטיקה.

 

---

אמיליה אפללו | מוסקבה/קזבלנקה

בית הספר לתקשורת חזותית, שנקר

ספר מסע חזותי, המאגד בתוכו אוסף של התרשמויות, רישומים וסיפורים משתי ערים – מוסקבה וקזבלנקה – מבלי להיות נוכחת בהן פיזית. דרך מחקר תרבותי וחזותי יצרתי סדרת קעקועים מקורית, שמשקפת את הדימויים, הסמלים וההקשרים ההיסטוריים שעלו מהמפגש הבלתי ישיר עם הערים.

---

---

נגה דייויס | עץ בסלון

המחלקה לצילום, בצלאל 

אני מצלמת את הדינמיקות המשפחתיות דרך השגרה, הרגעים הפשוטים היום־יומיים. אני לא מבקשת לתעד רגעים אידיאליים או רגעים חגיגיים של צילום משפחתי, אלא לבנות רגעים שנעים בין מציאות לבדיה, בין תיעוד להמצאה. הרבה מהדימויים נבנים על בסיס תחושות וזיכרונות, לא תמיד ברורים או שלמים, לצד המצאות והקצנה של סיטואציות מוכרות. אני לוקחת את המרחב הביתי ובונה בו מתחים, הסתרות, שבריריות.

אני מצלמת את הורי, את אחותי ואחי. לא משחזרת את המציאות אלא מנסה להדהד משהו מתוכה. בעיניי, אין הפרדה חדה בין אותנטי למומצא. לפעמים דווקא המקום שבו אני ממציאה מצליח להציף תחושה אמיתית שלא ידעתי לנסח, גם אם היא עטופה בבימוי, בתאורה ובאובייקטים שנבחרו מראש.

הקו הדק בין המשפחה לבין הצילום, שעליו אני מהלכת, מעורר מחשבות על גבול – בין אינטימיות לחשיפה, בין הקשר הקרוב שלי למצולמים לבין ההעמדה והבימוי שאני בוחרת עבורם. הצילום דורש מהם אמון, וממני אחריות.

---

אמה אבני | האם אנחנו מסוגלים להתבונן בטבע באמת ובכנות?

המחלקה לאמנות, סמינר הקיבוצים

יצאתי למסע של יצירה מתוך התבוננות והתבודדות בטבע, תוך ניסיון ליצור אשליות שונות של מציאות באמצעות צילומי וידאו ומראות. המסע התחיל מתוך רצון ליצור דיאלוג עם השפה המסורתית של הזרם הרומנטי, להעלות שאלות על הקשר שבין האדם לטבע.

בחרתי לחזור אל דרכי המבע הרומנטי, לא מתוך ביקורת על הזרם אלא מתוך כבוד ורצון ללמוד איך ניתן לתת לכוח וליופי שבטבע להוביל אותי ליצירה. המקום שבו הרגשתי קטנה מול המרחב הגדול הביא אותי לשאלות בנוגע למשמעויות שהטבע תופס אצלי בחיי היומיום ואצלנו כחברה בכלל.

---

ליר שנהב | שלושים ושמונה

אמנות רב תחומית בשנקר 

פרויקט תמ״א 38 נעשה לרוב בבניין יחיד, ותכליתו לשפר את עמידות המבנה מפני רעידות אדמה, באמצעות חיזוק ועיבוי של הבניין הקיים והרחבתו או על ידי הריסת המבנה הקיים ובנייתו מחדש. תוצר לוואי של ההתחדשות העירונית הוא שמבנה שהיה בית עבור אנשים נעלם מהנוף של מרחב המחייה, והופך להיות אסופה של כלי בנייה, שלטי אזהרה, רעש ויזואלי וקולי.

כמו המרחב המתפרק, המשתנה, המתשלב והמתחדש יצרתי דימויים מפורקים ומשתלבים שיוצרים יחד דפוס חדש, שצורתו החדשה דומה למוכר אך המשמעות שלו משתנה.