דוקומנטרי בדרום: סטודנטים מעצבים מציאות תיעודית

יוסי אינגידאו עלה לישראל מאתיופיה בשנת 1984 דרך סודן, כשהיה בן שבע. מאז הוא מתגורר בדרום הארץ ומפתח יוזמות קהילתיות שמבוססות על חיבור בין מסורת לחיי העיר העכשוויים. בסרט ״גן בשכונה ג׳״ (יוצרים: רמי ברי, תמה בוטוש, לידן דגני, ולריה פוליטייב) הוא בחר לשחזר בקתה אתיופית מסורתית ולגדל תירס בלב באר שבע – פעולה שמייצרת מרחב קהילתי המחבר בין עבר להווה ומציע מודל של שייכות, חקלאות עירונית וקיימות.

אינגידאו מעמיד במרכז הסרט את הקשר בין ההיסטוריה האישית של יוסי, הקשיים שראה את הוריו מתמודדים איתם, והצורך למצוא פתרונות יצירתיים לאתגרים יומיומיים של הקהילה האתיופית בעיר.

הסרט נוצר במסגרת הקורס ״עיצוב מציאות תיעודית״ בהנחיית הבמאית והמרצה הלן יאנובסקי, שהייתה גם המפיקה של הפרויקט, במחלקה לתקשורת חזותית במכללה האקדמית ע״ש סמי שמעון (SCE). הקורס מזמין את הסטודנטיות והסטודנטים לפתח מבט מעמיק ורענן על המציאות המקומית, ליצור דיאלוג עם תושבים, לבנות אמון הדדי ולתרגם חיי יומיום לסיפור אודיו־ויזואלי המשלב בין ממד אישי לעניין אוניברסלי. הלן ליוותה את תהליך היצירה משלב הרעיון ועד למימוש, תוך שימת דגש על תיעוד מקומי.

במסגרת העשייה הדוקומנטרית נוצרת הזדמנות לפתח מבט חזותי, לנתח תהליכים חברתיים ואישיים ולתרגם אותם לשפה חזותית עשירה, כשהקולנוע משמש כערוץ מרכזי להעברת התוכן והחוויה.

העשייה הדוקומנטרית יוצרת חיבור ייחודי ומבוסס אמון בין־אישי, מאפשרת הכרה ולמידה מעמיקה של חיי התושבים, ומעניקה ניסיון מעשי בניהול תהליכים מורכבים

כראשת המחלקה, הרגשתי זכות גדולה להיות חלק מקבוצה חלוצה שמביאה את תחום התקשורת החזותית לאזור שבו כמעט ולא היה נוכח. בחרתי להקים חממה שתטפח כישרונות מקומיים, מתוך אמונה עמוקה שהתקשורת החזותית היא לא רק יצירה אמנותית – אלא כלי חברתי משמעותי שמסוגל לייצר שינוי במרחב המקומי.

שיתוף הפעולה עם הקהילות המקומיות ופדרציית מונטריאול, בליווי ד״ר אריה לוי וד״ר בועז ישראלי, מאפשר לנו להעמיק את ההיכרות עם האזור שבו אנחנו פועלים, להקשיב לסיפורים שמגיעים מהשטח, ולהביא לידי ביטוי את אחת המטרות המרכזיות שלנו: להציף את הייחוד התרבותי־אמנותי־חברתי של הדרום, ולהראות איך תהליכי יצירה אקדמית יכולים להתחבר למרקם החברתי המקומי.

התבוננות בשוליים הגיאוגרפיים

הקורס התמקד בשתי שכונות בעיר – שכונת הפארק ושכונה ג׳, שנבחרו על ידי נציגי הפדרציה כאתרי תהליכי שינוי חברתי, כל אחת עם סיפור ייחודי משלה. הסטודנטיות והסטודנטים התחלקו לקבוצות ויצאו בהנחיית הלן יאנובסקי לתעד את המציאות בשכונות, לעבור את כל שלבי היצירה הדוקומנטרית – מתחקיר ובחירת דמויות, דרך צילום ועריכה ועד לפוסט־פרודקשן מקצועי באולפני סאונד DB. במהלך העבודה הם למדו לפתח מיומנויות של עבודת צוות, ניהול לוחות זמנים מורכבים ויכולת לייצר חיבור משמעותי בין קבוצות שונות.

דרך פרויקטים מסוג זה, הסטודנטיות והסטודנטים נחשפים לעולם עשיר של אפשרויות יצירה, לומדים לחקור לעומק ולתרגם מציאות יומיומית לשפה חזותית עשירה ורב־שכבתית. העשייה הדוקומנטרית יוצרת חיבור ייחודי ומבוסס אמון בין־אישי, מאפשרת הכרה ולמידה מעמיקה של חיי התושבים, ומעניקה ניסיון מעשי בניהול תהליכים מורכבים, עד להפיכת חיי היומיום ליצירה אמנותית המתקשרת עם הקהילה.

הפיכת סיטואציה יומיומית ליצירה אודיו־ויזואלית בעלת ערך אמנותי מחדדת את היכולת של הסטודנטים להכיר ולעבד מציאות, ולנסח אמירה אישית ואוניברסלית בו זמנית.

הבחירה במרחב הדרום, הן כמרחב פיזי ממשי והן כמטפורה לתיעוד, לפריפריה ול״אקס־טריטוריה״ – מאפשרת התבוננות אמנותית, תרבותית וחברתית מעמיקה בשוליים הגיאוגרפיים של הארץ. מדובר בבחירה שמציבה את הדרום לא רק כמרחב גיאוגרפי, אלא גם כמדיום לחשיבה על זהות, שייכות ושיח ציבורי. הפריפריה מעלה שאלות על מרכז ושוליים, על זכויות וחוסר נראות, ועל הדרכים שבהן תושבים וקהילות מקומיות מגדירים את חייהם, תרבותם ומרחביהם.

במהלך ארבע השנים האחרונות, המחלקה לתקשורת חזותית במכללה העניקה ביטוי חזותי לפוטנציאל הייחודי של הדרום להתבונן בעצמו כבמוקד לפיתוח אקדמי ולתנופת יצירה. המהלך נעשה באמצעות דיאלוג מתמשך עם הקהילה המקומית ועם נציגי פדרציית מונטריאול, שמלווים את הפרויקטים ותומכים בחזון לקדם חיבורים בין האקדמיה לבין סוגיות חברתיות מהשטח.

סרט נוסף, ״קולנוע אורות״ (יוצרים: אילאי עופר גולן, ג׳ונס טאיב, רמי קודסי), עוקב אחר תמנע עורב, תושבת באר שבע ופעילה סביבתית, המקדישה מעל עשור לשימור ושיקום קולנוע אורות – מבנה אייקוני שעמד נטוש מאז סוף שנות ה־80. דרך עמוד הפייסבוק שלה – ״שיקום ושימור קולנוע אורות״ – היא מתעדת את מאבקה להחיות את הבניין, לשמר את הזיכרון הקהילתי שלו וליצור מודעות ציבורית לחשיבות שימור אתרי תרבות והיסטוריה מקומית.

קולנוע אורות נפתח בשנת 1960 בבאר שבע, תוכנן בסגנון הברוטליזם על ידי האדריכל יעקב רכטר, ופעל עד 1989. עם סגירתו, הבניין נמכר אבל נותר נטוש, והמושבים והמעטפת הארכיטקטונית הלכו והוזנחו. הסרט מציב את הסיפור האישי של עורב בתוך ההיסטוריה המקומית, ומראה איך מחויבות פרטית יכולה להפוך למנוע לשימור תרבותי וחברתי בעיר.

הפרויקט כולו מדגים איך קולנוע דוקומנטרי ותקשורת חזותית יכולים לשמש לא רק כאמצעי יצירה, אלא גם ככלי פדגוגי וחברתי, שמחזק קשרים בין אקדמיה וקהילה, ומאפשר להציף קולות ותהליכים שאינם תמיד זוכים לחשיפה ציבורית – ובכך להרחיב את משמעות העשייה החינוכית והתרבותית בדרום הארץ.