בתים מבפנים 2025: מותק, אני בבית (של מישהו אחר)

בשנים האחרונות הישראלים מבלים יותר ויותר בבית. מחקרים מראים שהקורונה, והמלחמה שאחריה, גרמו לרבים להתחייב יותר מאי פעם לאותם כמה מטרים רבועים שמתפרסים מהמרפסת, למטבח ומשם לספה בסלון. לכן, חזרתו השבוע של ״בתים מבפנים״ לשני סופי שבוע רצופים בירושלים, היא מתנה אמיתית.

פסטיבל הארכיטקטורה הפופולרי מציין 19 שנים להיווסדו, ומעבר לתענוג הלא מוסבר של הצצה לחיים של אנשים אחרים – זו גם הזדמנות יוצאת דופן להבין טוב יותר את המקום שאנחנו גרים בו, את האנשים שסביבנו ואת ההיסטוריה העמוקה שמקודדת לתוך כל אריח, ידית ושפופרת מקלחת בסביבה הקרובה שלנו.

הפסטיבל, שייפתח מחר (30.10), מתקיים בהשראת Open House Worldwide – פסטיבלי אדריכלות דומים בניו יורק, ברצלונה, לונדון וערים גדולות אחרות בעולם. השנה הוא כולל תוכנית ייחודית עם עשרות מקומות שיפתחו בפעם הראשונה לציבור הרחב: החל בבתים פרטיים עוצרי נשימה וגנים נסתרים; דרך הצצה אל מאחורי הקלעים של נקודות ציון היסטוריות כמו מתחם הכנסייה הארמנית, בריכת ימק״א ההיסטורית, והפגודה היפנית שניצבת במרכז הגנים הבוטניים של האוניברסיטה העברית בגבעת רם; ועד למקומות שכלל לא ידעתי על קיומם, אבל מעצבים את חיינו באופן עמוק, כמו המרכז העירוני לבקרה על התנועה, שניצב במבנה שקוף ומסתורי. 

זו חגיגה לכל מי שמתעניין באדריכלות, היסטוריה, טבע, ויותר מכל – בבני אדם. הכניסה לכל הסיורים בחינם, אך מספר המשתתפים מוגבל, והמקומות נגמרים מהר, אז מומלץ לשריין באתר הפסטיבל. 

---

בית בבקעה: תכשיטים וציורי רצפה

רחוב ראובן 1, בקעה

מבחוץ, הבית של יעל כדורי, מעצבת תכשיטים בכלי תלת מימד ופרופסורית בבצלאל, נראה כמו שכניו לשכונת בקעה: מבנה אבן בן 150 שנה, עם חלונות מקושתים, גג דמוי צריח של מבצר, ומעל הכל דוד שמש אופטימי מהאייטיז, שמזכיר לכולם שאנחנו בישראל. אבל כשנכנסים פנימה, מגיעים לטריטוריה אחרת: זוהי דוגמה עכשווית לבית שהותאם בדיוק ובדקדוק לאדם אחד, ואדם אחד בלבד – יעל. 

לא רק שהבית כולל סטודיו לאיינגר יוגה, שמקבל את פני הנכנסים לצד פינת סלון רחבה (עם טלוויזיה קטנה), כל העיצוב מהדהד את התכשיטים שהיא יוצרת, ולא מפתיע למצוא סטודיו לצורפות בחלקו האחורי של הבית, שבו רוחשות שתי מדפסות תלת מימד.

חדר המקלחת, השירותים וחדר השינה מופרדים משאר הבית במעין קופסת עץ בנגרות אומן, שמעניקה שטחי אכסון נוספים. אלא שבמקום קווים ישרים (הזולים יותר לייצור והתקנה), הקופסה כאן היא מעט מעוגלת – מחווה לתכשיטיה של יעל, שמשלבים חומרים טבעיים עם הדפסת תלת מימד. 

כשהיא פותחת את אחת מדלתות הארון, אפשר לראות שבצידה הפנימי נמתחו כבלים, שמטרתם לשמור על העיקול האלגנטי של העץ ולמנוע ממנו להתעוות. ״ניסינו לייצר את הדלתות בנגרות תעשייתית״, היא מסבירה, ״אבל זה הצריך יותר מדי ויתורים. הבנו ששיטות העבודה המסורתיות יתאימו יותר לפרויקט הזה״.

עוד החלטה נועזת הייתה לשלב סוגים שונים של מרצפות. ״על הנייר זה נשמע מטורף״, אומרת האדריכלית אורית זינגר, שתיכננה את השיפוץ עם שותפתה רחלי גרף־רחים (ma/deux studio), ״זה בית שמתחיל בפרקט, משלב טרצו, ובנוסף יש עוד ׳שטיח׳ של מרצפות עתיקות מצוירות. אבל זה עובד ביחד״.

״אני בכלל רציתי להיפטר מכל הרצפות המצוירות שמילאו את הבית״, מתוודה בעלת הבית בחיוך. ״רצפה מצוירת זה נשמע יפה, אבל גרתי פה הרבה שנים, והבנתי שבית צריך להיות מקום רגוע – לא כזה שהרצפה מרצדת לך כל הזמן מול העיניים. רציתי להעיף את הכל״. בסופו של דבר – ובהפצרת האדריכליות – אחד ה״שטיחים״ המקוריים נשאר במקומו. 

״לא רק שלא נפטרנו ממנו״, היא מודה, ״גם מצאתי את עצמי יושבת עם ריאד, הקבלן, במשך כמה ימים ועושה תיקוני צבע בעבודת נמלים, עם מכחולים ופיגמנטים בני 100 שנה שמצאנו בבית חנינא. עירבבנו את הפיגמנטים עם כל מיני שמנים – כולל שמן זית מהסלט של ריאד – והשכבנו אותן להתייבש על הגג במשך כמה ימים״.

---

מוסררה אהובתי: הבית של צ׳רלי ביטון

רחוב משמרות 8, מוסררה

כשהגענו לבית במוסררה פגשנו את בעלת הבית, האמנית רבקה שור, רכונה על פסנתר ישן שניצב בסלון ומציירת עליו (״הוא נראה לא טוב, אז אמרתי שאכסה אותו בציור״, הסבירה). מבעד לקשתות החלונות נשקף נוף ירושלמי טיפוסי: גיבוב מוזר של בתים ישנים בשלבי התפרקות שונים, שביניהם משובצים כמה עצים אדישים, שמצליחים להטיל צל למרות דלילותם.

משפחת שור עברה רק לפני כמה חודשים לבית החדש שלה במוסררה. הבית, שהוקם ב־1917, מגיע עם היסטוריה ארוכה: כאן גרה משפחתו של חבר הכנסת לשעבר צ׳רלי ביטון, שהרחוב הסמוך נקרא על שם התנועה שהקים בשנות ה־70 – ״הפנתרים השחורים״ (בפינה אפשר למצוא את סמטת ״הם לא נחמדים״, לזכר דברי גולדה מאיר). 

כששיפצו את המקום, משפחת שור מצאה כאן כמה קופסאות עם אוצרות מההיסטוריה הישראלית: הפרוטוקול הרשמי של הישיבה הראשונה של ״הפנתרים השחורים״, שהתקיימה ממש כאן, כמו גם מסמכים מתקופת כהונתו של ביטון בכנסת. באורח פלא, המסמכים יקרי המציאות שרדו בבית הישן לאורך עשרות שנים, גם כשהמקום הושכר לסטודנטים פרועים לקולנוע, שמילאו את הקירות בגרפיטי. בקרוב יוצב גם שלט הוקרה לביטון בכניסה לבית. 

אבל אם ביטון ז״ל היה מזדמן למקום, הוא לא היה מכיר אותו. שמחה שור, אחד מתשעת ילדי המשפחה, חזר לא מזמן מלימודי עיצוב פנים בטורונטו, ולקח על עצמו את המשימה להתאים את הבית לצרכי המשפחה הגדולה והאורחים הרבים שמבקרים אותה. בשיפוץ הם הוסיפו קומה, הורידו קירות, בנו מטבח מרווח ופתחו את החלל לנוף. לצד שור שאחראי על עיצוב הפנים, חתומות על ההצלחה אדריכלית השיפוץ שרי הר־טוב ואדריכלית השימור מרלה הבר גולדשטיין.

התוצאה מודרנית, אוורירית ואינטימית, וניכר ניסיון לשמור על האופי המקורי של הבית, עם שילוב של וינטג׳ (כמו דלתות עץ בנות 100 שנה, שנרכשו ביפו משום שהדלתות המקוריות כבר לא היו שמישות) וספרי קודש שהמשפחה אוספת. 

״עברנו לכאן מדירת שניים וחצי חדרים בת 600 שנה בעיר העתיקה״, מספר שמחה, ״אני עוד בטראומה מהמקלחת הפיצית שהיתה לנו שם – תדמיין תשע מגבות תלויות אחת ליד השנייה״. זו כנראה הסיבה שבבית החדש יש שפע יוצא דופן של תאי שירותים ומקלחות מוקפדים, ובזה ששמחה תיכנן לחדרו (״ההשראה היתה מלון ספא״) יש גם מראה חכמה ובידה.

---

---

הבניין הנסתר: אייר בי־אנ־בי בנחלאות

רחוב המדרגות 13, נחלאות

לעומת הבתים הפרטיים והאישיים במובהק, ״הבניין הנסתר״ בשכונת נחלאות, שניתן להגיע אליו רק דרך סמטת מדרגות צרה, הוא דוגמה הפוכה: זה בניין שתוכנן להתאים לכולם. האדריכלית רבקה ויין־דוד ממשרד יומא אדריכלים נתקלה באתגר שהציבו לפתחה היזמים: להפוך בניין מנדטורי קטן בן שתי קומות לקומפלקס של דירות אייר בי־אנ־בי, שמנצל כל סנטימטר מותר לבנייה. 

היום, כשמסתכלים מבחוץ, אפשר לראות את קווי המתאר של הבניין הישן, שנשאר בחיפוי האבן המקורי שלו, ומעליו מתנשאות ארבע קומות נוספות, מחופות באבן קטנה יותר. שניים מהקירות החיצוניים הוזזו כדי ״למלא את התכסית״ של המגרש. התוצאה היא בניין ענק, שמשמר לפחות דבר אחד מהבנייה הירושלמית הישנה: הוא כמעט נושק לבניינים הסמוכים לו. 

מבפנים, מדובר בדירות אייר בי־אנ־בי מאובזרות שניתן למצוא כמותן גם בברצלונה, ניו יורק, תל אביב ובלגרד, רק הנוף הוא עדיין ירושלמי, כזה שחסרונותיו מצטברים למראה רומנטי ממכר – גגות רעפים מתפוררים, קירות פח מחלידים, צמחים שוטים ואשפה. בתנאים כאלה, לאדריכלית נותר רק לפנות לעזרת הטבע: היא הותירה את חדר המדרגות פתוח ותיכננה גינה של צמחים מטפסים שכולם מקווים שבבוא היום יכסו חלקים נכבדים מהבניין.

---

בתים מבפנים – ירושלים
חמישי – שבת 30.10-1.11; חמישי – שבת 6-8.11
כל הפרטים והרשמה חינם לסיורים מוגבלים באתר הפסטיבל